בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טניס: גם למקריות יש סוף

הישגי נבחרת הדייויס בשנים האחרונות הצליחו למוסס את האמת מאחורי מצב הטניס בישראל. אז הנה היא במלואה: הגופים החזקים לא משתפים פעולה, המאמנים לא עוסקים בטיפוח, הכישרונות לא מסוגלים לבלוט, מעט המצטיינים יכולים רק לחלום על תכנית מחוננים, ולאף אחד אין כסף. תתחילו להתכונן ליום שאחרי דודי סלע, כי הוא לא יהיה סימפתי במיוחד

תגובות

באוקטובר 1994, רגעים אחרי משחק הפרידה של עמוס מנסדורף מהאיצטדיון ברמת השרון, נסע מאמן הטניס רונן מורלי עם רכבו המסחרי לכיוון וינגייט, כשלצדו כמה מחניכיו הצעירים. "החלום שלי", אמר להם, "הוא לראות אתכם בטורניר גראנד סלאם ובמאייה הראשונה בעולם". כעבור מספר שנים, מצאו עצמם הראל לוי ונועם אוקון, שניים מהנוסעים, מגשימים את חלומותיו.

קשה לדמיין נסיעה דומה בתחילת השבוע הבא, בתום מפגש הדייויס בין ישראל לפולין. לא רק משום שמורלי, מנהל המסגרת התחרותית במרכז הטניס של רמת השרון, נפרד מהמסחרית. אחרי פרישתם של אוקון ולוי, נראה כי הטניס הישראלי נותר עם מעט מאוד מתמודדים לרשת את הבכירים בו. רבים טוענים כי יורשים כאלה, טניסאים שמסוגלים להשתלב במאייה הראשונה ובתחרויות הכי גדולות, אינם בנמצא. לראיה, העובדה שהמחבט מס' 2 בכחול-לבן, אמיר וינטרוב, מתקרב בקושי למקום ה-250 בדרוג ה-ATP.

לסובבים את הענף יש הסברים למצב, ואלה רבים כמספר הדוברים. את שורש הבעיה ממקדים, כצפוי, בנסיבות הכלכליות. המחסור בתקציב, מתברר, מציב שלל מכשולים שמונעים מישראל להצמיח את שחר פאר הבאה בנשים או את היורש של דודי סלע בגברים - מצוקת מאמנים, מיעוט בתחרויות רציניות ובנסיעות לטורנירים בחו"ל, וכישלון בטיפוח כישרונות צעירים.

ילדים מתאמנים במרכז הטניס בתל אביב. "99% מהשחקנים הם פשוט בזבוז זמן", טוען מאמן ותיק (תצלום: שרון בוקוב )

"הטניס בישראל הוא תחום רקוב", מצהיר שחר פרקיס, שעמד בעבר על סף 50 הראשונים בעולם ומי שכיהן במשך שנה כמנכ"ל איגוד הטניס, "הדור הבא מתעכב כבר בערך חמש שנים, אבל ההישגים בדייויס יצרו מצג שווא. ההצלחות האלה, כמו ההגעה לחצי הגמר בדייויס (2009), נובעות בעיקר מרצף של משחקים ביתיים. מי שטרח להסתכל טיפה קדימה, היה יכול לראות שאחרי סלע, לוי ואוקון, נותרנו עם שממה. בנשים המצב עוד סביר, בעיקר בזכות פאר, אבל בגברים מספיק שסלע בכושר לא טוב - ואין לנו מה להציע".

הבור שנפער בדור השחקנים אחרי סלע (25) ו-וינטרוב (24) - עד לפני שנה, במקום ה-550 בעולם - מעסיק את רוב המעורבים בענף היום. לישראל מספר כישרונות, בהם איגור סמילנסקי בן ה-15 ודור בלפר בן ה-17, אבל אלה מעטים מדי וצעירים מכדי שנוכל לחזות את הצלחתם העתידית.

מרב הטענות מכוון כלפי הגופים השולטים - איגוד הטניס, שמפעיל אירועים בינלאומיים כמו מפגשי הדייויס והפדרציה; ומרכז הטניס, המועדון הגדול ביותר (14 מרכזים בכל הארץ), שמחזיק ומטפח, או לפחות אמור לטפח, את מיטב השחקנים לאורך השנים. שני הגופים נמצאים, לטענת ראשיהם, במצב כלכלי רעוע. המרכז, שנהנה בעבר מתרומות של יהודים אמריקאים, גזר על עצמו לאחרונה תהליך הבראה. מאחר שרוב השחקנים לא זוכים לתמיכת ספונסר, היעדר תקצוב מגופים אלו עלול להנחית מכת מוות על הקריירה של רבים.

