בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יורוקאפ | אורנית שוורץ: "השנה אני מפנטזת רק על גמרים"

היא כבר בת 31 והפרספקטיבה לימדה אותה כמה דברים, אבל אורנית שוורץ עדיין חשה חסרת ביטחון ורואה בקריירה שלה החמצה. "לא הייתי מספיק מוערכת", היא אומרת, "לא עשיתי את הקפיצה. אולי בעצם לא הייתי מספיק טובה". הערב, עם רמלה בחצי גמר היורוקאפ, לפחות חלק מהתחושות האלו יכולות לקבל טוויסט רציני

תגובות

אליצור רמלה - אתינייקוס | חצי גמר, משחק ראשון | 19:00, ערוץ 1

לשחק כדורסל זה לא הדבר היחיד בחייה של אורנית שוורץ. כבר לפני חמש שנים החלה שחקנית אליצור רמלה לנהל בתי ספר לכדורסל. תחילה בבני יהודה, בהמשך בנתניה וברעננה ובשנה וחצי האחרונות באשדוד. "אני טיפוס שלא יכול לשבת בבית ולנוח, אני צריכה אתגרים וריגושים", היא מנמקת, "יש לי בית ספר עם 170 בנות, וזה נותן לי הרבה סיפוק. אני נוסעת כמעט כל יום בקו אשדוד-רמלה. עד השבוע, גם בימים שהיו לנו משחקי בית באירופה המשכתי לבוא לבית הספר. השבוע, באופן חד פעמי, מצאתי מחליפה".

לא במקרה בחרה שוורץ בת ה-31 לקחת פסק זמן דווקא השבוע. הערב (19:00, ערוץ 1), במשחק היורוקאפ מול אתינייקוס, היא תיקח חלק בפעם השנייה בקריירה שלה בחצי גמר אירופי. אין חולק על כך שמדובר בהישג, אך השאלה עד כמה הוא גדול.

אורנית שוורץ. "כל מאמן שלוקח אותי יודע שאני שחקנית של משימות מיוחדות" (תצלומים: ניר קידר )

את הטענה שרמלה התמודדה עד כה מול קבוצות פחות טובות ממנה, שוורץ דוחה על הסף. "לפני כל מפגש צפינו במשחקים של היריבות. היתרון הגדול שלנו, ועל כך מגיע קרדיט לעדן (ענבר, המאמן) ולעידן (אבשלום, העוזר), הוא שאנחנו מגיעות מוכנות לכל משחק. לפני התמודדות מול קבוצה ספרדית או רוסית, התחושה היא שאני הולכת לשחק נגד ליעד סואץ וקטיה לויצקי. רמת המוכנות שלנו כל כך גבוהה, שאנחנו גורמות ליריבה להיות מופתעת ולהיראות לא טוב".

כך או כך, אתינייקוס אינה עוד משוכה קלה. "יחסי הכוחות שווים", מנתחת שוורץ, "יש להן סגל מצוין, אבל אנחנו צריכות להתעסק בעצמנו, לשמור יותר טוב מכפי שעשינו מאז הפגרה. במשחקים הקודמים באירופה היו לנו יותר מדי דקות בהן שיחקנו פחות טוב, במיוחד בהגנה".

משהו דעך

בקיץ אשתקד חזרה הפורוורדית לרמלה, אך המעבר לווה בהתנגדות מצד אוהדים, שטענו כי שוורץ לא התייחסה אליהם בכבוד הראוי בראיון שהעניקה אחרי שעזבה את המועדון ב-2003. "היו אוהדים שלא רצו שאחזור, אבל כיוון שאני מאמינה ביושר ובהתנהלות שלי, ידעתי שזה עניין של זמן עד שהם יתיישרו. נפגשתי עם אחד האוהדים, אמרתי את אשר על לבי וביקשתי סליחה אם פגעתי במישהו. הבהרתי שאני באה כדי לעשות טוב לקבוצה".

למה בעצם לא המשכת לשחק באשדוד?

"אני אוהבת את אשדוד, היה לי שם טוב מאוד ורציתי להישאר, אבל ברגע שהם הביאו את עדני דגן באתי לעדן ואמרתי לו שאני רוצה להמשיך לשחק בשבילו. זה לא סוד שאני ועדני לא רואים את הכדורסל עין בעין. היה לנו ?ריב' לפני תשע שנים, אפשר לקרוא לזה חילוקי דעות, ואנחנו לא ממש מסתדרים. לשמחתי, אני נמצאת בשלב בקריירה שבו יש לי אפשרות לבחור איפה לשחק ובשביל מי. תמיד הייתי שחקנית של מאמן".

אז היא בחרה ברמלה, מעצמה במונחים מקומיים, אבל קשה להימנע מהתחושה שאת הקריירה שלה ניתן לסווג כהחמצה. אף שכבר בגיל צעיר סומנה ככישרון גדול ונחשבה לשחקנית ליגה מובילה, שוורץ לא הצליחה לבסס את עצמה ככדורסלנית מהשורה הראשונה בישראל.

"לאורך הרבה שנים לא הייתי מספיק מוערכת", היא מודה, "במקומות שנתנו לי את הבמה, הקבוצות ששיחקתי בהן תמיד הגיעו לגמרים. למרות שיש לי הרבה ביטחון, כשאני משחקת עם שחקניות יותר טובות תמיד הרגשתי חוסר ביטחון והעדפתי שהן יעשו את הדברים.

