בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן | מה עושים עם כל האושר הזה?

זו תקופת ספורט נפלאה, היפה ביותר בשנה. הספורט בולע אותי לתוכו ואני נבלע באהבה גדולה וללא התנגדות. כל כך נפלאה היא התקופה, שאפשר כבר להרגיש את הדיכאון

תגובות

1. אושר - זו תקופת ספורט מופלאה, בעיניי התקופה היפה ביותר בשנה. לאן שלא תביט, הספורט שם, מקיף אותך, מאפשר לך אופציות מגוונות, כמעט אינסופיות. אני מעדיף את התקופה הזאת, לכאורה ימי החול של עונת הספורט, על חודשי אפריל-מאי המהוללים, שבהם הליגות מגיעות למחזורי הסיום וכל מיני גמרים של ליגת אלופות מתרחשים תחת מעטה יחסי ציבור מוגזם ומנופח. הימים האלו הם האושר הטהור של חובב הספורט, מפני שלצד הריבוי בשידורי הכדורגל, הכדורסל, הטניס, הפוטבול, ואפילו הסנוקר, אין את העצב שמתלווה לחודשי אפריל-מאי, תולדה של הידיעה שאוטוטו כל היופי הזה עומד להסתיים בבת אחת, ושבעוד כמה ימים ניאלץ לצפות בערוצים שבהם אהוד ברק עושה פרצוף של שר ביטחון.

הימים הנפלאים ביותר בשבועות הללו הם ימי שבת וראשון, ומבחינה זאת אני חווה את סוף השבוע כראוי לאירופי שבמקרה הגיע לארץ ישראל: שישי לא רלוונטי (כמובן שישנה הליגה הגרמנית בערב שבת, ומשחק כמו לוורקוזן נגד דורטמונד הוא צפיית חובה), שבת מביא עמו את תחושת הקדושה (ליגת העל, ליגה אנגלית, משחק כדורסל אחד, לעתים ריאל או ברצלונה, איטלקייה אחת + שונות) ואילו ראשון הוא השכינה בכבודה ובעצמה. אנגליה מהצהריים, גם איטליה, משחק בינוני מליגת על, מחזור כדורסל, ריאל או ברצלונה, לעתים ריאל וברצלונה, עוד גרמניה, אופציית NBA, והשבוע - אליפות אוסטרליה הפתוחה. בעניין יום ראשון יש להוסיף: אם באפשרותך להישאר בבית ולצפות בשפע הספורט כבר משעות הצהריים, מדד האושר עשוי להיות מוכפל, ולו בשל העובדה שלצד ההנאה מהספורט עצמו, מתקיימת הנאה מקבילה מהעובדה שברגעים אלו ממש אנשים אחרים עובדים.

ככל שמתרבים ימי השבת-ראשון הללו, אתה מתחיל להבין שלא קיימת תחושה נעלה יותר עבור חובב ספורט מתחושת חוסר האונים שתוקפת אותו אל מול כל השפע הנפלא הזה. העובדה שאינך יכול לבחור באופציה אחת, ושלמעשה אתה נידון בשעות הקרובות לחיי נדודים שמצריכים תזמון אינסטינקטיבי ולא מעט מזל, מתבררת אט אט כצורתו הטהורה של האושר במובנו הספורטיבי. יוגדר מעתה: מאושר הוא האדם שאינו יכול לבחור באיזה משחק יצפה.

2. קליטה בלבד - אליפות אוסטרליה הפתוחה היא התוספת שהופכת את המנה המשובחת לכזאת שניתן להגדיר כאלוהית. הידיעה שבתום יום הספורט מתרחש גם ליל ספורט היא ידיעה מסעירה עבורי. יש בכך משהו כמעט מנחם עבור אדם שצורך ספורט באופן אובססיבי. כאילו בשבועיים אלו אין תוקף למושג "סוף", החזירות זוכה למענה תמידי, הספורט מתרחש 24 שעות ביממה, הוא היום והוא הלילה, הוא מחזור החיים. בשבועיים האלו אני ישן בסלון, עם טלוויזיה פתוחה על יורוספורט, וכשאני נרדם אני סומך על גופי שיעיר אותי ברגעי מפתח. ביום ראשון אמנם נרדמתי מול משחק NBA (ניו יורק נגד פיניקס), אבל באישון לילה, למעשה לפנות בוקר, הגוף העיר אותי, שלח את אצבעותיי לשלט, הספרות 5 ו-1 נלחצו מבלי שאהיה מודע לכך, והנה לפניי, בגודל כמעט טבעי, הופיע רוג'ר פדרר, רגע לפני משחק הפתיחה שלו מול הסלובקי המוכשר לוקאס לאשקו.