מיעוט התחרויות והטורנירים בעלי משמעות מהווה גורם קריטי ליובש הנוכחי. בעוד במדינות אירופיות מובילות משחקים טניס תחרותי במשך 52 שבועות בשנה, ישראל מארחת מספר זניח של טורנירי פיוצ'רים, כך שלטניסאי ששאיפתו התפתחות מקצועית רצינית וצבירת נקודות דרוג, אין ברירה אלא לנדוד בין תחרויות מעבר לים. "אם נשווה את כמות התחרויות שבהן משתתף ילד ספרדי לעומת ילד ישראלי, נבין את הפער העמוק", מציין פרקיס.

"המצב בו שקוע כיום הטניס בארץ נובע ממספר בעיות", מסביר נועם בר, מאמן בנבחרת הדייויס ובקבוצות הנוער ברמת השרון, "ובראשן הניתוק בין האיגוד למרכז. אם היה שיתוף פעולה ביניהם והיו יכולים להקצות כספים לדברים החשובים לענף, לא הייתי נאלץ לשלוח לחו"ל קבוצות ללא מאמן, או לגרד כספים מפה ומשם כדי לקדם שחקנים שלי בתחרויות חשובות".

עוד חוג נחמד

במרכזי הטניס מתאמנים, כאמור, מיטב שחקני הנוער המקומיים. בעבר פותחו תכניות מחוננים שונות, דוגמת תכנית העילית במרכז הטניס או בפרויקטים במכון וינגייט. כיום, טוענים רבים, קבוצות הנוער פתוחות לכל המעוניין, דבר שפוגע בהומוגניות ומבלבל מאמנים שתפקידם לזהות ולהתמקד בכישרונות של ממש. "הריקבון מתחיל מהראש", אומר מאמן ותיק באחד ממרכזי הטניס בצפון, "המרכזים מפילים על מאמן 12 או 14 שחקנים ברמות ובגילים שונים, ו-99% מהשחקנים הם פשוט בזבוז זמן. מקבלים אותם בגלל הכסף שמשלמים ההורים. במדינות אחרות זה לא היה קורה, היו שולחים את הילד לענף אחר. המערכת לא הולכת לקראת השחקן, אלא לקראת המערכת".

למורלי פילוסופיית אימון שונה, המתבטאת גם בהתנהלות המרכז בראשותו. "אף אחד לא יכול לדעת מה צפוי לקרות עם שחקנים", הוא טוען, "יכולת הנבואה שלנו מוגבלת מאוד. באליפות העולם לגילאי 14 בשנת 2006 היו שישה מובילים, רק אחד מהם נשאר היום בצמרת. לכן אנחנו לא יכולים לעקור ילדים מתוך קבוצות. המצטיינים צריכים להישאר בתוך הקבוצה, כך הם משתפרים ומשפרים אחרים. גם כשבודדנו שחקנים לא ראינו תוצאות יוצאות דופן. לפעמים זה יכול אפילו ליצור נזק. מרכז הטניס נועד למצות את הפוטנציאל הטמון בכל אחד. אפשר לקרוא לזה בינוניות, אבל זה לא נכון. אף אחד לא יכול להגיד שאני בינוני. הילד הישראלי לא מספיק תחרותי רק בגלל שהוא לא משחק מספיק".

מורלי ואנשי המרכז מנסים כעת "להציף את ישראל בתחרויות", אבל ד"ר יובל חיגר, מאמן הכושר של דודי סלע, משוכנע כי "המשחקים בישראל אינם תורמים דבר. רק בטורנירים בחו"ל לומדים טניס". לשם כך, ובמיוחד ללא תמיכה משמעותית מצד הארגונים המובילים את הענף, יש צורך בהרבה כסף. "הרבה מאוד כסף", מדגישה אורית, אמו של בר בוצר בן ה-17, המדורג במאייה הראשונה בעולם לנוער. "אנשים חושבים שטניס זה חוג נחמד עם מחבט, אבל זו השקעה עצומה עבור ההורים".

