בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA: ימות המשיח של שיקגו בולס

ג'ורדן היה רק אחד, אבל דריק רוז הוא הדבר הקרוב ביותר למקור שראתה שיקגו בעשור האחרון. בעונה בה הפך הגארד בן ה-22 למועמד בולט לתואר ה-MVP ועם גורו הגנתי על הקווים, בעיר הרוחות מתחילים למלמל בשקט את המלה הזאת - אליפות

תגובות

רגע לפני המשחק הביתי מול סן אנטוניו, האחרון של שיקגו לפני פגרת האולסטאר, נקרא דריק רוז לחדרו של המאמן טום ת'יבודו. יממה קודם לכן, נדמה היה שלשניים יש חילוקי דעות בנוגע למפגש מול הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה. בעוד שת'יבודו המעיט בחשיבותו בפני התקשורת, הצהיר רוז כי מדובר ב"מקל מדידה שייתן לנו אינדיקציה לכמה אנחנו טובים". אלא שברגע שרוז סגר מאחוריו את הדלת, הוא הבין שנקלע לאם כל שיחות המוטיבציה.

"הוא אמר לי שאני חייב להיות יותר אגרסיבי, ושאם אעשה זאת אגרור את כל הקבוצה אחריי", גילה הגארד לאחר מכן, "רציתי לקום מהכיסא ולצעוק יחד אתו, אבל נשארתי בשקט וניסיתי ליישם את מה שהוא אמר על הפארקט". שלוש שעות לאחר מכן, שיא קריירה של 42 נקודות וניצחון משכנע במשחק ששודר מחוף לחוף הוכיחו כי הצליח. "זה היה משהו מיוחד, הא?", פלט ת'יבודו בסיום. לא נמצא אדם אחד באולם שלא הסכים אתו, לרבות המאמן המפסיד. "הוא ביצע העונה עליית מדרגה מפלצתית", הודה גרג פופוביץ', "ונראה שהוא אוהב את הלחץ הכרוך בלסחוב את הקבוצה שלו על גבו".

כעת, כשהוא נותן את העונה הטובה בחייו ונחשב למועמד בכיר לתואר ה-MVP, זה נשמע טבעי, אבל בשנתיים הראשונות שלו בליגה, רבים העלו תהיות בנוגע לאופיו של רוז. על הפארקט הוא מעולם לא ברח מאחריות, אך נדמה היה שהוא מעדיף שמישהו אחר ידבר בחדר ההלבשה. למרות שההסבר שסיפק - לפיו העדיף שהחלב שעל שפתיו יתייבש לפני שיגער בשחקנים מבוגרים ממנו - נשמע הגיוני, שאלת המנהיגות נותרה פתוחה.

בקיץ האחרון קרו שני דברים: רוז בן ה-22 צפה מקרוב במנהיגות שהפגין צ'ונסי בילאפס בנבחרת ארצות הברית באליפות העולם, ובמקביל קיבל מסרים מת'יבודו שעליו להיות קולני יותר. את ההנהגה הוא מעדיף להמחיש במעשים (מספר פעמים העונה הוא שיחק פצוע), ולמרות שהוא ממשיך למעט בדיבורים ובהחצנת רגשות, הוא רוצה לנצח לא פחות מאף אחד אחר. כנראה שאפילו יותר.

"לנצח זה הכל עבורי", הסביר רוז ל"שיקגו טריביון" בסוף השבוע, "זו הדרך היחידה שיבחינו בך, וגם ליצור מורשת. היו לפניי הרבה שחקנים שידעו לקלוע ויהיו רבים גם אחריי. אבל רק מעט מאוד שחקנים יכולים להגיד שיש להם מספיק טבעות אליפות לענוד חמישה ימים בשבוע, אחת בכל יום. זה מה שאני רוצה. להיות כמו מג'יק, מייקל או קובי".

