בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA: הקבוצה הגדולה ביותר שלא שמעתם עליה

קארים עבדול-ג'באר גילה כי דור הכדורסלנים הנוכחי, השחור ברובו, לא יודע דבר על הימים בהם הונהגה הפרדה גזעית על הפארקט. זה היה הזרז ליצירת סרט על "הקבוצה הגדולה ביותר שלא שמעתם עליה"

תגובות

"עבור החבר'ה הצעירים, זה ברור מאליו שהם משתכרים 20 מיליון דולר בעונה כי הם יכולים לקלוע. אבל הם פשוט נולדו בתקופה הנכונה" (צ'ארלס בארקלי, מתוך "על כתפי ענקים").

את השם קארים עבדול-ג'באר כמעט כל אחד מכיר, אבל לפני חמש שנים הבין האיש עצמו כי הצעירים של היום לא יודעים הרבה מעבר לכך. הוא גילה זאת כששוחח עם חבורת נערים במחנה כדורסל על הקבוצה השחורה הראשונה, הארלם רנס, ונתקל במבטים תמהים. זמן קצר לאחר מכן החל להתבשל במוחו הרעיון לעשות משהו בעניין.

"לשחקנים כיום אין מושג מה היה לפניהם", מסביר עבדול-ג'באר, "מעטים מהם יודעים שבעבר הונהגה הפרדה בין שחורים ללבנים בכדורסל, ושהרנס (קיצור של רנסנס) היו האלופים המקצוענים הראשונים במשחק. מדובר בעובדה מצערת, וזה כישלון של אנשים מהדור שלי ומדורות קודמים. חייבים לדאוג שהדורות הבאים יבינו את התרומה ואת החשיבות ההיסטוריות של האנשים שנלחמו עבורם בעבר".

בסרט "על כתפי ענקים", עיבוד מצולם לספר שפרסם לפני שלוש שנים (שיוצא מחר למסך הקטן בארצות הברית באמצעות ה-VOD), שב עבדול-ג'באר למחוזות ילדותו בהארלם ומביא את הסיפור של זו שרבים מכנים "קבוצת הכדורסל הגדולה ביותר שלא שמעתם עליה". עבור מי שהחליף מהלומות עם ברוס לי ב"משחק המוות" והעניק הופעה בלתי נשכחת ב"טיסה נעימה" (לצד אינספור הופעות אורח בסרטים ובסדרות), מדובר בניסיון ראשון מאחורי המצלמה, ולבטח העוצמתי מכל האחרים. "הארלם תמיד היה מקום מיוחד עבורי, ורציתי לחלוק אותו עם כולם", הוא מסביר.

באמצעות שילוב מנצח של פרשנויות ותמונות נדירות, אנימציה, מוסיקה מקורית של אמן הג'אז ביל קנליף וקריינות של זוכה האוסקר ג'יימי פוקס, מקבלים הצעירים של היום חתיכת שיעור בהיסטוריה. הם לומדים להכיר את השם בוב דגלאס, המכונה בהיכל התהילה "אבי הכדורסל השחור", שהקים את הרנס ב-1923. הקבוצה של דגלאס נחשבה לאגדה בהארלם, שם זכו השחקנים לכבוד מלכים. בשאר אמריקה - הגזענית, יש להזכיר - היו קצת פחות סימפתים.

השפלות יומיומיות

הקבוצה לא הורשתה לשחק בליגות המקצועניות והלבנות, ולכן נדדה בין ערים ושיחקה נגד כל יריבה - שחורה או לבנה - שהסכימה להתמודד מולה. כיום, כש-79% משחקני ה-NBA הם שחורים, קצת קשה לתפוש זאת, אבל באותה תקופה שחקני הרנס - שנסעו מאות קילומטרים בקור ובחום, ישנו באוטובוס ואכלו ארוחות קרות רק כדי לשחק כדורסל - ספגו השפלות בגלל צבע עורם על בסיס יומי כמעט. "היינו מתיישבים במסעדה ומעיינים בתפריט", שיחזר ג'ון איזקס, ששיחק בקבוצה בשנות ה-30', "ופתאום האיש מאחורי הדלפק היה ניגש לקיר, לוקח את הרובה ואומר 'תעופו מפה'. לא היו לנו הרבה ברירות".

את התסכולים הרבים שצברו במסעותיהם, פרקו שחקני הרנס על הפארקט. "כל אחד מהם היה אתלט אדיר, אך מעולם לא ראיתי חבורת שחקנים ששיחקה יותר קבוצתי מהם", התעקש המאמן האגדי ג'ון וודן המנוח, שהתמודד מול הרנס כשחקן, "האופן שבו טיפלו בכדור ומסרו אותו הדהים אותי אז, וגם בכדורסל המודרני לא ראיתי דבר כזה".

היריבים המרים ביותר של הרנס באותה תקופה היו "הסלטיקס האורגינלים" (ויש שיוסיפו: והלבנים), שנחשבו לקבוצת הכדורסל הטובה בעולם. שתי הקבוצות התמודדו ביניהן מספר פעמים, ובתקופה של שפל כלכלי הצליחו למשוך לעתים קהל של 15 אלף איש. יותר מפעם אחת, המטען החברתי הטמון במפגשים הללו התפוצץ. למרות שבתוך תחומי המגרש שמרו השחקנים על ספורטיביות, אוהדים שחורים ולבנים התעמתו ביניהם לפני, במהלך ואחרי המשחקים.

לשיא תהילתם הגיעו הרנס ב-1939, אז ניצחו קבוצות שחורות ולבנות בדרך לזכייה בטורניר שקיבל את השם הפומפוזי "אליפות העולם המקצוענית הראשונה בכדורסל". אחרי הניצחון, רכש דגלאס לשחקנים מעילים עליהם נרקם הכיתוב "הרנס, אלופי העולם השחורים". איזקס מיהר לפרום את המלה האחרונה. לזעקותיו של דגלאס כי הוא הורס את המעיל היקר, הגיב השחקן: "לא נכון, אני פשוט הופך אותו לאמיתי".

עבדול-ג'באר, שלאחרונה צייץ בטוויטר כי החלים מהסרטן בו חלה ב-2008, דאג לכך שהסרט יוקרן בתפוצה רחבה בבתי ספר בארצות הברית, כחלק מחודש ההיסטוריה השחורה. בנוסף לסרט, יחולק גם מדריך מפורט יותר למורים ולתלמידים שמעוניינים להתעמק בקבוצה שכל מה שעשתה היה לנצח, ועל הדרך עזרה ליצור שוויון חברתי. "אני מקווה שמה שעשיתי יעזור לאנשים להבין טוב יותר מה המשמעות של הקבוצה הזו לאמריקה ולאנשים השחורים שחיים בה כיום", סיכם עבדול-ג'באר - האיש שקלע הכי הרבה נקודות בהיסטוריה ומי שזכה בשש אליפויות - את הישגו המשמעותי ביותר.



שחקני הארלם רנס. בעיגול: המייסד בוב דגלאס


כרזת הסרט 'על כתפי ענקים'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#