בוצר, ומרבית ההורים במצבה, מוציאים כ-2,000 שקלים בחודש רק על אימוני טניס במרכז או במועדונים. לכך ניתן ורצוי להוסיף תשלום עבור אימוני כושר, אימונים מנטליים והוצאות נלוות נוספות. כדי לטפח שחקן באופן אידאלי, נדרש תקציב אישי בגובה כ-60 אלף דולר בשנה. "רק על שזירת חוטים במחבט, שנקרעים פעם ביומיים, אנחנו משלמים בערך 50 שקל". נסיעות לטורנירים בחו"ל ממומנות לרוב גם הן על ידי ההורים.

"לפעמים יש עזרה מהאיגוד", מוסיפה בוצר, "אבל מספיק שמפסידים פעם אחת ואז אומרים שם שזה לא שווה יותר. אני יודעת שמסייעים למעוטי יכולת, אבל גם למשפחה ממוצעת ההוצאות האלה - כמה עשרות אלפי שקלים בחודש - בלתי אפשריות".

מיכאל קליין, מנכ"ל האיגוד, מגיב: "יש נוער מצוין, אבל לא בטוח שזה מספיק. הבעיה המרכזית היא שאין לנו אפשרות להשקיע 30 אלף דולר בשנה בילד בן 13, או כחצי מיליון דולר בשנה בשחקנים כמו וינטרוב או יוליה גלושקו (המחבט מס' 2 בנשים - א"ס). האיגוד יוזם תחרויות ומפעיל נבחרות, יש לנו תקציב של תשעה מיליון שקל, אבל אנחנו לא יכולים להשקיע את הכסף הזה בשחקנים. אין מעטפת שתרכז שחקנים מצטיינים ותקדם אותם רק כי אין לנו תקציב".

שני צעדים אחורה

טניס טוב, אומר חיגר, נוצר משילוב מוצלח בין ארגון, שחקן ומאמן: "כרגע, מאמנים בכירים כמו שלמה צורף, פרקיס, גלעד בלום ועודד יעקב, לא מעורבים באימון בישראל. בראש נבחרת הדייויס עומד אייל רן, שלא חי בארץ. קפטן הפדרציה הוא ליאור מור, שעובד בתחום אחר. שניהם מתעסקים בטניס שבועיים בשנה. המאמנים הצעירים, שרואים מי בטופ של האימון בארץ, מאבדים מוטיבציה וכך נוצר מצב בו לא קיימים מאמנים בכירים שעוסקים בטיפוח הדור הבא. הקפטנים של הנבחרות לא תורמים כלום להתפתחות הטניס בישראל".

אחד מבכירי טניסאי ישראל בעבר מוסיף: "מרכז הטניס מחזיק בכוח הגדול, השחקנים, אבל לפעמים אני מסתכל על אימונים ומזדעזע. המאמנים לא מסוגלים לקבל את ההחלטות החשובות עבור הילדים. אנחנו בערך שני צעדים אחורה בכל הגילים רק בגלל הדברים האלה. לאנה סמשנובה, למשל, נתנו לאמן ילדים מתחילים, כשלאיש אין את הידע שלה באימון מקצוענים. עובדה שמאז אנדי רם לא יצאו שחקנים בכירים מהמרכז. וינטרוב מצליח רק כי יצא כנער להתאמן אצל גונטר ברזניק באוסטריה".

נועם בר חוזר לעניין הכלכלי. "למאמנים הבכירים עדיף לשכור כמה מגרשים, להעביר שיעורים פרטיים ולהכניס הרבה כסף, מבלי להשקיע בפיתוח שחקנים", הוא אומר. צורף, מבכירי המאמנים בארץ ומאמנו של וינטרוב, מסביר מדוע התמקד בניהול מועדון טניס בת"א, הרחק מהמוקד ברמת השרון: "לאחד כמוני היו מציעים במרכז שכר של 8,000 שקל בחודש, אבל זה לא מספיק כדי להתקיים, אז הם אומרים 'לך תשלים הכנסה באימונים פרטיים'. אם אני מעביר כל היום אימונים פרטיים, איך רוצים שיהיה לי זמן לגדל טניסאים?".

דני גלי, מנכ"ל מרכז הטניס, טוען: "תכנית העילית הופסקה כי אנו מאמינים בבנייה דרך הקבוצות ולא בהפרדת המצטיינים. המרכז קיים לצורך טיפוח שחקני נוער ולא התיימר ללוות שחקנים לכל חייהם. לגבי המאמנים, אלו שטויות. כל ההפסד התפעולי שלנו נובע משכר מאמנים. שמעתי על טקס הקבורה של הטניס לפחות ארבע פעמים ב-30 השנים האחרונות, ואני לא מתרגש מזה. מי שאומר שאנחנו לא משקיעים נכון, אין לו מושג".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#