בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקראת משחק העונה: לגור בתל אביב, לאהוד את מכבי חיפה

אם חשבתם שלא קל לכם, תדמיינו מה היה קורה אם היו מסביבכם רק אוהדים של מכבי והפועל תל אביב. ירוקים מאזור המרכז מספרים איך זה מרגיש מבפנים

תגובות

יכול להיות שהם יושבים לידכם ביציע. אולי אתם מכירים אותם עוד מילדות והמשכתם לשמור על קשר. אולי מאחורי הגב אתם קוראים להם מתייוונים. אבל זו לא אשמתם. הם פשוט כמוכם, ירוקים מבפנים, אבל תל אביביים (או מאזור המרכז) בחוץ. הם כנראה לא מתעצבנים כל בוקר על הפקקים בחורב אלא על החניה בדיזנגוף, והחוף בשבילם זה מציצים, לא השקט. ויש להם רגשות ומחשבות. חלקם גדל בחיפה, חלקם התאהב במכבי חיפה כמו שמתאהבים בבחורה, בפתאומיות, בגלל משהו מסוים.

כמה ימים לפני משחק העונה ישבנו לשיחה עם שישה אוהדים ירוקים שגרים במרכז: מתי סין-קרונה (35, חולון), רונן יפה (41, תל אביב), גלעד פלד (29, גבעתיים), רון אדליסט (25, תל אביב), ניר הופמן (31, תל אביב) וגל שור (39, תל אביב), הבעלים של האילקה, הבר הדיזנגופי שאירח אותנו. דיברנו על כל דבר שקשור לאהדה שלהם לקבוצה, היה אלכוהול, היה אוכל טוב, והיה כיף גדול. אפילו שכולם לחוצים על יום ראשון.

כולם במתח לקראת יום ראשון. אוהדי מכבי חיפה (תצלומים: עירא זליכה וקובי פאר)

הצלחות, עאלק

אז איך זה לאהוד את מכבי מחוץ לחיפה? מתי: "כשאתה מסתובב בתל אביב ואתה אוהד מכבי חיפה, אתה תמיד צריך לסנגר על עצמך ולהגיד 'אבל אני מחיפה', שלא יחשבו שאני אוהד אותה סתם. זה מאוד חשוב לי. זה קורה לי די הרבה שאומרים 'אה נו, אוהד של הצלחות'".

גלעד: "אני בכלל מרחובות במקור. כשאתה בן תשע ואתה רואה קבוצה לוקחת דאבל, אז אתה נדלק עליה. אבל אתה מתבגר וזה בכלל לא ככה יותר. בשבע השנים הרעות הלכתי להכי הרבה משחקים. לא היתה יותר מדי בחירה ברחובות, או מרמורק או שעריים, וזו לא אלטרנטיבה".

רון: "אני משובל שבנגב, אצלנו שנות ה-90 עשו מהפכה של ממש בקיבוץ, כולם אהדו את הפועל תל אביב, והעונה בלי הפסד ב-1994 הפכה את כל הילדים לאוהדי מכבי חיפה, מה שהותיר את כל המבוגרים בשוק טוטלי, אבל האליפויות והכדורגל היפה עשו את שלהם".

לא שעריים ולא מרמורק. גלעד פלד

גל: "בכפר ורדים יש רוב לאוהדי מכבי חיפה, אבל היו גם אוהדי בית"ר".

גלעד: "בעבודה שלי ברדיו ללא הפסקה יש כמעט רק אוהדי הפועל, ואת בן כספית ועמנואל רוזן, ככה שיש הרבה עקיצות. אבל זה היה בא יותר לידי ביטוי כשהיינו קטנים".

למי קראת הומו?

בטח תענוג להיפגש כל היום עם אוהדים צהובים ואדומים.

ניר: "מה שקשה לי זה כשאני אומר 'מכבי' ואנשים לא מבינים ישר שזו מכבי חיפה".

גלעד: "מחוץ לחיפה זה אחרת. ברחובות מכבי היו מכבי תל אביב, ומכבי חיפה זה חיפה. היתה לי משפחה בחיפה וכולם היו אומרים מכבי ולא הבנתי מה הם אומרים. הייתי בטוח שהם מדברים על מכבי תל אביב".

