בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדורגל ופלילים: פריצת השנה

כדורגלנים רבים עושים לאחר הפרישה את המעבר מעמודי הספורט למדורי הפלילים. למה כל כך קשה לחלקם "לצאת לאזרחות"? האם זה קשור בצורך בגירויים? מה דוחף אותם לידי אנשי העולם התחתון? ומה היה כל כך גרוע בעבודה קבועה באגד או בחברת החשמל?

תגובות

הכדורגל הישראלי חוזר לאחרונה לסטיגמה הכמעט ראשונית שהתווה לעצמו: משחק של פושעים. זאת אומרת, הכדורגל בסדר (פחות או יותר), אבל השטח האפור שמסביב למשחק מחזיר שוב את הרפלקס ההתנהגותי ההוא מהעבר, שהיה קיים לפני שכל אם יהודייה רצתה שהבן שלה יהיה יוסי בניון.

הפרשות האחרונות, בהן מעורבים שחקן העבר לירון זרקו (שהודה בסחיטת הכדורגלן דגלאס דה סילבה, פירוט בתיבה נפרדת) ושני שחקני עבר נוספים (שנעצרו בשבוע שעבר בחשד להלבנת הון) מעלות תהייה: מה יש ביום שאחרי הפרישה שגורם לאנשים לאבד את עצמם, או יותר נכון לחפש את עצמם במקומות אחרים?

ענפי הספורט, ומשום מה בעיקר הכדורגל (אולי רק בגלל פרסומו), גורמים לשחקנים שפרשו להמשיך את חייהם בקו שמזגזג בין ריגושים מהירים לניצחונות נקודתיים. הדחקה? אולי. בסך הכל, כולנו רוצים לרוץ ליציע לאחר גול. ואם אין יציע? מייצרים אותו.

"מדובר באנשים שמאופיינים בצורך בגירוי גבוה", אומר ד"ר שרגא שדה, פסיכולוג ספורט, "המוח דורש גירויים מאוד גבוהים כדי שהאנשים האלה ירגישו הנאה. לפעמים זה בגלל החברה בה גדלו, ולפעמים בגלל סיבות גנטיות. לפעמים זה הולך למקומות לא טובים. גם המפגש עם אנשי הפשע מייצר את זה".

מי נמשך למי, אנשי הספורט לפשע או ההפך?

"זה צורך הדדי, כל אחד מחפש את זה באחר. הם כנראה מעריצים אחד את השני. אם שחקן פרש ואין לו מקום לספק את מה שהיה רגיל אליו, הוא מחפש פיצוי. לא תמיד, ולא אצל כולם, אבל החיפוש אחר סיפוק לדחפים האלה מייצר את זה. העניין הוא לשמר מפגש עם גירויים. אותם אנשים ממשיכים לתת לשחקן לשעבר הרגשה שהוא עדיין שווה משהו".

מה יש בדמויות מעולם הפשע שגורם לשחקן להרגיש ככה?

"אפשר לשאול את זה גם על פוליטיקאים, אבל אם יש חיבור עם מישהו מעולם הפשע, אז הוא לא 'סתם פושע', אלא אדם שנתפס כמיוחד בעולם שלו, ואז השחקן ממשיך להיות בקשר עם כאלה שהם מוערכים על ידי אנשים אחרים. המרכיב הנוסף הוא הצורך של הדימוי העצמי. אם הדימוי העצמי של הכדורגלן ניזון מעצם היותו כדורגלן נערץ, והדבר הזה מתחיל להתמוסס עם דעיכת הקריירה, מתחילה להישאל השאלה 'מי אני', והשחקן יחפש נישות אחרות להיות בהן נערץ ומוערך. כמובן שהדבר הזה קשור לאנשים מפורסמים ללא קשר לספורט. קיים חשש תמידי למה שקורה אחרי שאתה יורד מהבמה".

אתה יכול לזהות שחקן שעובר תהליך שלא מיטיב אתו? איך עובדים אתו?

"מזהים שחקן כזה לפי ההתנהגות והיכולת שלו לעמוד בתסכולים, עד כמה הוא מחפש לעמוד במרכז העניינים, ולא בתחום הספורטיבי. מאוד קשה לעבוד עם אדם כזה, כי הוא לא מודע לתהליך ההרסני הזה. צריכה להיות שם דמות כמו מאמן או מישהו אחר, שייצור מודעות לשחקן שנמצא במקום העיוור הזה. את השחקן שלא מצא עצמו אחרי הפרישה צריך לחבר לגורמים החיוביים ובסיכומו של דבר, לראות איך הוא יכול לשלוט במציאות".

מה דומה בין גניבת ארנק, נניח, לכדורגל?

"גירוי, לעשות משהו אסור ולא להיתפס. לשחק חזק, לבצע כניסה, לקלל, להתל בשחקן יריב. התמודדות של מי יותר חזק ומהיר".

חלפון עוד צוחק

פליקס חלפון הוא אחד האנשים המצחיקים בכדורגל הישראלי. מספיק לראות ראיון אחד אתו וכבר תתמזג בדמיונך לסיטואציה מצחיקה עם חבורת העבר שכללה את יוסי אבוקסיס, חיים רביבו, יובל "סטיב" פילוס ודוד אמסלם; אולי תשתלב בנסיעה משותפת במכונית בה התחזו לאילמים לפני התשלום בחניון, כפי שמספרת האגדה. בשלהי קריירת המשחק שלו נידון חלפון למאסר בגין הברחת סמים, ומאז הספיק להתפרסם במדורי הפלילים יותר מאשר במדורי הספורט. מה שמציל אותו מדי יום זה כנראה ההומור.

