בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן: השיעמום של ליגת האלופות

משהו בליגת האלופות אינו כשהיה. התוצאה עלולה להיות שיעמום. או, לא נעים להודות, זפזופ לסנוקר. גם כאן אמריקה אשמה

תגובות

1. שחור לאמצע - ייתכן שזה רק אני, אבל האמת צריכה להיאמר: השתעממתי. זה מוזר, כי בשלב הזה בדרך כלל כבר אין מקום לשיעמום. שלב הנוקאאוט לא אמור לגרום לך לזפזפ, בטח לא ליורוספורט, בטח לא כדי לצפות בפריים שלישי - מדהים, יש לומר - במשחק סנוקר בין ניל רוברטסון לאיזה בונד אחד, שכמעט מדיח את אלוף העולם כבר ביום השני לאליפות וולס הפתוחה, אבל מפספס במילימטרים את הכיס האמצעי. ממש לא.

בשלב הנוקאאוט אתה אמור להיות ממוסמר למסך, להדוף כל הפרעה אופציונלית ובעיקר לעקוב באדיקות אחרי החלק התחתון של הטלוויזיה, שמא יבצבץ לפתע הסמל הזה של השלט, רמז לשער שנכבש במשחק המקביל (במקרה שמופיע הסמל, המטרה ברורה: להגיע לערוץ הנכון כבר בהילוך החוזר הראשון).

מחפשים ריגושים אחרים (תצלום: אי-אף-פי)

אבל השתעממתי. בעיקר במחצית הראשונה, אבל לא רק. כמובן שבחרתי במילאן נגד טוטנהאם, אבל אני לא מדבר רק על המשחק. אני מדבר על משהו עקרוני יותר שעובר על ליגת האלופות, או כמו שאיל ברקוביץ' נוהג לכנותה - "הצ'מפיון ליג". משהו שגורם לכך ש"ערב ליגת אלופות" כבר אינו "ערב ליגת אלופות"; על תחושה שהזוהר והחשיבות ניטלו מהמפעל, או לפחות מחלקים נרחבים שלו; שההתרגשות שאפפה את ימי שלישי ורביעי, את השעה 21:45, את הצבע הכחול הזה שבהק מכל פיקסל במסך, עומעמה במעט; שבמהלך היום אתה אמנם מנחם את עצמך בעזרת המחשבה "יש היום ליגת אלופות", אבל עוצמת הנחמה קטנה יותר, ובוודאי שאינה משכיחה צרות בסדר גודל בינוני ומעלה.

2. אותה אדרת - אני בספק אם הבעיה טמונה במעטפת של ליגת האלופות. האולפן של ערוץ הספורט הוא פחות או יותר אותו אולפן, הקליפים עדיין מהוקצעים ושטוחים באותה מידה, המוסיקאי בסיום הוא עדיין מישהו שמקדם דיסק או הופעה, חידודי הלשון של אבי מלר שרדו את המעבר להרצליה, ונדמה שעיסוקו המרכזי של מודי בר און נותר כשהיה: ספיגת בדיחות לא מצחיקות מסובביו, הפיכתן לניתנות לעיכול והפצתן בחזרה לצופה בבית (אם כי גם כוחו תש במידה מסוימת. בערב שלישי, ב-45 הדקות שקדמו לשידורי המשחקים, הוא היה על סף איבוד החיוך שרכש לעצמו לפני כמה שנים בסניף דיסקונט).

אני חושב שהפעם הבעיה טמונה בדבר עצמו, כלומר בליגת האלופות. אני חושב ששלב הבתים גרם לתרדמה כל כך גדולה ביחס למפעל, שקשה להתעורר אחרי חודשיים וחצי בשלב הנוקאאוט. הרצון של נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, להכניס תחת כנפי השכינה גם קבוצות קטנות ובינוניות, ייצר מצב שמחזורים שלמים עברו ללא מתח ובלי תחושת התחרותיות הנדרשת.

ולא רק פלאטיני, גם העובדה שמשחקים רבים משוחקים מבלי שיוכרעו באמת - כי יש עוד ועוד הזדמנויות במחזורים הבאים - גרמה לכך שהשיעמום הזדחל לו אל תוך מי שהיתה עד לא מזמן הפנטזיה האולטימטיבית.

3. הקיבוץ כמשל - אני מאמין שהשיעמום הוליד את "ערוץ הקיבוץ". ו"ערוץ הקיבוץ" הוא הרי רק מטאפורה שמשמעותה: אין לי כוח לראות משחק שלם, גם ככה הוא לא כזה חשוב. ברגע שנולד "ערוץ הקיבוץ", נולדה ההכרה שהכדורגל בשלב הבתים לא יכול להחזיק את עצמו, שהוא זקוק להנשמה מלאכותית. ההנשמה המלאכותית, למרות האטרקטיביות שבה, רק הקצינה את הבעיה. הצפייה בכדורגל הפכה מדגמית, חתוכה, מקוטעת; הרצון לראות גולים הפך לחזות הכל; הסמול-טוק בין הגולים סיפר על כך שהמשחק עצמו אינו חשוב יותר, אלא כשהוא מספק ריגוש תמידי ומיידי; התצורה החדשה התאימה לחוסר הקשב והריכוז שגם כך משתלט על המרחב.

