בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שווה בדיקה | גבולות השיפוט

תגובות

"מי זה האיש בצהוב?", שאל יהונתן כשראה לראשונה משחק כדורגל בטלוויזיה. "השופט", השבתי. "למה צריך שופט?", באה השאלה, "כדי להכריע כשיש מחלוקת, לשמור על חוקי המשחק, לקבוע מי צודק", עניתי. "אז למה כשאנחנו משחקים כדורגל בגן אין שופט? אנחנו ביחד מחליטים מי צודק", פסק הזאטוט את פסוקו, שהשאיר אותי ללא תשובה.

בגן, בחצר בית הספר ובשכונה בצהרי שישי אנחנו אולי מסתדרים היטב בלי שופט, אבל ככל שהרמה גבוהה יותר והעסק מקצועי יותר, קיומו של השופט מחויב המציאות. לא תמיד זה היה כך. כשהחל הכדורגל המודרני להיות משוחק, לא היו בו תחילה שופטים ושני הקפטנים יישבו ביניהם מחלוקות. כך, אגב, היה נהוג גם בלא מעט ענפים אחרים.

בהמשך, כדי שהקפטנים יהיו מרוכזים במשחק ולא בדברים אחרים, הביאה כל קבוצה אדם מטעמה, שישב מחוץ למגרש ונקרא Umpire (מלה שמשמשת היום כינוי לשופט בענפי ספורט רבים ותרגומה המילולי הנכון הוא "בורר"). במקום קפטנים-שופטים, עשו זאת אותם בוררים. לפעמים גם הם לא הצליחו, ואז הוחלט להביא אדם שלישי שנקרא Referee (מתורגם, לא בדיוק, כשופט), שהחליט במקרה בו שני הבוררים לא הגיעו להסכמה.

רק ב-1891 הוחלט להכניס את השופט לתחומי המגרש, בעוד שני הבוררים הפכו לקוונים והחלו לרוץ על הקווים. עד היום, אגב, נהוג בליגות נמוכות ובמשחקי נוער כי ההתאחדות שולחת שופט, בעוד שתי הקבוצות ממנות נציג מטעמן כדי שישמש קוון, או "עוזר שופט", כפי שהוא קרוי היום.

בכדורגל, כידוע, נעשה שימוש בשופט ראשי, שני קוונים, שופט רביעי וכיום גם שני שופטים מאחורי השערים באירועים מסוימים. גם בכדורסל אנחנו מכירים היטב את תפקידי שלישיית (או צמד) השופטים, אבל איך זה בדיוק עובד בענפים אחרים?

איגרוף. בעבר, שופט הזירה לא רק התחיל וסיים סיבוב, נתן הוראות, הפריד וספר זמן למתאגרף שנפל לקרשים, אלא קבע גם מי ינצח. היום זכותו לקבוע מנצח רק במקרה של נוק-אאוט, בעוד את ההחלטה לרוב מקבל פאנל שופטים, שלושה בדרך כלל.

בייסבול. מספר השופטים משתנה, אבל משחקי המקצוענים מנוהלים על ידי ארבעה - שופט ראשי (שעומד מאחורי בסיס הבית ומחליט בין השאר אם הכדור הנזרק לחובט הוא "בול" או "סטרייק") ושלושה שופטי בסיס, שפוסקים בנוגע לשחקנים שהגיעו לבסיסים ולאירועים באזור שלהם וב"אאוטפילד". במשחקי פלייאוף יש שני שופטים נוספים באאוטפילד.

פוטבול. את משחקי המקצוענים שופטים שבעה אנשים, שלחלקם אכן נהוג לקרוא Referee :Judge (השופט הראשי), Side Judge ,Field Judge ,Line Judge ,Head Linesman ,Umpire ו-Back Judge.

כדוריד. שני שופטים שסמכויותיהם שוות ועוד שני שופטי מזכירות.

כדורעף. השופט הראשי יושב על כיסא מוגבה מעל גובה הרשת בצד המגרש והוא הפוסק הראשי. מולו, על הקרקע ובצד השני של הרשת, ניצב עוזר השופט.

קריקט. ה-Referee עדיין יושב מחוץ למגרש ופוסק רק בבעיות בניהול המשחק. על המגרש עצמו שני Umpires, שמנהלים את המשחק ולעתים נעזרים גם באדם שלישי שמחוץ למגרש.