רונן: "אני בוחן את כל הנושא הזה דרך תצפית על הילדים שלי. הגעתי לתל אביב בגיל די מבוגר, 21, והיו לי כלים להתמודד עם זה. מעניין אותי איך הילדים שלי, שהם עדיין צעירים, יתמודדו עם רוב מוחלט של אוהדי מכבי והפועל. אני מאמין שהם יצטרכו הרבה כוח נפשי כדי להתמודד עם זה, אבל אין להם ברירה. לבן שלי קוראים איל על שם ברקוביץ', ולבת שלי קוראים אליה על שם פראליה, ככה שהשתדלתי להשאיר כמה שפחות אופציות ליד המקרה".

אוהב את הנסיעות לקרית אליעזר. גל שחר

גל: "את מי זה מעניין מכבי ככה או מכבי ככה? אני מזהה את עצמי בתור מכבי חיפה, ולא מעניינים אותי אנשים אחרים".

מתי: "מה שמעצבן זה שהם קוראים לעצמם מכבי. לא היינו קוראים לעצמנו מכבי בלי הקריאה של מכבי תל אביב לעצמם מכבי".

גלעד: "זה בגלל הכדורסל".

מתי: "יש מצב. אבל אני חייב להגיד משהו בקשר למה שרונן אמר. בשלוש השנים הראשונות של הבת שלי, מכבי לקחה שלוש אליפויות רצופות. עכשיו היא בת שבע וחצי ובכיתה ב', והיא הולכת לבית ספר שכולם בו אוהדי הפועל תל אביב. יום אחד היא חוזרת הביתה ואומרת לי 'אבא, כל הילדים צעקו לי 'קטן ההומו, קטן ההומו'. אז אמרתי לה שמהיום כל יום אנחנו ממציאים שיר על הפועל תל אביב. וככה כל יום לפני השינה הייתי יושב איתה והיינו ממציאים שירים כאלה: 'הפועל קציצה, הפועל קציצה, אדום זה הצבע של סחוג על ביצה'. לא מפחיד אותי שהיא תהיה מוקצית מהילדים האחרים, אלא שהיא לא תהיה אוהדת מכבי".

ניר: "היא ילדה, ואצל ילדות, בניגוד לילדים אולי, זה פחות קריטי".

מתי: "ההורים של הילדים האחרים חזק בתוך הכדורגל".

רונן: "וחשוב להם שאתה תהיה חזק בתוך הכדורגל?".

מתי: "להם לא אבל לי כן כי זה חלק מהזהות שלי. זה משהו שאני לוקח איתי מאז שנולדתי, שאבא שלי העביר לי".

זה נגמר בבכי

אתם יכולים לנפנף בפני כולם ברגעים הגדולים של מכבי בשנים האחרונות.

רון: "אני לומד עכשיו פסיכולוגיה ומדברים איתנו הרבה על השפעות של ילדות. רגעי האושר הכי חזקים שאני זוכר זה משחקים ואליפויות של מכבי".

ניר: "באתי להגיד ישר שהוא מגזים, אבל אז ניסיתי לחשוב בעצמי ותכלס, המשחק מול טורפדו מוסקווה ישר עלה לי לראש".

מתמוגג על הגול של רומן פץ מול טורפדו מוסקווה. ניר הופמן

רונן: "הגול של יניב קטן במנצ'סטר הוא הרגע הכי מאושר שיהיה לי אי פעם בכדורגל, ואני זוכר שכמעט נפלתי מהיציע באולד טראפורד. בשתי הדקות מהגול שלו ועד השיוויון של מנצ'סטר בכיתי עם דמעות. עברה לי כל ההיסטוריה של הקבוצה מאז שאני אוהד ואני התחלתי בארבע שנים של ליגה ארצית. הקיצוניות הזו תפסה אותי לא מוכן".

גל: "כן, זה רגע השיא בדור שלנו, לא דור העתיקים, אבל הדור השני".

רונן: "אני משווה את המשחק ההוא מול שטורם גראץ למעמד לוחות הברית".

חיים חרא

מה הכי חסר לכם בגלל המרחק מהקבוצה?

מתי: "החלום שלי זה לעבוד בנמל ולבוא כל יום עם מדור ספורט מתחת לבית השחי ולדבר כל היום עם אנשים על כדורגל. ואת זה אין לי פה".