ההתנהלות השקטה של רוז מסתירה יצר תחרותיות מפותח, אפילו מדי. תשאלו את החברה שלו, שלא מוכנה לשחק אתו אפילו מונופול. "בפעם האחרונה ששיחקנו היא היתה חייבת לי 21 דולר, ובסך הכל אמרתי לה שהיא חייבת למשכן את אחד הנכסים שלה", היתמם רוז כשסיפר על כך, "היא גם לא אוהבת לשחק אתי באולינג, פינג פונג, קלפים או משחקי קופסה אחרים, כי אני כל הזמן יורד עליה. אני יכול להיות קצת נבזי, אבל בכדורסל זה אחרת. אני מעדיף לתת למשחק שלי לדבר בעד עצמו".

חפירות בשירותים

גם אם המשחק של רוז - שרשם שיפור דרמטי כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית העונה - מדבר בקול רם, ספק אם הוא מצליח לגבור על הצעקות שמפיק האיש האנרגטי על הקווים. במשך 18 שנה, ת'יבודו נחשב לעוזר האולטימטיבי. מסור, יסודי ו-וורקוהוליק במידה כזו, שיש שאומרים שהסיבה שמעולם לא התחתן היא שתמיד היה עסוק בניתוח קטעי וידאו במקום להתחיל עם בחורות. מה שכן יצא לו מזה הוא מוניטין של אשף הגנה.

"אני מתמודד עם ההגנות שלו כבר שנים, והן קשוחות מאוד", הודה קובי בראיינט, שנפל קורבן לשיטה ההגנתית שהגה ת'יבודו בגמר 2008 בין בוסטון ללייקרס, "לכל הקבוצות בהן הוא עבד תמיד היו אסטרטגיות הגנתיות מעולות". כך היה בניו יורק של אמצע-סוף שנות ה-90', וביוסטון של תחילת העשור הקודם. "הוא היה כל כך אינטנסיבי, עד שהיה מלווה את יאו (מינג) לשירותים וממשיך לחפור לו שם על רוטציות בהגנה", גילה טרייסי מגריידי.

בבוסטון, בה בילה בשלוש העונות האחרונות, שודרג מעמדו של ת'יבודו לכדי גורו הגנתי של ממש. האינטנסיביות של הסלטיקס, שהביאה לה את התואר ב-2008 ובלמה את קליוולנד ואורלנדו בדרך לגמר בשנה שעברה, רשומה בעיקר על שמו. ת'יבודו שכלל את ההגנה האישית עם החיפוי הקבוצתי, שמטרתו להוריד את אחוזי הקליעה של היריבה על ידי ניתוב הכדור לשחקן ההתקפה החלש ביותר וציפוף הצבע.

"העקרונות די זהים למה שלא מעט מאמנים אחרים מנסים לעשות, אך ההבדל הוא שהם לא יכולים לגרום לשחקנים לעשות זאת על בסיס קבוע", אומר ג'ון לוקאס, שכמאמן נהנה בעבר משירותיו של ת'יבודו, "טום יכול". הסלוגן הזה הנחה בקיץ את גר פורמן, הג'נרל מנג'ר של שיקגו, ואת ג'ון פקסון, סגן נשיא המועדון, לבחור בת'יבודו להחליף את ויני דל נגרו, למרות שניסיונו כמאמן ראשי הסתכם בעונה אחת במכללה אלמונית לפני למעלה מחצי יובל. "הוא המאמן הכי טוב בשוק", פרגן דוק ריברס, מאמן הסלטיקס, "שיקגו עשתה בחירה מצוינת".

רצפת השכר

ת'יבודו היה עוד פיסה בפאזל שניסו פורמן ופקסון להרכיב. הבולס פנטזו זמן רב על קיץ 2010, שהיה אמור להחזיר את המועדון לימי הזוהר. השאיפה המרכזית היתה להשיב לעיר את ההתרגשות מהבולס, אולי לראשונה מאז עידן ג'ורדן. אחרי שהשושלת הגדולה התפרקה האוהדים אמנם המשיכו למלא את האולם, אך הם היו צריכים להתרגל למציאות חדשה שבה קבוצתם היא שק החבטות של הליגה. וזה לא היה פשוט.

