בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיסטוריה העברית של קרבות פרשנים-מאמנים, גרסת רוני לוי ואייל ברקוביץ'

רוני לוי ואיל ברקוביץ' העבירו את הסכסוך ביניהם למסך, והעלו כמה תהיות: האם דבריו של פרשן מאיימים על מאמן? והאם האיש עם המיקרופון יכול בכלל למתוח ביקורת חפה מאינטרסים? "תמיד אהיה מעודן", מודה ניצן שירזי, "לא אתקוף אנשים שאולי אעבוד איתם"

תגובות

רוני לוי לא היה הראשון - ולבטח גם לא יהיה האחרון - שחווה את דעתו, ללא מלים יפות ובלי להתחבא, על פרשן טלוויזיה. שלשום באיצטדיון טדי, בסיום משחק התיקו מול מכבי חיפה, מאמן בית"ר ירושלים פשוט החליט לשים סוף למשחק התפקידים, להוריד את המסכות ולהפליא באיל ברקוביץ' את מכותיו המילוליות.

"הוא לא מודל לחיקוי. אם אפתח את הפה הוא ייאלץ להתחבא. ברקוביץ' בנאדם רדוף". אלו היו רק מעט מהפנינים שהפיק לוי מפיו לאחר שנודע לו כי לאורך השידור, ברקוביץ' לא הפסיק לבקרו. ללוי לא היה ספק כי מניעיו של ברקוביץ' אינם טהורים, שדבריו נאמרים משיקולים לא ענייניים ועל רקע אישי, שבבסיסו עומד סרובו של המאמן, לפני כשלוש שנים וחצי, לבקשתו של ברקוביץ' לחזור לעונת פרישה במכבי חיפה, אותה אימן בזמנו.

מאז הפכו השניים ליריבים, ובכך הצטרפו לרשימה ארוכה של סכסוכים אישיים בין מאמנים לפרשנים. "ברקוביץ' טעה בדבר אחד חשוב", משוכנע שלמה שרף, כיום פרשן בערוץ הספורט, "הוא לא יכול לדבר על בית"ר הנוכחית כמו על זו של לפני שנתיים וחצי. זה מועדון שעבר טלטלה גדולה ואי אפשר להתעלם מזה בביקורת על הקבוצה". גם כל מלה ששרף משחרר מפיו מקורה אינו תמיד בדעה מקצועית, טהורה ואובייקטיבית, אבל על כך בהמשך.

מה בדיוק גורם למאמנים לאבד עשתונות, להתיר מעצורים ולהתנצח עם פרשנים? ("כשזה עובר את הגבול והביקורת מגמתית על רקע אישי", משיב לוי). האם הם חרדים מהיווצרות דעת קהל שלילית שתוביל לתסיסה בקרב האוהדים? ("מאמנים חוששים מתוצאות, לא מפרשנים", מחדד לוי). האם הצורך להגיב בזעם נובע מביטחון עצמי מעורער? או שאולי אוזניהם לא מסוגלות להכיל ביקורת חריפה, וגוררת אותם להשיב מלחמה.

"הביקורת חייבת להיות מקצועית", טוען שרף, "ברגע שזה חורג מהטעם הטוב, זה מתבטא, כמו מה שקרה עם רוני וברקוביץ'. יש משקעים בין מאמנים לשחקני עבר שהפכו לפרשנים, ואלה רואים בתקשורת במה להתחשבנות אישית. לא כולם אוהבים מה שאני אומר, אבל אני משתדל להיות ענייני".

הכל אישי?

אברהם גרנט לא היה חותם על האמירה הזו, אבל במציאות הנוכחית קשה להתעלם ממשקעי עבר. הביצה המקומית כשמה כן היא, וגודלה לא מאפשר כמעט מצב בו דרכם של מאמן ופרשן לא הצטלבה בצורה זו או אחרת. חלקם אף חולקים את קריירת האימון עם הפסקות כפויות לכורסת הפרשן, ומייחלים לנפילה של קולגה, שתסלול את דרכם בחזרה לקווים.