זקוק להנשמה מלאכותית (תצלום: רויטרס)

למעשה, "ערוץ הקיבוץ" - אולי כמטאפורה, אולי לא - הוא כיום הבעיה המרכזית של צפייה במשחק כדורגל: הישיבה מול משחק אחד (עם כל הכבוד לוולנסיה - שאלקה) במשך 90 דקות, בלי איתות מעוד שבע ערים אירופיות אחרות, נראית לפתע בלתי אפשרית. אז ייתכן שקרב בין ארסנל לברצלונה זה סיפור אחר - בכל זאת, ארסנל - אבל עדיין, זה סיפור אחד, לא בהכרח מייצג.

4. אמריקה אשמה - בהסתכלות רחבה יותר, הבעיה אינה קשורה רק לליגת האלופות. התפישה התחרותית שהשתלטה על לא מעט מפעלי ספורט בעולם, ונלקחה במידה מסוימת מארצות הברית, בעיקר מה-NBA, היא שאחראית לאדישות המסוימת שאוחזת בצופה. בבסיס השיטה, חלוקה עקרונית של המפעל לשניים: שלב ראשוני ארוך ונטול ערך אמיתי, ושלב שני קצר יחסית שאמור לייצר מתח גדול.

ב-NBA יש 82 משחקים, כדי שבסופו של דבר לקבוצה הטובה יותר יהיה יתרון של משחק בית אחד במהלך כל סדרת פלייאוף; ביורוליג ישנו שלב בתים ראשון עם שש קבוצות בכל בית, מהן לפחות שתיים מעליבות, ולכן אין בכלל ספק ביחס לעולות; בליגת העל בכדורגל משחקים 30 מחזורים כדי שבסופם יקוזז חצי מהנקודות שנצברו, ופלייאוף בן חמישה מחזורים מכריע למעשה את הליגה. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את הפיינל-פור בכדורסל, שמהווה את שיא האבסורד: שיטת הגביע משוכפלת אל תוך הליגה, למרות שמדובר בשני מפעלים שאמורים להיות מובדלים בדיוק בשל שיטות הזכייה השונות.

המשותף לכל המקרים הללו: אין קשר אמיתי, קוהרנטי, בין השלב הראשון לשלב השני; אין קורלציה בין המאמץ המושקע בתחילה לבין השכר שמתקבל בסוף; אין גשר שיכול להעביר אותך מהשיעמום הראשוני למתח שאמור להיווצר בסיום. המטרה היא לייצר עניין בכל מחיר, גם אם המחיר הוא ויתור על הספורט עצמו. כך, פחות או יותר, נוצר נתק בין המפעל לבין עצמו, סוג של פיצול אישיות, והגישור על הפיצול - אם הוא בכלל אפשרי - אורך לא מעט זמן. בדיוק בזמן הזה אני מעביר ליורוספורט.

שיטת המסטיק של ליגת האלופות | עוזי דן

בסוף השבוע | ליגה צרפתית | מארסיי - סט. אטיין | שבת, 20:00, ספורט 5+

איני יכול לשכוח את מהדורת "חדשות הספורט" מלפני כשבועיים וחצי, כשרגע אחרי דיבור מסוים על בית"ר ירושלים, הביטה מירי נבו בטלפרומפטר והתחילה להקריא: "בליגה הצרפתית צפוף-צפוף, שמונה נקודות מפרידות בין המקום הראשון למקום השביעי. מי שמסתכלת על הליגה מלמעלה היא ליל, שתארח במוצאי שבת את לאנס, שידור ישיר בספורט 5 פלוס בעשר. גבריאל היידו עם שאנסון לקבוצה הכי חמה בצרפת".

ולאחר ההקראה, הגיע כמובן השאנסון. ועם השאנסון גם התהייה: ליגה צרפתית? מאין היא הגיחה פתאום? היא בכלל משוחקת? ואם כן, למה לא שמענו עליה דבר עד היום? כלומר, זה לא שיש לי משהו נגד ליל ולאנס, בוודאי לא נגד האפשרות שעוד משחק כדורגל יעטר את לוח השידורים הפוטנציאלי שלי. כמובן שגם אין לי דבר נגד עמיחי שפיגלר, בעיניי אחד הטובים בעסק, אבל פתאום, באמצע החיים, אחרי ש-20 מחזורים שוחקו מבלי שנצפה ברסיסי כדור, מהיכן הליגה הצרפתית אזרה עוז ואומץ להופיע כאילו כלום, כאילו תמיד היתה פה?

זו השאלה שמעסיקה אותי: כיצד יכול גוף שידור להכניס באמצע העונה ליגה שהועלמה עד אותו רגע מבלי לספק הסבר לכך, ועוד לחגוג את האנומליה? האם התשובה לשאלה קשורה לאפיק 50 בממיר שלכם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#