ליגת העל בכדורגל: המופע החוזר של מכבי ת"א

פעם אחר פעם ניסו שחקני מכבי ת"א לדלג על הנעת כדור סבלנית, ופעם אחר פעם הכדורים הארוכים התבררו כעקרים. מה עושים? בועטים עוד אחד כזה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

1. שחקן שמרים כדור ארוך וחסר כתובת ממחצית המגרש לכיוון רחבת היריב - מה עובר במוחו? האם תפילה קטנה שהכדור ייפול על הראש הנכון? האם ציפייה לגרימת ערבוביה ליד השער? ומה הוא מקווה שתפיק הבעיטה הקשתית, הקהה, הסתמית הזאת? קריאת התפעלות מהקהל? תנועת אגודל מחזקת מצד המאמן שצופה מהצד? או אולי מדובר ברצון להוכיח לעצמו שהוא שותף במאמץ ההתקפי, שהוא מסכן את השער, שהוא עשה את שלו ולעזאזל החלוצים האלה שלא מצליחים להשתלט על הכדור? ואולי לא עובר כלום במוחו. כן, ייתכן שהוא סתם מעיף את הכדור קדימה, פשוט ככה, משחרר ושוכח, כמו שהוא עשה אלפי פעמים מאז ימיו בנערים ג'.

הפעם זה לא הלך, אולי בפעם הבאה. עטר, אתמול (תצלום: ניר קידר)

יצירת מצב להבקעת שער לא מתחילה ברחבת ה-16 של התוקף, אלא 70 מטר לפניה. הנוסחה הבדוקה ליצירת מצב שכזה היא הנעת כדור מסודרת, שמותחת את קווי ההגנה, ושבסופה נשלח כדור עומק מתוזמן לחלוץ בשטח מת. כשאין הנעת כדור - לא יעזרו כל הקולאוטים שבעולם.

פעם אחר פעם ניסו שחקני מכבי לדלג על השלב הטרחני של הנעת כדור סבלנית, ופעם אחר פעם הכדורים הארוכים התבררו כעקרים. מה עושים? בועטים עוד אחד כזה. פעם אחר פעם. ועוד פעם. ועוד פעם. ועוד פעם אחת. ועוד פעם ועוד פעם. עוד אחד ודי. זהו - פעם אחרונה. ועוד פעם. ועוד פעם.

2. כל הקפצה של שחקן נוער להרכב מתפרשת במכבי תל אביב כ"מהפכת הצעירים"; כל ספסול של שחקן קבוע נתפשת מיד כהצהרה, כדוקטרינה, כשיקוף של תכנית אב כלשהי שנרקמה מול מפות מנוילנות במטה הכללי של קרית שלום. יש משהו לא הוגן בכך שאיוניר, כמו שאר מאמני מכבי לפניו ואחריו, לא נהנה מזכות הניסוי וטעיה ששמורה למאמנים בקבוצות אחרות.

לא מהפכן. איוניר, אתמול (תצלום: ניר קידר)

הצבתו של אלירן ג'ורג' בהרכב הפותח לא צריכה להתפרש כביטוי של שינוי תפישתי, אלא כתוצאה ישירה ליכולת הדלה של קלמי סבן. כן, מהפכות זה הכי פברואר 2011, אבל המרחק בין מכבי לבין מהפכה הוא בערך כמו המרחק בין דור מיכה למוחמד טנטאווי.

3. ועוד פעם. ועוד פעם. ועוד פעם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