בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמה שוב כולה של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד

מג'יק ג'ונסון ולארי בירד גלגלו את סיפור היריבות ביניהם לאורך קריירה שלמה, ועכשיו יגיעו גם לברודוויי. תחרות לשייקספיר כנראה לא תתגלה, אבל זו יכולה להיות נקמה עבור אוהדים שנגררו בעבר למחזות זמר

תגובות

במובנים רבים, סיפוריהם של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד שזורים אחד בשני. נקודות ההשקה הן רבות ומתפרשות על פני שנים: מפגש בגמר מכללות בלתי נשכח ב-1979 (השנה בה נכנסו שניהם ל-NBA), מאבקים מרתקים בסדרות גמר אגדיות בין בוסטון ללייקרס בשנות ה-80' והופעה משותפת בנבחרת החלומות באולימפיאדת ברצלונה 92'.

בחודש שעבר נודע כי במהלך 2012 צפויה להיחשף נקודת השקה נוספת בין השניים, אלא שהפעם סיפורם המשותף נודד מהפארקט לטריטוריה לא מוכרת ואפילו די חריגה בנוף הספורטיבי - ברודוויי.

כשחושבים על זה, בין ספורט לתיאטרון יש לא מעט מן המשותף. בשני המקרים מדובר במופעים חיים של אומנים בתחומם (להלן: "השחקנים"), שמושכים צופים רבים. אלה משלמים עבור כרטיס ומצפים בתמורה לשעתיים-שלוש של הנאה. במיטבם, ספורט ותיאטרון מספקים מגוון רגשות בזמן קצר - שמחה, מתח ועצב. נכון, רומיאו, יוליה או המלט אף פעם לא יפתיעו ויישארו בחיים - בניגוד לתחושת "הכל יכול לקרות" בספורט - אבל מלבד התוצאה, העיקרון נותר דומה והחיבור בין העולמות היה עניין של זמן.

את הרעיון להעלות את המחזה "מג'יק/בירד" הגו פראן קירמסר וטוני פונטורו (להלן: "המפיקים"). הם החליטו לפנות לנישה מוזנחת יחסית בתיאטרון המסחרי, בו מלבד "היאנקיז הארורים" או "Take Me Out", שעסקו בבייסבול, לא נרשמו הצלחות מיוחדות למחזות העוסקים בספורט. אחרי שנחלו הצלחה יחסית עם המחזה "לומבארדי", שעלה בשנה שעברה ומציג את סיפורו של מאמן הפוטבול האגדי של גרין ביי פאקרס, מיהרו קירמסר ופונטורו לפרויקט הספורט הבא שלהם. מג'יק ובירד, מתברר, היו בחירה טבעית מבחינתם.

"מדובר בשני ספורטאים מדהימים שהיו הטובים ביותר בתחומם והיוו השראה לרבים, אבל היו שונים לגמרי", מסבירה קירמסר, "אחד לבן, פשוט וביישן, והשני אפרו-אמריקאי, חייכן ומוחצן. שניהם דחפו אחד את האחר וביחד שינו את הכדורסל. היתה ביניהם יריבות עזה, אך גם כבוד הדדי שהפך בהמשך לידידות ולאהבה גדולה".

יח"צ: דייויד סטרן

אחרי שצפו בניו יורק בדן לוריה (האבא הרגזן מהסדרה "שנות הקסם") מעניק חיים לדמותו של וינס לומבארדי, ובג'ודית לייט (הבוסית של טוני דנזה ב"מי הבוס") נותנת תפקיד בלתי נשכח כאשתו, מג'יק ובירד השתכנעו שהאוטוביוגרפיה שלהם תופקד בידיים טובות. הם הסכימו לסדרת ראיונות מעמיקה עם כותב המחזה, אריק סימונסון, והביעו נכונות להיות מעורבים בתהליך היצירה.

"יש לי המון אהבה וכבוד ללארי, ואני מאושר מכך שסיפור יחסינו האישיים והמקצועיים ייחשף כעת בפני קהל גדול יותר", אמר ג'ונסון, "אני מצפה לסייע ככל שאוכל על מנת שהסיפור שלנו יסופר בצורה המדויקת והמרתקת ביותר". בירד הוסיף כי זה כבוד גדול עבורו שעל במת ברודוויי "תונצח תקופה כה מרתקת וחשובה בחיי".

בדיוק כפי שה-NFL התגייסה לטובת "לומבארדי", ה-NBA כבר הביעה את הסכמתה לסייע ל"מג'יק/בירד". הצופים במחזה יזכו לחוויה חזותית יוצאת דופן, שתכלול גם תמונות וקטעי וידאו מתוך משחקים של השניים, שישולבו בעלילה. "אנחנו גאים לתמוך בפרויקט, זה סיפור נהדר", הכריז הקומישינר דייויד סטרן, שעוד לפני שנכתב תסריט או נבחר במאי, כבר החל במלאכת היח"צנות, "אנחנו צופים לו הצלחה בברודוויי, לפחות כפי שהצליח על המגרש".