"השאלה היא איך אתה מסיים את הקריירה, אם זו פציעה או לא", מנסה חלפון להסביר, "לוח הזמנים משתנה ואתה מנסה למצוא את עצמך ואת סדר היום החדש. שואלים אותי אם אני רוצה לחזור לאותה הרגשה, אבל אני טוען שרוב אלה שהיו ברמות הגבוהות לא זקוקים לזה. אנחנו יודעים מה השחקנים עוברים - מתח לפני משחק, מלונות, מחנות אימונים".

לך היו כמה בעיות עם החוק אחרי הפרישה. יש קשר?

"כן, שחקנים רוצים להרוויח הרבה כסף כמו שהיה להם. אני, לפני הפרישה, התחלתי להשקיע בעסקים, אבל נכנסתי לעולם שאני לא מכיר, לגוב אריות. לא הייתי מוכן ל'אזרחות'. צברתי חובות ומשם הסיפור ידוע".

וזה היה רק בהקשר כספי? מה עם האדרנלין?

"יכול להיות שיש קשר. זה משאיר אותך במתח כלשהו. ההבדל הוא שהבעיות שהיו לי עם השוק האפור יצרו מתח לא בריא, ובכדורגל זה היה מתח כיפי".

מה יש באותם כדורגלנים שאוהבים להיות ליד אנשי העולם התחתון, וההפך?

"הכדורגלן רואה בזה כוח, להיות לצד אנשים בעלי השפעה. אותו דבר לגבי העבריינים, הם רואים בכדורגלנים דמויות נערצות. כך נוצר החיבור, בגלל חיפוש מעמד וכוח".

בוא נדבר על הנפת הגביע הייחודית שלך בגמר גביע 99' כקפטן הפועל תל אביב.

"הו, התחלת לדבר על דברים שמחים".

האם עסקה כלכלית טובה שוות ערך להרגשה של הנפת גביע?

"כן, בשבילי כן. רק אם היא חוקית, כן? נדל"ן ודברים דומים".

נכנסים לחור

חשוב להגיד שלא כולם סורחים, וכן, הרוב המוחלט הוא "בסדר". אמיר בן פורת, סוציולוג, עשה אי אלו מחקרים על עולם הכדורגל. "לפני כמה שנים עשיתי מחקר על שחקנים שפרשו", הוא מספר, "הסיפור הוא שהשחקנים נכנסו למעין חור שחור. אין תהילה, וגיל הפרישה הוא צעיר, יחסית. נוצר חסך, אבל חשוב לזכור שהדבר הוא דיפרנציאלי, ויש המון דרכים להתמודד עם זה".

בוא נדבר על אלה שלא הלכו בדרך הישר.

"זה לא מבוסס במחקר, אלא רק הרגשה שלי, שצריך להסתכל על העבר הקודם של אלה שלא הלכו בדרך הישר. לראות איך הם היו במגרשים, היחסים הבינאישיים שלהם".

זאת אומרת, מחכה להם מעין פתח לצרות עם סיום הקריירה.

"ייתכן שאחת האופציות היא לנסות להרוויח סכומי כסף אליהם הם היו רגילים בדרך לא ישרה. שוב, אין מחקר לגבי זה, אפילו לא עולמי, אבל היתה להם משכורת מנופחת שלא אני ולא אתה עושים וזה אחד הגורמים - להמשיך להגיע לאותם סכומים. יש הפוכים: כאלה שהשקיעו מגיל צעיר וחסכו ולא קנו מכונית פאר יום אחרי חתימת החוזה".

ההילה של השחקנים בתקופות קודמות החזיקה יותר זמן, ואילו היום עובדת לטווח קצר. זה מגדיל את הריק.

"כן, הכסף היה פחות גדול והיתה יותר אינטימיות מול אותם שחקנים. היום הם פחות נגישים. ההילה של הכדורגל היום מתבטאת בעיקר בכסף. היום, למשל, הורים מביאים ילדים וישר שואלים את המאמן אם ייצא מהם משהו".

למרבה האירוניה, אותה קביעות באגד או בחברת החשמל שהובטחה לשחקן של פעם והיום אנחנו רואים אותה נלעגת, עשתה את העבודה.

"ראשית, חשוב לזכור שרק חלק קטן קיבל את אותה קביעות. עם זאת, מי שכן קיבל מניה לכל החיים, קיבל ביטחון לכל החיים. זה עזר לו להתמזג בעולם שאחרי זה".

למה אותם כדורגלנים מתאבזרים באנשי פשע, ולהפך?

"זה מוסיף להם כוח, אבל אין הרבה כאלה. החשש שלי הוא שלאותם אנשים יש אינטרס בתוצאות המשחקים. אותם אנשי פשע גם צריכים כדורגלנים כדי לשווק עצמם כנורמטיבים".

יש קשר בין שני סוגי התהילה: הריצה ליציע, והריגוש המהיר של לעשות מכה כלכלית.

"בהחלט. תחשוב על אדם שנגמר לו הכל והוא לא הכין את עצמו לכך".



לירון זרקו בהארכת מעצרו לפני כחודש. מהאחרונים בשרשרת הכדורגלנים-אסירים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#