בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראגבי: הפצע הפתוח של נבחרת וולס

וולס רצתה לפתוח ב-2011 דף חלק עם שאיפות חדשות וחלומות טריים. אלא שאז גילה גת'ין ג'נקינס כי הוא זקוק לניתוח בבוהן, ריצ'י ריס הודיע כי לא יערער על הרחקתו לשלושה חודשים, אנדרו בישופ נפצע בקרסול, גאבין הנסון נפגע בשוק, טום שנקלין נותח בברכו ולאדם ג'ונס הלך המרפק. עשרה ימים, שישה נעדרים, עוד שנה אבודה?

תגובות

ראגבי | פתיחת טורניר שש האומות

שנה חדשה היא עיתוי מושלם לשינוי כיוון ולאופטימיות חסרת פשרות, וכזו הציפה את הראגבי הוולשי עם כניסתו של חודש ינואר. האכזבות שסיפקו הקבוצות נשכחו וכך גם בעיותיה של הנבחרת, שלא ניצחה כבר עשרה חודשים. "כשמדובר בוולס נגד אנגליה, התוצאות האחרונות תמיד נשכחות. זה כמו דרבי", מיהר ג'יימס הוק, שחקן הנבחרת, להתמקד במשחק הפתיחה בטורניר שש האומות, "ביכולתנו להתמודד עם הטובים ביותר, ואנחנו רוצים להשאיר חותם לקראת גביע העולם".

שלושה שבועות לתוך 2011, דווקא הגורל השאיר את חותמו. זה החל ב-11 בינואר כשהתברר כי גת'ין ג'נקינס, מכוכבי הנבחרת, זקוק לניתוח בבוהן וייעדר כשלושה חודשים. כעבור שלושה ימים הודיע ריצ'י ריס כי בהתאם לייעוץ המשפטי שקיבל, הוא לא יערער על הרחקתו לשלושה חודשים עקב פגיעה בשחקן יריב, ולכן לא ישחק עד אפריל.

בנט הוולשי (מימין) חוטף. "עלינו להתחיל להגשים את הפוטנציאל שלנו", אומר מאמן הנבחרת (תצלום: רויטרס)

חלפו שתי יממות, ו-וולס איבדה גם את אנדרו בישופ וגאבין הנסון עקב פציעות בקרסול ובשוק, בהתאמה. ב-18 בינואר התברר כי טום שנקלין זקוק לניתוח בברך וייעדר חודשים, ושלושה ימים אחר כך הגיעה המכה הכי גדולה - אדם ג'ונס, שחקן ללא תחליף בעמדת הטייטהד-פרופ, ייאלץ לנוח 6-8 שבועות בגלל פציעה במרפק. עשרה ימים, שישה נעדרים. רובם לכל אורך טורניר שש האומות.

"דברים השתנו באופן מוזר", הודה מאמן הנבחרת, וורן גטלנד הניו זילנדי, "עמדנו להגיע לטורניר בסגל מלא והיתה התלהבות אמיתית. בסוף השנה שעברה היו לנו הרבה פציעות, אבל התלהבתי מכך ששחקנים חוזרים. כעת שוב יש לנו פציעות, וגת'ין ואדם הם אובדן גדול".

הלחץ על גטלנד גובר. זו לא עוד שנה, אלא שנת גביע עולם - בדיוק המטרה לשמה הובא בסוף 2007, אחרי ההדחה המוקדמת בטורניר הקודם. בשנתו הראשונה הוא הוביל את וולס לזכייה בשש האומות עם מאזן מושלם, אבל בשני הטורנירים הבאים היא סיימה במקום הרביעי. מאז גברה על איטליה במשחק הסיום בטורניר האחרון, בחודש מארס, קיימה הנבחרת שבעה משחקים, בהם הפסידה שש פעמים וסיימה בתיקו מול פיג'י.

כעת, שמונה חודשים לפני פתיחת גביע העולם בניו זילנד, המצב עדיין רחוק מלהיות אופטימלי. גטלנד אמנם קיבל לאחרונה חוזה חדש עד 2015 - יש אומרים כי הפעיל לחץ על איגוד הראגבי כשהציג הצעות שקיבל מקבוצות - אבל גם למאמן ברור: "אם לא נגיע לרבע הגמר, אני היסטוריה. הם ייפטרו ממני וזה הוגן. אשפט לפי הטורניר הזה".

נכשלים בעקביות

במידה רבה, נבחרת וולס היא בבואה של הראגבי במדינה. לפני שמונה שנים החליט האיגוד לשנות את המבנה של צמרת הענף, שבוסס על קבוצות עירוניות, ולהתמקד בארבעה מועדונים אזוריים חדשים. מאז, אף אחת מהקבוצות הללו לא הצליחה לעלות לגמר גביע הייניקן, המפעל האירופי הבכיר. בעונה האחרונה הגיעה רק אחת מהארבע לרבע הגמר.

"כל הכסף, כל התקווה, הכל שוב הסתכם בכלום", כתב פיטר בילס ב"אייריש אינדיפנדנט", "בהתחשב בכסף שהושקע בהן, יש הרבה במה להאשים את הקבוצות הללו, שנכשלות בעקביות. וולס גילתה בדרך הקשה שלהוציא כסף זה דבר אחד, ולהשיג משהו בעזרתו הוא עניין אחר".

חרף הגידול במספר השחקנים הזרים בוולס, רוב החצים מופנים למקומיים. הם מוכשרים אמנם, אך לוקים בפן המנטלי. אחרי שנבחרתו ניצחה לפני חודשיים בקארדיף, אמר וויין סמית', מאמן ניו זילנד, כי נבחרות יודעות שיהיה להן קשה מול וולס, אבל אם רק ישמרו על קור רוח - שחקן וולשי זה או אחר יבצע טעות קריטית.

"השחקנים המובילים לא מסוגלים לספק את הסחורה כשזה באמת חשוב", כתב בארי ג'ון, כוכב עבר וולשי, ב"וולס און סנדיי", "אם ראגבי היה משוחק על הנייר, אז אוספריז (אחת הקבוצות הבכירות) היתה אלופת אירופה. כשזה מגיע לדברים הקטנים שמכריעים משחק גדול, הם מקשים על עצמם".

עם כל זה צריך להתמודד גטלנד, שמתלונן כי הקבוצות אפילו לא פנו אליו לייעוץ. "הן עשו טעויות ברורות מאוד", אמר, "הן לומדות מכך, אבל הנזק נעשה. ננסה לעודד את השחקנים שיגיעו למחנה".

ביניהם יהיו חמישה שחקנים חדשים, שחלקם עשויים להיזרק ביום שישי למערכה הכי גדולה שיכולה להיות עבור הוולשים - משחק ביתי מול אנגליה, הדרך הטובה ביותר לצאת לדרך חדשה. "אנחנו רוצים לשחק ראגבי פתוח יותר, לקחת סיכונים, לרוץ ולמסור במקום לבעוט", אומר גטלנד, "עלינו להתחיל להגשים את הפוטנציאל שלנו, וזה אומר להשיג ניצחונות. זה מתחיל נגד אנגליה, ואין משחק גדול מזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#