יום האשה הבינלאומי: הדעות הקדומות עדיין כאן

פריצת הדרך הגדולה נעשתה. בתקציבים, בהישגים, ברייטינג, בתדמית - הספורט הנשי על המפה, ללא הגבלות, בלי תנאים. אך הדעות הקדומות לא הלכו לשום מקום, ענפים רבים ממשיכים להיות מזוהים כגבריים, החינוך לשוויון אמיתי אפילו לא התחיל והדרך לשינוי יסודי ושורשי עדיין ארוכה. האם יגיע היום בו נצפה בנשים משחקות כדורעף חופים בגלל הסקרנות הספורטיבית?

עוזי דן
עוזי דן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
עוזי דן

בסידני 2000 הוכנסה לתכנית האולימפית הרמת משקולות לנשים, כעבור ארבע שנים, במשחקים באתונה, קיבלה גם היאבקות הנשים מעמד של ספורט אולימפי. בקיץ הבא, באולימפיאדת לונדון 2012, תושלם התמונה עם הפיכת איגרוף הנשים לספורט אולימפי אף הוא.

כן, חלפו הזמנים שבהם הונהגו הגבלות שונות ומשונות על נשים בספורט. הדעות הקדומות - שגרסו בין היתר כי נשים לא מסוגלות לרוץ יותר מ-800 מטר, כפי שקבעו "מומחי" הוועד האולימפי בשנות ה-30' של המאה הקודמת - כבר רחוקות ונלעגות מתמיד. שיעור המשתתפות במשחקים האולימפיים מגיע לכ-45% מכלל המתחרים, וקיים שוויון כמעט מוחלט בתכניות לנשים ולגברים באולימפיאדות ובאליפויות העולם. הרייטינג, האטרקטיביות, כוח המשיכה וערך השוק של ספורט הנשים עולה באופן עקבי ובצורה חדה בשנים האחרונות. נשים עושות, צופות ואוהדות ספורט בימינו יותר מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

כל אלו נכונים כמובן במדינות מערביות, אך המגמות הללו מחלחלות גם למקומות שעד לא מכבר נחשבו פרימיטיביים ביחסם לנשים בכלל ולספורט הנשי בפרט. הסיקור והכיסוי התקשורתיים משופרים לאין ערוך, גם אם אינם עדיין שווים לחלוטין, ואולי המדד החשוב ביותר בעולם בעת הזו - הכסף - הולך יותר ויותר לכיוונים הנכונים.

"הגניחות של הטניסאיות דוחות אותי. חשוב להן רק להיראות טוב, הן שם רק כדי למכור סקס". כך התייחס ב-2009 מיכאל שטיך, אלוף ווימבלדון לשעבר, לקולות שמפיקה מריה שראפובה על מגרש הטניס. ואולם, למרות השוביניזם וגסות הרוח שעדיין ישנם, גובה הפרסים בטורנירי הטניס הגדולים שווה בין שני המינים (זאת על אף שנשים משחקות פחות מערכות בגראנד סלאמים). ההקצבות בישראל מחולקות כיום לפי מפתח של תוצאות והשתתפות, בוודאי בענפים האישיים, אך גם בקבוצתיים. והדבר נכון הן בנוגע להקצבות עירוניות והן לגבי תקצוב שמקורו באיגודים.

זה לא הושג בקלות, כמובן. מאבקים והחלטות שהחלו ב"סעיף IX" ההיסטורי מ-1972 בארה"ב, שקבע כי על אוניברסיטאות ומכללות להקדיש משאבים זהים לספורט גברי ונשי, קיבלו חיזוק בישראל בעתירה לבג"ץ שהגישה קבוצת הכדורסל של רמת השרון. אז חייבה ההכרעה המשפטית לשנות את הגישה לשידורים בטלוויזיה ולהקצבות העירוניות. ועדת בורוביץ' קבעה מדדים להקצבות וגם המליצה על שינוי בתקנות של הנהלות האיגודים, לפיו יש להקפיד על ייצוג נשי ראוי בהן. פרויקט "אתנה", שהושק בכהונתה הקודמת של לימור לבנת במשרד הספורט, הוא אפילו סוג של אפליה מתקנת.

אז למרות השיפור העצום בתדמית, בהישגים, בשידורים ובהקצבות, מדוע התחושה היא שהספורט הנשי עדיין מופלה לרעה? למה ענפים מסוימים ממשיכים להיות מזוהים עם נשים, בעוד אחרים - הרוב - משויכים אוטומטית לגברים? מדוע אוהד ספורט ממוצע יעדיף לרוב את הספורט הגברי על פני מקבילו הנשי? והאם כשיצפה במשחק נשים, בכדורעף חופים למשל, יעשה זאת מהסיבות הנכונות, הספורטיביות?