גל: "אני מדבר על מכבי רק במגרש, עם האוהדים שיושבים במגרש ושומעים את הקללות שלי".

ניר: "לי כל העניין הזה היה חסר, אז פתחתי בלוג באינטרנט".

מתי: "אני מדבר עם החברים שלי מהקריה על זה, ויכול להיות שאם מכבי לא היתה חלק מהקשר הזה, הקשרים היו מתנתקים קצת".

רונן: "הם גם עברו לתל אביב?".

מתי: "לא, הם נשארו שם. הם החברים הכי טובים שלי והקשר הדוק, אבל אני חושב שמכבי היא זו שמדביקה אותנו. וחוץ מהם, כמובן יש את אבא שלי. אני מדבר איתו כל ערב ואנחנו לא מדברים על שום דבר אחר חוץ מכדורגל".

לקום לפנות בוקר כדי לראות את ברקוביץ' ורביבו. רון אדליסט

רון: "אצלנו הכדורגל הישראלי נהיה קצת מוקצה בחבר'ה, אבל אני טוען שמי שלא אוהב אותו בבעיה, כי זה אומר שהוא לא אוהב להריח את החרא של עצמו, וזה דבר קצת לא גברי".

הנוסע המתמיד

באיזו תדירות אתם מגיעים למשחקים?

גלעד: "מאז שסגרו את יציע ג' למנויים, אני כבר פחות אוהב להגיע לקרית אליעזר. השותף שלי, אחרי הטראומה במאי, חתך ממשחקים".

רונן: "יש יתרון לוגיסטי גדול בלהיות בתל אביב, וזה קשור למשחקים כאן. מאז שעברתי יש משקל יותר גדול למשחקי חוץ מאשר למשחקי בית. לא צריך לחזור מטדי או מבאר שבע באמצע הלילה, שלא לדבר על בלומפילד או רמת גן שזה עכשיו קל"ב".

מתי: "אם היו אומרים לכם שמכבי עוברת לשחק קבוע בתל אביב, איך הייתם מרגישים?".

רונן: "זה ייהרג ובל יעבור. החיבור בין הקבוצה לעיר מאוד חשוב".

גלעד: "כשהם שיחקו בבלומפילד באירופה, אני מודה שהיתה חוויה. אבל ברגע שיהיה איצטדיון חדש, לא תהיה סיבה לשחק פה".

גל: "כבר שבע שנים אני גר בתל אביב, יש לי מנוי ליציע 13 בשש השנים האחרונות, והנסיעות האלה, שאני עושה אותן לבד לרוב, הן חלק מהכיף. לשמוע שירים ושערים או מה שיש ברדיו בדרך".

שתי דקות של אושר באולד טראפורד. רונן יפה

רון: "הפעם הראשונה שראיתי שחקנים של מכבי היתה כשיצאנו מהקיבוץ, עם אוטובוס, לראות אימון שלהם עם ברקוביץ' ורביבו. ההסעה יצאה בחמש בבוקר".

יו, הר

שימו רגע את הכדורגל בצד, מה זו חיפה בשבילכם?

מתי: "אני נמצא פה כבר עשר שנים ואני מרגיש בגלות. אני מחכה לכורש שיחזיר אותי לחיפה. במשך שנים, בתעודת זהות הייתי תושב חיפה, כי עוד לפני מובארק אמרתי שאני אקבר שם. זה מגדלים בלי נשמה המקום הזה. אני מאוד אוהב את ההוויה החיפאית, וזה בא לידי ביטוי בגעגועים. בכל הגעה שלי לעיר יש את התחושה שאני מגיע למקום שהוא שלי".

ניר: "אני לא אחזור לגור שם כי אני אוהב את תל אביב מאוד. עם הגיל, אני יותר מתרגש מהנוף עם ההרים".

גלעד: "יש לי משפחה בחיפה והייתי נוסע לשם, ואני זוכר שכשהייתי רואה את הרי הכרמל הייתי מתרגש מאוד. הייתי מאוהב לא רק במכבי, אלא בעיר עצמה. כשאני מגיע כבר למשחקים בעיר, אני משתדל להגיע כמה שעות לפני, לשבת במרכז ולספוג אווירה. ויש אווירה לפני משחקים".

מתי: "בסוף החלפתי כתובת אחרי שהפסיקו לקבור בכפר סמיר. אם אתה לא שם זה לא שווה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#