מכבי תל אביב הודחה מגביע המדינה: זהו, שבעתם?

ביום ראשון תצא מכבי למלחמה על הדבר היחיד שעדיין נותר לאוהדיה - הזכות להמשיך לחלום

שלומי ברזל
עולה להתקפה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלומי ברזל
עולה להתקפה

1. אולי זאת הדרך הטובה ביותר להגיע לדרבי. בלי תכנית מגרה, בלי חלופה, בלי אופציה מביכה לנחמה. גביע הטוטו הלך, גביע המדינה פאסה, נשארה רק הליגה. זה הכל או כלום. סביר שכלום.

על הפסד מהסוג הזה יהיה כבר מי שיאמר, מן הסתם מוטי איוניר או מישהו מטעמו, שזאת קריאת השכמה מצוינת לקראת הדרבי. השאלה במקרה הזה, היא מדוע מכבי תל אביב בכלל נזקקת להפסד שיעיר אותה. הרי רק בשבת, בניצחון הדחוק והלא מוצדק על אותה הפועל פתח תקוה, היה ברור שהעסק לא עובד. מדוע זה לא הספיק כדי שמישהו יתעורר, ואולי הבעיה היא שגם אם רוצים להקיץ אין באמת כלים כדי לעשות זאת. מכבי, בימיו הקצרים של איוניר כמאמן, מרבה לדבר על מחויבות והשקעה, מתוך ידיעה ברורה שהחומר המקצועי שיש לה אינו מסוגל ליותר מזה. כדורגל איכותי כמעט שלא ניתן לזהות בקבוצה הזאת, עכשיו מתברר שגם ההתלהבות כבתה.

הכישלון הגדול ביותר של גולדהאר ואנשיו הוא המהירות בה הפכה הקבוצה הזאת לשבעה. מין אדישות שקשה למצוא לה הסבר. חבורת מועסקים שהטירוף הוא מהם והלאה. אם זה קורה לפעמים במהלך העונה הסדירה, אפשר להבין. בכל זאת, מפעל די ארוך. אבל כאשר הדבר הזה מחלחל גם למשחקי הגביע, טורניר בשיטת נוק-אאוט, מדובר בחולי מדאיג. זאת אינה הזחיחות שאפיינה את מכבי ת"א בכדורסל של פיני גרשון (לה היו גם כמה תארים מרשימים), אלא התנכרות למסורת מפוארת מצד חבורת שכירי חרב נעדרי קבלות. התנכרות שאפילו אחד מגדולי המכביסטים של הימים הטובים ההם - איוניר, כן - לא יכול למגר.

ביום ראשון תצא מכבי למלחמה על הדבר היחיד שעדיין נותר לאוהדיה - הזכות להמשיך לחלום. לא על כדורגל טוב, חלילה, אלא על שחקנים שמחויבים לתת הכל, עד טיפת הזיעה האחרונה. במציאות אין כאלה, בסיוטים הם תמיד לובשים אדום.

2. אם יש כאן מישהו שיודע מה עדיין מניע את דרור קשטן, שיקום. ובאותה הזדמנות, אם יש כאן מישהו שמסוגל להבין מדוע חזי מגן מעדיף את שמו הטוב כמעסיק על פני טובת הקבוצה שלו, שיקום. ובדרך שירים את בני יהודה מהרצפה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