כדורגל אוסטרלי. כמו בקריקט, גם בגלל המשטח הזהה, מעדיפים להשתמש ב-Umpire: שלושה Field Umpire (המקביל לשופט ראשי), ארבעה Boundary Umpire (מקביל לקוונים, שניים בכל צד), שני Goal Umpire (מקביל לשופטי הרחבה בכדורגל, אחד ליד כל שער) וגם Emergency Umpire, שתפקידו לסייע במקרה של קטטה על המגרש או להחליף שופט פצוע. יש גם שני "דיילים", שאחראים על החילופים ועל הבדיקה כי יש 18 שחקנים בכל קבוצה.

הוקי קרח. שופט ראשי ושני קוונים "על הקרח", שנאלצים גם להחליק, ושופט נוסף שיושב מחוץ למגרש ותפקידו לצפות בהילוכים חוזרים ולהכריע בזמן מחלוקת.

הוקי שדה. שני שופטים - כל אחד אחראי לחצי מגרש, אבל יכול להתייעץ עם חברו.

ראגבי. שופט ראשי ושני שופטי קו.

סומו. שופט זירה (גיוג'י) וחמישה שופטים מסביב לזירה (שימפן). למעשה, הגיוג'י עושה הכל, כולל לקבוע את זהות המנצח, אולם שימפן רשאי לחלוק על כך. אז מתכנסת החמישייה להתייעצות (לגיוג'י זכות להקשיב בלבד), בסיומה הם יכולים לקבל את החלטת שופט הזירה, לשנות אותה או להחליט על קרב חדש.

לא עוד האיש בשחור | השריקה האחרונה באופנה

"האיש בשחור" נקרא פעם שופט הכדורגל, ואכן, כדי להבדילו מצבעי חולצות השחקנים, תלבושתו היתה שחורה. העובדה ששוערים לבשו לא פעם שחור, יחד עם הרצון להפוך את תדמית השופט למודרנית, הביאו את שלל הצבעים הנהוגים על חולצות הפוסקים היום - הרבה פעמים צהוב זרחני, אבל גם אדום וצבעים אחרים. זה אולי הפך את המשחק לצבעוני יותר, אבל לא בטוח שתדמית השופט השתנתה.

צבעי מדי השופט הם מסורת שבענפים אחרים נשמרת בדרך כלל בקפדנות, אבל יש גם כאלה שכמו בכדורגל הפכו לצבעוניים. בכדורגל האוסטרלי, למשל, היו השופטים לובשים לבן באופן מסורתי, והקללה הנפוצה ביותר נגדם היתה "רימה לבנה". החל מ-2003, לובשים השופטים שלל צבעים, אבל הקהל ממשיך לקרוא "רימה צהובה" או "רימה ירוקה", למרות שצבעה של רימת הזבוב הוא תמיד לבן.

בחלק גדול מענפי הספורט האמריקאים (פוטבול, כדורסל, הוקי) נהוג כי שופטים לובשים חולצות "זברה" - פסים שחורים-לבנים. בפוטבול מתווספים לחולצות מכנסיים לבנים, חגורות ונעליים שחורות וכובעים שחורים או לבנים, בהתאם לתפקיד. הלוגיקה שעומדת מאחורי לבוש הזברה היא הבולטות הגבוהה בשטח, והעובדה שצבעים אלה לא מתנגשים לעולם עם מדי הקבוצות השונות. עד שנות ה-20' לבשו שופטי הפוטבול לבן, אבל אחרי שאחד מהם, לויד אולדס, קיבל בטעות מסירה מקוורטרבק, הבריק אולדס עם רעיון הזברה.

בבייסבול לובשים השופטים כחול ומכונים "בלו"; באיגרוף נהוג שהשופט לובש חולצה לבנה או כחולה וגם עניבת פרפר. אין פה חוק, אלא נוהג, הרי די ברור מי השופט ומי המתאגרפים בזירה; ובסומו לובשים חמשת השופטים בגדים יפאנים מסורתיים ממשי, כשהבכיר מביניהם לבוש בתלבושת יקרה ונחשבת יותר.



תצלום: רויטרס


תצלום: רויטרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#