"שתי החלטות לא טובות פגעו לי בקריירה: הנסיעה למכללת וויליאם אנד מארי, והמעבר לאירופה, לפריולו. החתימו אותי שם כשחקנית 1-2, כשהשחקניות הכי טובות בקבוצה היו בעמדה שלי. כשחזרתי לישראל משהו דעך בי, ברעב שלי להיות שחקנית מובילה ולהגיע לאירופה. הבנתי שכדי לשחק בארץ לא צריך לעבוד כל כך קשה. טוב לי איפה שאני.

"גם השנה השנייה ברמת השרון, שהיתה פחות טובה, שברה אותי. באותה עונה עוד עשיתי אימונים אישיים עם אבי קובלסקי (כיום מאמן הכושר של מכבי ת"א - א"ל) ואני זוכרת שעבדתי ביחד עם לירון כהן. היא התפתחה מצוין ואותי משהו עצר, לא הצלחתי לעשות את הקפיצה. אולי בעצם לא הייתי מספיק טובה, משהו בבסיס היה חסר לי, כי התחלתי לשחק בגיל 13-14".

משהו השתנה

למרות מידה מסוימת של הכאה על חטא, שוורץ הוכיחה את עצמה לאורך רוב השנים כשחקנית של קבוצות גדולות, ולא רק ברמת השרון וברמלה. עם רמת חן, בנות השרון ואשדוד היא הגיעה לגמר הפלייאוף. מאידך, לא מעט קבוצות פשוט לא מוכנות להתקרב אליה.

"בגיל צעיר יותר, לא היו לי רסן ושליטה. רדפתי אחרי תשומת לב בדרכים לא נאותות, במיוחד בנבחרות ישראל. הכי קל לעשות שם רע, אבל לתקן לוקח שנים. אני עדיין נתפשת כילדה הרעה של הכדורסל הישראלי. כשחתמתי ברמת השרון, אנשים אמרו לי: 'בתוך חודש, את ואוסטפלד הולכות מכות'. אורנה היתה הראשונה שמינתה אותי לקפטנית, וזה אחד הרגעים המרגשים בקריירה שלי".

"אני לא חושבת שאני משתנה", היא ממשיכה, "אבל יש מערכות שיכולות להכיל ולקבל אותך כמו שצריך, ויש כאלה שלא. זה לא נכון רק לגביי. קל להפיל הכל על שחקנית כזו או אחרת, ולהגיד שבגללה דברים לא מתחברים. אני לויאלית למקום שאני נמצאת בו". עם השנים, כפי שהיא מעידה על עצמה, שוורץ התרככה. וגם אלמנט נוסף, מקצועי, השתנה במשחק שלה. בגיל צעיר התאפיינה שוורץ בחדירה נהדרת לסל, אך בהמשך הפכה לקלעית שלוש ותו לא. "כשהייתי צעירה, תמיד חייתי על החדירות בצד שמאל", היא מספרת, "לא היתה לי בכלל קליעה, כי המאמן שלי בנערות לא הרשה לי לזרוק. כשהגעתי לרמת חן הבנתי שזה לא מספיק ועבדתי על הקליעה מבחוץ, וככה יצא שאני מסתמכת על זה. לפני שנה, במשחק הרביעי בגמר הפלייאוף נגד רמת השרון, התחלתי עם שתי חדירות. בספסל התלהבו, ואז אמרתי להם: 'עד כאן, שתי חדירות זה מספיק לי'.

"יותר מהקליעה, הדבר שאני הכי מתבססת עליו זאת ההגנה. אם אקלע אפס נקודות, אבל השחקנית שאשמור עליה לא תקלע - עשיתי את שלי. לפני שנה חזרה לארץ, לרמת חן, דומיניק קאנטי. כשנפגשנו, היא אמרה לי: 'זאת את שוב, יש לי סיוטים ממך'. כל מאמן שלוקח אותי יודע שאני שחקנית של משימות מיוחדות. ההתקפה זה רק בונוס".

ברמלה לא בונים הערב על בונוסים, אלא בעיקר על לחימה, ושוורץ מרשה לעצמה להביט קדימה: "השנה אני מפנטזת רק על גמרים, קודם כל להגיע למעמד וליהנות ממנו. אני מאוד אוהבת את המשחקים במאני-טיים, עם הרבה קהל. לא צריך להגיד הרבה כדי שאבוא מוכנה לזה".

* לקו ווילינגהאם תחזור לשחק הערב בשורות רמלה אחרי שנעדרה בשבועיים האחרונים עקב פציעה.

המפגשים הקודמים נגמרו רע

אליצור רמלה פגשה בפעם הקודמת את אתינייקוס, מחזיקת היורוקאפ ואלופת יוון, לפני שנתיים בשמינית גמר המפעל. אז זה נגמר בניצחון כפול של היווניות (73-88 ו-72-91), אך הפעם יחסי הכוחות אמורים להיות שקולים מעט יותר.

הקו האחורי של אתינייקוס מורכב בעיקר מארבע שחקניות נבחרת יוון, שסיימה לפני שנתיים במקום החמישי באליפות אירופה והשתתפה אשתקד באליפות העולם: דימיטרה קלינייצו, אקטרינה סוטיריו, אולגה צ'אטיניקולאו ואיוליטי ליימורה. בקו הקדמי מככבות שתי אמריקאיות - לטויה דייויס (1.90 מטר) ורות ריילי (1.96 מטר) - והבלארוסית מרינה קרס (1.92 מטר).

ראש עיריית אתונה, יורגוס קמיניס, אמור לנחות הבוקר בישראל ולצפות במשחק.

בחצי הגמר השני תארח אראס הצרפתית את צ'ווקטה הרוסית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#