בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA: הצוות המנצח של גרג פופוביץ'

גרג פופוביץ' לא השתנה ב-14 שנותיו כמאמן סן אנטוניו, אבל הליגה כן. בכל מקום צצים שחקני עבר שלו כג'נרל-מנג'רים או מאמנים. "זה נראה כאילו יש לי סוג של מאפיה, אבל אני לא יודע להסביר זאת", הוא טוען. חפשו בצוות שלו את הדבר הגדול הבא

תגובות

אחרי הניצחון על גולדן סטייט שלשום, שהבטיח לו מקום על הקווים במשחק האולסטאר בחודש הבא, גרג פופוביץ' לא באמת ציפה לברכות לבביות משחקני סן אנטוניו. הוא דווקא כן חיכה להסתלבטויות שלהם, שלא איחרו להגיע.

"במשך כל העונה הוא דיבר אתנו על כמה שהוא רוצה לאמן באולסטאר. אני חושב שהוא מאוד מתרגש מכך, ואני מתרגש בשבילו", אמר טים דאנקן לעיתונאים בחיוך רחב. פופוביץ' עמד בצד וגילגל עיניים.

מי שמכיר את מאמן הספרס יודע שבמקום להיות במרכז ההתרחשויות הנוצצות בלוס אנג'לס ב-20 בפברואר, הוא היה מעדיף לבלות בביתו עם בקבוק יין טוב והמדור הפוליטי בעיתון. את כאב הראש הזה, למען האמת, הוא הביא על עצמו. הקבוצה שלו פשוט מסרבת להפסיד, ומחזיקה במאזן הטוב בליגה (7-38). כתוצאה מכך, הוא הראשון שהבטיח את השתתפותו באירוע, שבוע וחצי לפני כולם - כולל אושיות כלברון ג'יימס וקובי בראיינט.

גרג פופוביץ' (משמאל) חושף גם בפני טוני פארקר את סודות ההצלחה שלו (תצלום: רויטרס)

"קצת קשה להשוות בין הקבוצה הנוכחית לקבוצות גדולות אחרות שהיו לנו, אבל ההבדל העיקרי הוא שהקבוצה הזו טובה יותר מבחינה התקפית", הסביר פופוביץ' השבוע, כשנדרש לרנסנס הפתאומי של סן אנטוניו, קבוצה שכבר תויגה כזקנה ועייפה. "אנחנו קולעים יותר ויש לנו הרבה כלים. הספסל שלנו רחב ואיכותי יותר מבשנתיים האחרונות. לצערי, בהגנה אנחנו לא טובים כפי שהיינו בעבר, ואם אנחנו רוצים להגיע רחוק העונה, נצטרך לעבוד על כך. ברגעים מכריעים, ההתקפה תאכזב אותך, אבל ההגנה לא".

תסמכו על פופוביץ', בן 62 מחר, שגם כשהקבוצה שלו דורסת כל מה שזז, הוא כבר ימצא משהו שצריך לעבוד עליו. ארבע שנים כעוזר של לארי בראון ישרישו את המנהג הזה אצל כל אחד. הוא אמנם מאמן את הספרס יותר מ-14 שנה, אבל העקרונות הבסיסיים - אלה שהביאו ארבע אליפויות בתקופה הזו - נותרו זהים: הגנה, קבוצתיות וטים דאנקן.

במיוחד על רקע הזוגיות המוזרה שמנהל פיל ג'קסון עם בראיינט, המושתתת על יחסי אהבה-שנאה, מערכת היחסים בין פופוביץ' לדאנקן נראית יוצאת דופן. קשה לחשוב על מאמן ושחקן בליגה שקרובים יותר מהשניים הללו.

יש גבול

"התקרבנו כל כך לאורך השנים, שבמובן מסוים זה כמו חיי נישואין", אומר פופוביץ', "כמובן שלעתים יש אי הסכמות, ויתורים ופשרות, אבל השורה התחתונה היא שאנחנו אוהבים ומכבדים האחד את האחר". הם כה קרובים עד שפופוביץ' קשר בעבר את גורלו בזה של דאנקן והצהיר כי יפרוש "30 שניות אחרי שטימי ישחק את משחקו האחרון". לאחרונה הסביר שאמר זאת כי "זה נראה לי מתאים. הוא הסיבה לכל הצלחה שהיתה לי".

בדיוק כפי שינק את התורה מבראון ומדון נלסון, תחתיו שימש עוזר מאמן בגולדן סטייט, פופוביץ' העביר הלאה את סודות האימון. שלושה מאמנים מכהנים בליגה - ויני דל נגרו (קליפרס), אייברי ג'ונסון (ניו ג'רזי) ומונטי וויליאמס (ניו אורלינס) - שיחקו בהדרכתו באותה עונה, 1996/97. גם מייק בראון, מאמן קליוולנד לשעבר, כמו גם סטיב קר, דני פרי וסם פרסטי - ששימשו או עדיין משמשים כג'נרל-מנג'רים בליגה - שייכים ל"אסכולת פופוביץ'". בניגוד לג'קסון, למשל, הוא תמיד דואג להעשיר את עוזריו ולפתחם.

"נכון שזה נראה כאילו יש לי סוג של מאפיה, אבל אני באמת לא יודע איך להסביר זאת", מצטנע מי שהפך לגורו עבור לא מעט אנשים ברחבי הליגה, "לארגון שלנו היה מזל שעברו בו הרבה אנשים מוכשרים. כולם עבדו קשה אצלנו, ולשמחתי הם מצליחים".

בן טיפוחיו הבא הוא ז'אק וון, גארד מחליף אפור ששיחק בספרס ופרש לפני שנתיים. כשמינה אותו בקיץ לעוזרו, פופוביץ' קרא לוון "החיזוק המשמעותי ביותר שלנו". בכל הזדמנות הוא דואג לשבח את הכוכב החדש. עם ייחוס כזה, אפשר כבר להתחיל לשנן את השם.

בקיץ הקרוב יסתיים חוזהו של דאנקן. הוא כבר יהיה בן 35, ועדיין לא ברור אם פופוביץ' ינסה להוציא ממנו עוד שנה-שנתיים או שיתחיל לייסד שושלת חדשה. הוא עדיין אוהב לאמן ורואה את עצמו ממשיך לעשות זאת בתקופה הקרובה, אבל כנראה שלא תראו אותו מתנצח עם שופטים עוד שנים רבות.

"אני לא חי את הכדורסל כמו מאמנים אחרים, אני לא ישן ואוכל את זה", הסביר השבוע, "לא אלקה את עצמי בעקבות הפסד ולא אטפח לעצמי על השכם אחרי ניצחון. זה בסך הכל כדורסל, וצריך לזכור שזו עבודה. אנחנו עושים אותה, קורה מה שקורה ואז משחררים. אוודא שלא אגיע לשנות האימון של נלי ולארי. יש עוד דברים שאני רוצה לעשות, שלא קשורים לכדורסל".

עם החותם שהשאיר בסן אנטוניו ודור ההמשך שטיפח, הוא יכול לעשות מה שירצה. את השם גרג פופוביץ', אף אחד לא ישכח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#