תמתינו דור

ובכן, אחרי כל ההתקדמות הזו כנראה שאנחנו תקועים בתודעה ובחינוך. חרף פריצות הדרך הרבות והחשובות, בעיקר בעשורים האחרונים, למרות רמת התחרותיות וההישגיות הגבוהה, על אף שיש לכאורה חתירה לשוויון - רבים מדי, בדרך כלל גברים, לא רואים את הספורט הנשי בעיניים שוויוניות. ואת זה, אפילו חקיקה או פסיקה משפטית לא יוכלו לשנות. "עדיין יש אנשים שחושבים שמקומה של האישה במטבח או בטיפול בילדים ובבעל", אמרה רחל אוסטרוביץ', יו"ר רמת השרון, ולדאבוננו היא צודקת.

"צריך להגיע למצב שיסתכלו על נשים שעוסקות בספורט, כל ספורט, וזה יתקבל בטבעיות", אומרת דר' עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה לתקשורת בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי במכללה למינהל. "יש דברים שמתחילים מוקדם מאוד. לי יש תאומים, בת ובן בכיתה א'. הבן משחק כדורגל עם החברים, הבת מקבלת מסרים של 'מה יש לך לחפש בכדורגל'".

ולמרות חשיבותה הגדולה של התקשורת, ברנשטיין "לא חושבת שצריך להיות שוויון מוחלט, של 50-50, בכיסוי התקשורתי. גם לא כל הנשים צריכות לעסוק בספורט. אבל בכל זאת, בענפים מסוימים אישה עדיין צריכה להיות יפה ולהיראות טוב, וכשהיא מצליחה בענפים אחרים או לא נראית טוב, אז היא כביכול לא ממש אישה ואז מגיע כמובן השיח הלסבי".

איך משנים, והאם בכלל אפשר? "קשה לשנות", מסבירה ברנשטיין, "אבל חינוך מגיל צעיר וקמפיינים נכונים הם התשובה. צריך לפעול ברמה הבסיסית ביותר, לחנך לכך מגיל אפס. אני כאמא לוקחת את הבן שלי לחוג כדורסל, שם יש הרבה קבוצות לבנים המחולקות לפי רמות וגילים. בסוף, בלי גיל או כל חלוקה אחרת, יש 'כדורסל בנות'. בעולם אידאלי נדרש קמפיין שיתמקד בחינוך, לצד אפליה מתקנת שתביא את ספורט הנשים להישגים גדולים יותר".

ד"ר מורן ברק, שדרית ספורט ולשעבר מנהלת מקצועית בפרויקט "אתנה", מציינת לטובה את השיפור בתחום ההקצבות ואת ההתייחסות השוויונית יותר לספורטאיות בענפים האישיים, אבל מדגישה כי "לא הכל נוגע לכסף. קיצורי דרך, כמו פסיקות בג"ץ, טובים במישור הכלכלי, אבל חוק לא ישנה או יחנך את האנשים". ברק מבקשת להתמקד בתהליכים חברתיים, שלרוב חולפות שנות דור עד להטמעתם: "הדרך הנכונה היא לחנך ללגיטימציה מלאה של נשים בספורט, באופן זהה לנהוג בעולם העסקים או ברפואה, למשל.

"לפני 150 שנה לא היו רופאות, אבל היום יותר מחצי מהסטודנטים בפקולטה לרפואה הן נשים. יש לגיטימציה לאישה להיות רופאה. זה תהליך ארוך, ואנחנו לא במקום שאפשר כבר לקטוף את הפירות בספורט הנשים, אלא בערך איפה שהיינו ברפואה לפני 100 שנה. זה עניין של שני דורות, אולי דור אחד אם זה ייעשה בצורה נכונה".

אתה לכדורסל, את למקהלה

אוסטרליה היא דוגמה מצוינת ליחס של נשים לספורט נשים. באחת המדינות השוויוניות בתחום ניתן לזהות מגמה בולטת: נשים שצופות בספורט מעדיפות ענפים שבהם נשים משחקות ומצליחות.

מסקר מקיף שנערך שם לפני מספר שנים עלו נתונים מעניינים: מתוך שבעה מיליון איש שנכחו לפחות באירוע ספורט אחד בשנה במדינה, יותר מ-42% היו נשים; בענפים הנחשבים "גבריים" (כדורגל, ראגבי, מירוצי מכוניות), היה שיעור הצופים הגברים כפול לפחות מזה של הנשים; בענפים שוויוניים יותר, כמו טניס, לא היה כמעט הבדל בין היקף הצופים לצופות; ובתחומים המזוהים כ"נשיים" יותר (הוקי שדה, כדורשת) צפו פי שניים יותר נשים מגברים. זה נכון גם בארצות הברית (ראו נתונים בנפרד).

מכך ניתן ללמוד כי השינוי אפשרי. הספורט הנשי יכול לתפוס באמת, למשוך צופים ולצבור קהל גדול ונאמן. כן, גם בישראל. הרוב המוחלט של ההורים, גם הליברלים והנאורים ביותר, נוטים באופן טבעי להתייחס באופן שונה לבנים ולבנות בגיל צעיר, בכל תחום כמעט. "גם אצלי זה כך", מודה ברנשטיין, "שני ילדיי שוחים, אבל הבן בכדורסל והבת במקהלה. בכדורסל היא מתעניינת רק כצופה. זה לא מפריע לי. אם המצב היה הפוך, זה היה מפריע לי. אנחנו לא חסינים, קשה מאוד לשבור דפוסים חברתיים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