איני זוכר בדיוק את השעה, על פי הערכות גסות מדובר באזור ארבע וחצי, אולי חמש לפנות בוקר. במצבים מעין אלו, כשהעייפות עדיין דורשת השלמת שינה, הצפייה נעשית במ?ד "קליטה בלבד". כלומר: אני צופה במשחק מבלי לבזבז אנרגיה, גופי שכוב על צדו, עיניי פתוחות חלקית, איני מגיב למתרחש באופן אקטיבי, ייתכן שאני אף נרדם לפרקי זמן לא מוגדרים, אך ללא כל ספק מתנהל איזשהו מעקב אחרי המשחק.

פדרר, אגב, נראה מצוין באותו משחק, ומאטס וילנדר - הפרשן המצוין שמנהל מערכת יחסים מורכבת עם רוג'ר (אגב, רוג'ר ולא רוז'ה. ראשית, הוא מהצד הגרמני של שווייץ, אבל הסיבה החשובה יותר: אמו, דרום אפריקאית במקור, החליטה שזה יהיה רוג'ר), טען שהוא מעולם לא ראה את פדרר מכה כך בכדור. אני מניח שיש בכך הגזמה מסוימת, אבל מדוע לא להגזים אל מול רוג'ר פדרר. בעיקר כשהוא מגיע במערכת לבוש פשוטה ונטולת גינונים, חולצה לבנה ומכנס שחור, ללא פסי הזהב והמקטורנים שנהג ללבוש לפני כמה שנים, בתקופת הסיאוב שלו, שהפכה אותו לשחקן פאסיבי ומפוחד ואפשרה לנדאל להטיל צל מסוים על גדולתו.

3. ועכשיו מיטה זוגית? זו אכן תקופה נפלאה, התקופה היפה ביותר בשנה. הספורט בולע אותי לתוכו ואני נבלע באהבה גדולה וללא התנגדות. שדרים טובים או רעים, פרשנים עילגים או רהוטים, איכות תמונה מזהירה או עלובה - כל אלו מאבדים מחשיבותם אל מול העושר והמגוון. יום שמתחיל בוויין רוני, נמשך בלי ניילון ובסטיב נאש, ומסתיים באלוהי הטניס, אינו יכול להיות אלא יום מאושר. כעת מבצבץ בי עצב מסוים על כך שאליפות אוסטרליה תסתיים כבר בעוד כעשרה ימים. איני יודע מה אעשה אז, איך אוכל לחיות עם שידורי ספורט שמסתיימים כהרף עין, באזור אחת בלילה. האם יהיה עלי לחזור למיטה הזוגית שבחדר? האם יהיה עלי לוותר על מצב "קליטה בלבד"? או שמא עלי להתחבר לכדורסל מכללות ב-ESPN? ומה בדבר הוקי קרח ב"פוקס ספורטס"? יש סיכוי שהעסק יתפוס? יש סיכוי שאתמכר ל"מסביב לבאזר"? יש סיכוי ש"ג'ים רום לוהט" יהפוך לרוג'ר פדרר שלי? זו תקופה נפלאה. כל כך נפלאה שאפשר להרגיש כבר את הדיכאון.

בסוף השבוע | כדורגל | שער השבת | שבת, 23:00, 5+ לייב

למרות שיש לשלם על כך לא מעט כסף, ובכל הקשור לפן האידיאולוגי 5+ לייב הוא סוג של תועבה, יש לומר את הדברים כמו שהם: "שער השבת" הופכת לתוכנית שאין להתחמק ממנה. הסיבה לכך היא פשוטה, ושמה משה פרימו.

כבר התייחסתי לפרימו לפני מספר שבועות והנה, ככל שהזמן חולף, נדמה שפרימו מחדד את הפרימואיות שבו לדרגת אמנות. בשבת שעברה הוא ניפק שתי הצגות מהפנטות שנחקקו בזמן אמת בספר הזהב של הספורט הישראלי. הופעה אחת ניתנה כשעל קו השידור הועלה נתן דטנר, יו"ר הפועל רמת גן או משהו כזה. דטנר ניסה להסביר בנימוס ובמתינות את תפישת עולמו ביחס למצב הקבוצה, כשלפתע פרימו, מבלי להניח יסודות שעשויים להוביל לכך, הטיח בדטנר שלו ולחבורה שמקיפה אותו פשוט אין מושג. כך, בשפה הזאת, הבסיסית, העממית, נטולת הגינונים, הוכנס דטנר סוף כל סוף בשערי ה"כדורגל הישראלי" כפי שהוא מיוצג נאמנה אצל פרימו. לאחר שדטנר נתקף בהלם קל, הוא זרק כמה מלים וירד מהקו.

ההצגה השנייה התרחשה כשדני לוי הועלה לקו בשידור. אחסוך מכם את תיאור הדיאלוג בינו לבין פרימו. אם ברצונכם לדמיין את שהתרחש, כל שעליכם לעשות זה לדמיין שני פרימואים, או שני דני לוים, משוחחים זה עם זה. הפילוסוף עמנואל קאנט תיאר פעם את הסיטואציה במלים הללו: "האחד חולב תיש והשני מחזיק מסננת מתחתיו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#