"עברנו תקופה לא קלה אחרי שמייקל הלך, בדומה למה שקורה העונה לקליוולנד", העיד ג'רי, מנוי ותיק ביונייטד סנטר, "היינו צריכים להתרגל לכך שהגופיות שלבשו ג'ורדן, פיפן ורודמן, שייכות פתאום לחבורה של שחקנים מחורבנים, ולהפנים שהפכנו לבדיחה". בחירות דראפט מבוזבזות (אדי קארי, טייסון צ'נדלר, מרכוס פייזר) או פשוט חוסר מזל (תאונת האופנוע של ג'יי וויליאמס) עיכבו את תהליך הבנייה, וגם כשכבר היה נדמה שמשהו טוב קורה ביונייטד סנטר באמצע העשור הקודם - עם הקבוצה שקיבלה את הכינוי "בייבי בולס" - העסק התקשה להתרומם מעבר לסיבוב הראשון בפלייאוף, בו עפה הקבוצה ארבע פעמים בשש העונות האחרונות, כולל בעונה שעברה.

אחרי שנפטרה מחצי סגל במטרה להחתים את לברון ג'יימס, דוויין ווייד או כריס בוש, נשארה שיקגו בקיץ עם תאוותה בידה ותקרת שכר ריקה, כשהשלושה העדיפו לוותר על עיר הרוחות לטובת מיאמי הנעימה. הנחמה נמצאה בהחתמת קרלוס בוזר ושחקני משנה (קורי ברואר, קייל קורבר), שיחד עם לואל דנג וג'ואקים נואה מעניקים לרוז תמיכה איכותית. בניגוד לשנים קודמות, הסגל רחב ועמיד יותר בפני פציעות, והכימיה בין השחקנים "טובה מאוד", לדברי ת'יבודו, שמצדו מחזיק אותם קצר.

"הוא צורח המון, אבל רוז אוהב אותו והאחרים מיישרים קו", טוען העיתונאי סאם סמית', "אתה יכול להרשות לעצמך להתנהג כך אם שחקנים גדולים מאמינים בשיטה שלך, כמו שהיה עם סטוקטון ומאלון ביוטה של ג'רי סלואן. העניין עם ת'יבודו הוא שאין אצלו צעקות שטותיות כמו 'תקלעו!' או 'תעצרו אותם בהגנה!' - הוא פשוט מסביר כיצד לעשות זאת. שחקנים מכבדים את זה".

ההרמוניה הזו מתבטאת עד כה במאזן נהדר של 38-16 (מקום שלישי במזרח), כמו גם בעובדה שהבולס כבר הספיקו לנצח העונה את כל המועמדות העיקריות לאליפות. גם לג'ורדן ולפיפן, שהתארחו ביונייטד סנטר לפני שבוע במשחק מול הבובקאטס, נותר רק למחוא כפיים לבולס הנוכחיים ולחייך כשהקהל שאג "MVP" לעבר רוז. הם יודעים טוב מכולם לזהות כיצד נראית תכונה אמיתית בשיקגו. "הארגון הזה נמצא במקום הכי טוב שבו היה מאז סוף שנות ה-90'", הצהיר פקסון בשבוע שעבר, "אנחנו מרגישים שיש לנו בסיס מספיק טוב לא רק לאליפות אחת, אלא לכמה אליפויות".

ועדיין, עם כל הכבוד לתלכיד הקבוצתי, המודל של הבולס מתומצת היטב בדברים שאמר ת'יבודו לכוכב שלו לפני המשחק מול הספרס. במלים אחרות, הקבוצה הזו תגיע רק עד לאן שרוז יצליח לסחוב אותה. על פי איך שהעונה הזו מתפתחת, זה יהיה רחוק ועשוי לקרות כבר העונה. "אנחנו קצת טסים מתחת לרדאר, ואני שמח על כך, אבל אי אפשר להחביא את המאזן שלנו לאורך זמן", אומר רוז, "במוקדם או במאוחר, אנשים יתחילו לדבר גם עלינו בדיונים על זהות האלופה הבאה". הוא אולי לא מודע לכך, אבל זה כבר קורה.



דריק רוז בעוד מפגן אווירי. ''לנצח זה הכל עבורי, זו הדרך היחידה ליצור מורשת''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#