בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גמר גביע המדינה בכדורסל: כש"יאללה, נתניה" הפך ל"יאללה, הביתה"

כמה מאוהדי האנדרדוגית פזלו אל היציע הצוהל של מכבי תל אביב; השאר - ילדים, תיכוניסטים, משפחות שומרות מסורת ומבוגרים שנראו לא קשורים - הלכו והצטמקו עד שנעלמו כמעט לגמרי. ואז הגיעה הירידה למחצית

תגובות

במהלך המחצית עברו אבי ושני חבריו מהיציע של שרופי נתניה היישר לשער 6 של אוהדי מכבי תל אביב. "כן, אני נתנייתי, אבל גם אוהד מכבי", הסביר, "לא היה לנו נעים לעודד את מכבי שם, כי היינו יחד עם חברים מהתיכון, ששרופים על נתניה, וגם קצת פחדנו. בכל זאת, נתניה. עכשיו אפשר לשיר, עכשיו אפשר לעבור לצהוב".

החברים לכיתה של אבי, אלה שנטש בשביל האימפריה מתל אביב, פתחו את המשחק דווקא אופטימים וניתלו בהמנון כמוצאי שלל רב. "לא אבדה תקוותנו", הם הדגישו כל מלה. בצדק, גם הם, גם השחקנים שלהם וגם אריק אלפסי ידעו שהכל רק עניין של זמן. אבל בינתיים, לפני שהמשחק מתחיל, אפשר לשיר, לעודד ולתמוך. הרי עדיין 0-0.

אם תחפשו היטב, תוכלו למצוא גם אוהדים נתנייתים (תצלום: ספי מגריזו)

בכלל, נראה שהקהל של נתניה מורגל לסדר גודל כזה של תוצאה. לא בגלל שנתניה קבוצת התקפה כל כך גרועה (טוב נו, גם בגלל זה), אלא משום שרובו המכריע מגיע מיציעי הקופסא. ולא נראה שזה ממש מזיז להם שהם עכשיו בענף הלא נכון. "פנדל!", הם צועקים אחרי עבירה באזור הצבע ומצחקקים. כשערן אסנטי עולה, אחד מהם תוהה מה ראובן עטר עושה על המגרש.

ההתחלה החיובית, האנרגיות והגאווה שהנתנייתים מציגים על הפארקט, מעודדים את הנתנייתים שביציע. המון ילדים, מלא תיכוניסטים, ים חובשי כיפות, כמה משפחות שומרות מסורת ועוד מספר מבוגרים לא קשורים, התאספו ודחפו עם "יאללה, נתניה" (אחר כך הקהל התל אביבי יחזיר ב"יאללה, הביתה" הצפוי). אך ככל שההפרש עולה, כך גם הקומץ הולך ומתמעט, משתתק ומתיישב. עם כל סל, על כל שלשה, נראה כאילו הטבעת המכביסטית הולכת וחונקת אותם.

אריק אלפסי (תצלום: ספי מגריזו)

חלק מדליקים סיגריה, אחרים מכלים את זעמם על הכיסאות, אחד מכריז בגרון ניחר "יאללה, אפשר לזוז" וכמה ילדים פשוט הולכים לקנות נקניקיה או משחקים במי אוסף הכי הרבה חוברות שאיגוד הכדורסל הפיץ. מעגל האוהדים השרוני שעוד קופץ ומעודד יורד לעשרות בודדות. כל זה, כמובן, עוד לפני הירידה למחצית. ברוכים הבאים ליד אליהו.

ומה היה בחצי השני? המכות אמנם העירו את היציעים המנומנמים, אבל לקהל של מכבי היה אכפת רק מדבר אחד. כשהיתרון הלך והתקבע על 30 נקודות, הם החלו לחזור על המנטרה שהומצאה בשנה שעברה, אחרי שמכבי שברה בצורת של שלוש שנים ללא גביע. "הנה זה מגיע, תנו לדריק להניף את הגביע", הם שרו שוב ושוב - עד שזה קרה, או עד שנמאס להם, מה שכנראה הגיע קודם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#