בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת העל בכדורגל: להיות דני נוימן ולרחם על רוני לוי

להיות פרשן שקט בעמדת השידור במשחק של בית"ר ירושלים, תוך כדי רחמים על רוני לוי. ואיך קשורות השערות של יובל נעים לעסק?

תגובות

1. זן כדורגלניזם - לפעמים, הדרך הכי טובה לדעת מה לא היית אומר על המשחק שצפית בו, היא לדמיין שאתה הפרשן בטלוויזיה. לצדך השדרן שכל הזמן צריך לתאר, ואילו אתה הוא זה שתפקידו למלא את החלל. ובכן, מה היית אומר על המשחק של אתמול אם היית הפרשן? מה וכמה זמן בתוך החלל הזה יכולת למלא על בית"ר?

כן, לפעמים האדם שם עצמו בסיטואציות אחרות ומתחיל לחיות אותן. אתמול הייתי פרשן טלוויזיוני של משחק כדורגל. יש כאלה שאומרים שזו דרכם של אנשים להדחיק רגע אחר, אבל לפעמים זו הדרך היחידה לדעת לא לפחד מהשקט. ממילא אין משהו חדש להגיד.

נסו אתם לפרש את המאבק על כדור הגובה (תצלום: ניר קידר)

2. קישור אחורי - ובכל זאת, ההבדל הגדול אתמול בין פ"ת לבית"ר היה הקישור האחורי. פ"ת הגיעה לקרבת הרחבה לא כתוצאה ממהלכים אישיים או ממסירות רוחביות שמרמזות על "שליטה במגרש". לא. היו אלה יציאות מהירות דרך הקישור האחורי. לוזון דוחף את זגורי ואת גורדנה וכו'. אמנם במחצית השנייה בית"ר השתפרה, אבל לא בזכות לב הקבוצה, הקישור האחורי. ואיך נדמיין את הקישור האחורי שלה? נדמיין את בית"ר כולה כברך, ובתוך כל זה הקישור האחורי שלה הוא רצועה צולבת שהלכה לעזאזל: מופרדת מהגוף, ממהותה כמחזיקת ברך. רוני לוי הגיע לשלב שאותו לעולם לא חווה, ולא חלם שיגיע אליו. גורלו של לוי, עם כל אגדות הנוקשות עליו, לעולם לא היה מתמזג לרגע שקורה עכשיו - אוהדי כדורגל מרחמים עליו בגלל שחקניו.

3. "תפס שיערותיו" - בשלב מסוים, בדקה ה-82, תפס יובל נעים את שיערותיו ומשך אותן. זו לא היתה מטאפורה, אלא אחת הפעמים בה השפה מייצרת מציאות, ולא להפך (מתי בפעם האחרונה ראיתם אדם מממש מטאפורה שחיה רק על דפים?). זו היתה כמו התמודדות עם מחשבה שאי אפשר להכילה. יובל נעים, שבוע שני כמאמן מורחק, הפעם באיצטדיון עם מרחק גדול יותר בין היציע לספסל. והנה, עכשיו אנחנו יודעים מה צריך לעשות כדי שמישהו ימשוך את שיערותיו כמו בספרים: להיות מאמן, להיות מאמן מורחק, לשחק באיצטדיון עם מרחק גדול בין היציע לדשא, שישמעו אחרת את הערותיך, להוביל, לדעת שאתה יכול לנצח. לנצח. שפה מייצרת מציאות.

פסקול המשחק: "Call Mr. Lee", Television



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#