"תמיד צריך לראות מאיפה מהביקורת מגיעה ולמה", אומר ניצן שירזי, מאמן הפועל חיפה ובעבר הלא רחוק פרשן טלוויזיה, "פרשן שהיה מאמן ושיש לו כוונות לחזור לאמן, לא יכול להיות נקי מאינטרסים. אצלי הביקורת תמיד תהיה מעודנת ושקולה. אני לא יכול לתקוף מאמנים, שחקנים ובעלי קבוצות כשאני יודע שיום אחד אולי אעבוד איתם. הייתי משוחרר יותר אם לא היו לי כוונות לחזור לאמן. זו הסיבה שהכי נוח לי לקבל ביקורת משלמה שרף, כי אין לו רצון לאמן שוב. הוא כבר היה שם. לא בטוח שיתר הפרשנים באים עם ידיים נקיות".

כנראה שיש בדברים יותר מגרעין של אמת, אבל אף אחד מהם לא יודה בכך. ברקוביץ' חוזר ומבהיר כי הפרשנות שלו באה ממקום אמיתי. במקרה שלו באמת קשה לטעון שפיו ולבו אינם שווים. והפה, מה לעשות, גדול. "אני יודע לבקר וגם לפרגן כשצריך", הוא אומר, "אלישע לוי הוא המאמן היחיד שיודע לקבל ביקורת כמו גבר. אם הייתי בא ממקום אישי, הייתי מלכלך על יעקב שחר שלא החזיר אותי לחיפה, חותך את עבאס סואן ששבר לי את הרגליים ויורד על גרנט שלא זימן אותי לנבחרת. כנראה שהפרשנות שלי נכונה ומאמנים מתעצבנים כשאומרים להם את האמת".

רוני לוי, וכמוהו רבים אחרים, משוכנע שלא כך הדברים. "אנחנו לומדים לזהות מתי הביקורת עניינית ומתי היא אישית", מסביר מאמן בית"ר, "כשזה ענייני, מאמנים יודעים לקחת את זה לתשומת לבם ולהפנים. כשזה מגיע ממקום לא נקי, הכי קל להבליג, להתעלם ולא להתייחס. אבל עד גבול מסוים". גם ניר קלינגר, מאמן הפועל באר שבע, מאמין כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ביקורת של פרשן היא למעשה לא להתמודד עמה. "פעם", הוא נזכר, "הייתי מתרגש ומתעצבן ממה שאומרים, אבל עם הזמן למדתי לא לקחת את זה ברצינות. אם פרשן משתלח באופן מגמתי, אני פשוט לא מתעכב וממשיך הלאה. היום לא יגררו אותי לתגובה".

יש מי שמסמן את קרב השוורים שהתחולל בין שרף, בימיו כמאמן הנבחרת, לבין אבי רצון, כשורשים לדינמיקה המתוחה בין פרשנים למאמנים בארץ. "הוא תקף אותי על רקע אישי", נזכר שרף, "בתגובה שלי לביקורת שלו בניתי אותו ועשיתי אותו מה שהוא היום. בלעדיי, הוא לא היה מגיע למה שהגיע".

ואולי רק השאיפה לבלוט היא שמתווה את דרכם של הפרשנים לפרובוקציות ולסגנון נוקב. "כל המאבקים כיום בין פרשנים למאמנים", טוען רצון, "הם חיקוי עלוב וילדותי למאבק שהיה פעם בין שרף לפרשן מסוים אחר. הביקורות לא משפיעות ולא מחלחלות למאמנים. אם זה היה קורה, היינו מעפילים ליורו או למונדיאל בעידן שרף".



ברקוביץ' ולוי. 'אנו לומדים לזהות מתי הביקורת עניינית ומתי אישית'', אומר מאמן בית''ר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#