בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התחביב הבריא של מור שלזינגר: ובשעות הפנאי, אשת ברזל

בשלב בו מור שלזינגר חשבה שהחיים האירו לה פנים, הגוף קרס. "בבית החולים הבנתי שהתרופה הכי טובה היא לקום מוקדם ולרוץ מסביב לבלוק", אומרת האמא והמנכ"לית בת ה-40, שמשלבת את התחביב בשגרה העמוסה. היום, על הדרך, היא תשתתף בתחרות איש הברזל

תגובות

מור שלזינגר היתה בטוחה שהחלום האמריקאי - או הישראלי - שלה התגשם לפני שש שנים. נשואה פלוס שניים, עבודה חדשה ומעבר לבית חדש, מה כבר יכול להשתבש? במקרה הזה, מסתבר, לא מעט.

"התחלתי להיות חולה, ולא הבנתי מה קורה לי", היא נזכרת, "הגוף הלך ונחלש עד שהמערכת החיסונית היתה כל כך חלשה מהלחץ, שחליתי פעם שנייה באבעבועות רוח והחליטו לאשפז אותי בבית חולים. שכבתי במחלקה פנימית, סביבי אנשים שהכי צעירים ביניהם בני 80. כמובן שלא ישנתי בלילה, אז שקעתי במחשבות של מה קורה פה, והבנתי שמשהו צריך להשתנות ואי אפשר להמשיך ככה. הייתי הכי רחוקה שרק אפשר מספורט, אבל קראתי בכל מקום שזה עוזר. התרופה הכי טובה היא לקום רבע שעה יותר מוקדם בבוקר, לנעול נעלי ריצה ולרוץ מסביב לבלוק, וזהו. חשבתי, 'בסדר, אני יכולה לעשות את זה'. הפעם הראשונה לא היתה קלה, אבל משם זה התחיל - מלהגיד שככה אי אפשר להמשיך".

שלזינגר. "מעשיר את החיים" (תצלום: עופר ביידה)

משם היא דווקא הצליחה להמשיך, כל כך הצליחה עד שהיום באילת תתחרה שלזינגר (40) בפעם השנייה במסלול המלא של אחת התחרויות הקשות בעולם - איש הברזל (או בשמה הישראלי, ישראמן נגב). שלזינגר, מנכ"לית בחברת סטארט-אפ, רצה שוב ושוב סביב הבית כשהבינה שהיא רוצה עוד. "בשלב מסוים התייצבתי במירוץ ליד הבית, ולא הבנתי מה אני עושה שם עם כל המקצוענים, בתחרות של חמישה ק"מ", היא מספרת, "זה היה לי קשה מאוד, אבל עם הזמן הפכתי להיות חלק מהקהילה. פתאום את שומעת שיש מרתון ואנשים אמיתיים, כמוך, שעובדים ומגדלים ילדים, עושים אותו.

"שכרתי מאמן ועבדתי לפי תכנית, אבל כנראה שהגוף לא עמד בזה, ונפצעתי. שברתי את האגן ולקח לי כמעט שנה להתאושש. בגלל שלא יכולתי לרוץ, עברתי לאופניים. כשחזרתי לרוץ וכבר הייתי מנוסה בשילוב בין אופניים לריצה, למדתי גם שחייה וככה הגעתי לטריאתלונים. ועד כמה שהרגשתי שהאנרגיות מטורפות במירוץ רגיל - בטריאתלון זה משהו אחר לגמרי".

למה לחכות כשאפשר לשחות

ועדיין, המעבר לשלב הבא - תחרויות איש הברזל - לא היה טבעי לגמרי עבור שלזינגר. "למען האמת, הייתי בטוחה שזה לא בשבילי", היא צוחקת, "אמרתי לעצמי שכשהילדים יגדלו ויתגייסו לצבא, ארצה לנסות". אבל איכשהו, כמו בהרבה דברים בחיים, היא התגלגלה גם לכך. "עשיתי טריאתלונים אולימפיים, משם התקדמתי לחצי איש הברזל וסיימתי אותו בהיי מטורף. המשפחה שלי חיכתה לי בסיום ואמרתי להם: 'אני לא מבינה איך אפשר לסיים את איש הברזל. אני בחיים לא אצליח'. הם כנראה ידעו עם מי יש להם עסק ושלפו את אחד הסלולריים כדי להקליט אותי. זה קרץ לי, אבל ידעתי שזה לא בשבילי".

הבעיה היתה נעוצה, איך לא, בשילוב בין הספורט ליומיום. "חשוב לי ללוות את הילדים לבית הספר ולבלות איתם אחר הצהריים. כשנערכה המכביה פגשתי שם פסיכולוג ספורט, שהוא גם מאמן ומתעמל. הוא בדיוק חזר מתחרות איש הברזל באוסטריה, ואמר לי שאני יכולה להתחרות באיש הברזל גם במספר השעות שאני מתאמנת באופן שגרתי. חזרתי הביתה, התייעצתי עם בעלי והילדים ולמחרת בבוקר אמרתי לו: 'אתה יודע מה, בוא נלך על זה'".

כפי ששאפה, השגרה לא השתנתה דרמטית בעקבות ההחלטה הבלתי שגרתית שקיבלה. היא פשוט למדה לשזור את התשוקה הספורטיבית בחייה בדרכים חכמות. "לא הסכמתי להתאים את אורח החיים לתכנית אימונים כזו או אחרת", אומרת שלזינגר, "בדרך כלל אני קמה בסביבות 4:00 בבוקר ואת החימום אני עושה כשעוד חשוך בחוץ. אם יש לילדים חוגים בקאנטרי, אז במקום לחכות להם אני שוחה, ולפעמים הם אפילו מצטרפים אלי. בתור מישהי שלא גדלה עם הספורט בחייה, יש בזה מסר חשוב. הילדים שלי יודעים שכל אחד צריך למצוא את הפעילות שעושה לו טוב".

לשלזינגר זה בטח עושה טוב. עובדה, היא אפילו למדה מהספורט שיעור לחיים. "הבנתי שלפעמים דברים לא זזים גם אם עובדים קשה מאוד. ואפילו אם מרגישים שלא מתקדמים, דווקא בשלב הזה אסור להתייאש". את השיעור הזה מנסה שלזינגר להעביר גם לנשים אחרות. "זה משמח שיש השנה עלייה במספר הנשים בתחרות. כולם - ובעיקר כולן - צריכים לדעת שאפשר לעמוד באתגר הזה, לא משנה עד כמה הזוי זה נשמע. וכן, אפשר גם עם משפחה וגם עם קריירה. זה רק מעשיר את החיים".

כולם רוצים להכות בברזל

למרות שהמושג "איש הברזל" מעלה ברובנו מחשבות על בניית גוף וגרירת משאיות, מדובר באחת מתחרויות הטריאתלון הקשות בעולם. בסדר היום: כארבעה ק"מ של שחייה, 180 ק"מ של רכיבת אופניים, ולקינוח ריצת מרתון בת 42 ק"מ. אל תתבלבלו, הכל נעשה ברצף ותחרות כזו אורכת בין עשר ל-16 שעות. במקביל למסלול המלא, יתקיים גם מקצה של חצי איש הברזל. השנה, לראשונה, ייערך גם מקצה "ילדי הברזל" עם מרחקים מותאמים. זו השנה ה-12 בה נערכת התחרות בארץ, בדומה לתחרויות דומות בעולם, וצפי המשתתפים עומד על 500 - מספר שיא - לרבות 80 נשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#