חובבי תיאטרון אמיתיים ודאי יגחכו על העניין. הרי ברור שמג'יק ובירד לא מתחרים בז'אן ולז'אן או בפנטום המפורסם בעולם, אבל מחזה שעוסק בספורט דווקא טומן בחובו ערך מוסף עבור קהל יעד לא מבוטל. לגברים רבים שמאסו בליווי בנות זוגם לסיוט הווקאלי העונה לשם "מאמא מיה", או שהתעייפו מלראות גרסה נוספת ל"שיקגו", מדובר באלטרנטיבה יותר מראויה לערב מהנה בברודוויי.

"המחזה 'לומבארדי' לא מאוד עמוק או משמעותי, זה יותר תיאטרון לג'ו סיקס-פק (הטמבל האמריקאי הממוצע, א"ז) וחבורתו", כתב מארק קנדי, מבקר ההצגות של AP, "אבל הוא מבדר ובהחלט יש לו מקום ברפרטואר של ברודוויי. בכיסאות לידי ישבו הרבה יותר גברים, צעירים ומבוגרים, מאשר במחזות אחרים. נראה שהם נהנו".

מכיוון שבשורה התחתונה, תחת המעטה הספורטיבי, המטרה היא לספר סיפור, גם נשים (או גברים) שלא יודעות מה זה ריבאונד עשויות ליהנות מהמחזה. וגם אם הן יחליטו להוריד את המסך בהפסקה, לא קרה דבר. הרי על כל "מג'יק/בירד" או "לומבארדי" יש עשרה מחזות זמר שיגרמו לבן הזוג להחזיר את החוב. בריבית.

דעת מומחה - מנהלת מח' התוכן ב"תפוז"

שופינג, לא כדורגל

בשנים האחרונות, ובעקבות תהליכים בינלאומיים, מרבים מדורי הספורט לעסוק בהיבט הכלכלי של הענפים השונים. עיתונים המקדישים בקושי ארבעה עמודים לענייני ספורט - שניים לליגת העל, אחד לברצלונה ולעדכונים משלוש ליגות כדורגל אירופיות וכל השאר למכבי תל אביב בכדורסל - הצטרפו בעל כורחם לתהליכים המרגיזים והדורסניים ביותר בספורט העולמי בכלל ובכדורגל בפרט.

הכלכלה, שכבר מזמן הפכה לדת השלטת בעולם המערבי, שולטת גם בספורט העולמי, קורעת אותו משורשיו, מחדירה בו אלמנטים לא רלוונטים, ממליכה מלכים וחורצת גורלות. לעתים היא מצליחה להשכיח מאתנו מדוע אנחנו כאן מלכתחילה.

כנראה שהתבקשתי לכתוב דווקא השבוע מאחר שאני אישה ובגלל שמחר מקדישים לי יום, אבל האמת היא שבענייני אהדה לכדורגל קשה לי להפריד את גישתי הסוציאליסטית מההורמונים שלי. בכל מקרה, רציתי לרגע להזכיר שבוודאי גם בעיניכם, שום ידיעה כלכלית לא תשתווה לתחושת העילוי המציפה את הבטן אל מול דאבל פס מושלם (שלא לומר טיקי-טקה) או כשהכדור סוף סוף עובר את קו השער.

הרי אנחנו לא סתם אוהבים קבוצה. אנחנו מתמסרים לה. היא עושה בנו כרצונה ומצב רוחנו תלוי בשחקניה באופן מוחלט. חלקנו נהיה מאושרים עד הגג במוצ"ש נתון וחלק אחר יתעצב. גם אם לבשנו את חולצת המזל, עשינו סיבובים במקום, סימנו חמסה-חמסה וירקנו שלוש פעמים לפני תחילת המשחק, אין ולו דבר אחד שנוכל לעשות בכדי להשפיע על הערב שלנו. זה מה שאנחנו אוהבים וזה מה שמושך אותנו כל כך בכדורגל בפרט ובספורט בכלל.

בילדותי בירושלים צפו בכדורגל ממרפסות השכנים של איצטדיון ימק"א (ותסלח לי המלה איצטדיון), ועשו כבוד לכדורגלנים כי הם מילאו לאוהדים את הלב, ריגשו אותם ול-90 דקות הצליחו להשכיח מהם את המשכנתא. אחר כך אפשר היה לתפוס במקרה את מלמיליאן מבעד לחלון המונית ולנצור את הרגע.

היום אנחנו עדיין אוהדים את הקבוצות שלנו ומתמסרים להן בכל מאודנו, אך השחקנים הפכו למורמים מעם ואין סיכוי שנבחין בהם מבעד לזגוגיות המרצדס השחורות. הם עסוקים במשכורות, בבגדים יפים, בקניות ובדוגמניות. מצחיק לשמוע ביקורות על נשים-אוהדות, בזמן שכמעט כל עולם הכדורגל עסוק יותר בשופינג פרוע ופחות במשחק עצמו.

נועה בגון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#