בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שווה בדיקה | על הגובה

תגובות

בילדותי עברו קופצים לגובה מסגנון גלילת הבטן לקפיצה הנהוגה היום (פוסברי). האם יש מי שעוד קופץ בגלילת בטן? האם חוץ משניהם (וכמובן קפיצת המספריים מבית הספר היסודי), יש או היו סגנונות קפיצה נוספים?

א. ארבל

לאור ההישג המרשים של הקופצת לגובה דניאל פרנקל: מהו שיא העולם בקפיצה מעל גובהך ואיזו התפתחות היסטורית עברו השיאים הללו?

ע', חובב שיאים במקצועות אולימפיים

אם קופצים קובעים תוצאה זהה, המנצח הוא מי שעבר את הגובה בפחות ניסיונות, אבל מה קורה במידה שהם עשו זאת במספר ניסיונות זהה? מה קובע - מי עבר את הגובה הקודם בפחות ניסיונות, או מספר הפסילות הכללי?

רון וגיא, תל אביב

קפיצה לגובה כספורט החלה כבר בסוף תקופת המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, אבל לא היתה נפוצה עד למחצית השנייה של המאה ה-19, אז התחילו להתמודד בסקוטלנד במעבר רף בגובה מסוים. הסקוטים אוהבים לספר כי חומת אדריאנוס בגבול בין אנגליה לסקוטלנד, שסימנה את גבול האימפריה הרומית במאה השנייה, נבנתה מאחר שבני השבטים הגאלים היו קופצים מעל סוג של גדר ששימשה גבול ומזנבים ברומאים. ייתכן שהאגדות נכונות, אך אין להן קשר לכך שבסקוטלנד נראו תחרויות הקפיצה לגובה הראשונות בעידן המודרני.

כבר במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים, ב-1896 ביוון, קפצו לגובה. הסגנון היה פרימיטיבי - קפיצה קדימה מעל לרף או קפיצת מספריים, במהלכה הרגליים מבצעות תנועת מספרת מעל לרף. אגב, יולנדה באלאס הרומנייה - בכירת הקופצות בעולם בשנות ה-60', פעמיים אלופה אולימפית ו-14 פעמים שיאנית עולם - השתמשה בסגנון מספרת משופר עשרות שנים אחרי שנחשב פאסה לחלוטין.

בתחילת המאה ה-20 פיתח אמריקאי בשם מייקל סוויני קפיצת מספריים משופרת, במסגרתה עובר הגוף את הרף בצורה אופקית יותר. השיטה נזנחה בגלל הקושי בביצועה, אבל למעשה סוויני נטע את שורשי מה שיהיה בעתיד "סגנון פוסברי".

את סגנון הגלילה פיתח ג'ורג הורין האמריקאי, שב-1912 קבע שיא עולם וגם זכה במדליית ארד באולימפיאדת שטוקהולם. בגלילה, הרגל הקרובה לרף מתרוממת ראשונה והרחוקה נותנת את כוח הניתור, כשהפנים כלפי מטה והגוף אופקי. הסגנון הזה שלט בין שתי מלחמות העולם ואז שוכלל, בייחוד על ידי הרוסים, לגלילת בטן, בה נעשית מעין צלילה כשהבטן כלפי הרף. זה היה הסגנון השולט עד הופעתו של דיק פוסברי בשלהי שנות ה-60', וגם אחר כך המשיכו במזרח אירופה להשתמש בו. שיאי העולם שנקבעו בין 1977 ל-1980 - 2.33 ו-2.34 מטר של ולדימיר יאשצ'נקו הרוסי, למשל - הושגו תוך שימוש בגלילת הבטן. פוסברי התקשה לבצע את סגנון גלילת הבטן בבית הספר התיכון, החל לקפוץ בסגנון המספרת של סוויני ואט אט שינה את צורת ההתרוממות ומצב הגוף, עד שעבר את הרף כשגבו אליו. הדבר נחשב משונה מאוד, אך כאשר הצליח בתחרויות ובמבחנים האמריקאיים וזכה במדליית הזהב במקסיקו 68', עבר בהדרגה כל העולם לקפוץ בסגנונו המהפכני. מה גם שהוכח כי מדובר בצורת הקפיצה היעילה ביותר מבחינה אווירודינמית.

היכולת לאמץ את סגנון פוסברי נבעה גם מהתקדמות במשטח הנחיתה. לפני העידן המודרני, הנחיתה בוצעה על חול או מזרנים דקים במקרה הטוב, והקופצים בסגנונות הגלילה וגלילת הבטן היו חייבים להישמר בנחיתה. נחיתה על הגב, כמו בסגנון פוסברי, היתה בלתי אפשרית מחשש לפגיעה גופנית. פיתוח מזרני הקצף ומזרנים עבים במיוחד, נתן אפשרות לנחות בבטחה על הגב.

נטולי פחד גבהים

רוב שיאני העולם בעשורים האחרונים גבוהים מאוד, בדרך כלל מעל 1.90 מטר, ולכן שיא ההפרש בקפיצה מעל גובהך שייך לקופצים נמוכים יחסית. חאווייר סוטומאיור, שיאן העולם (2.45 מטר), מתנשא ל-1.95 מטר, כך שהוא קפץ 50 סנטימטר מעל גובהו.

17 קופצים עברו את גובהם ביותר מחצי מטר. השיאן הוא פרנקלין ג'ייקובס האמריקאי, שב-1978 עבר 2.32 מטר (אז שיא עולם באולם), 59 סנטימטר מעל גובהו (1.73). לפני שש שנים קפץ סטפן הולם השוודי 2.40 מטר, גם כן 59 סנטימטר מעל גובהו, אך הוא גבוה יותר.

בין הנשים קפצה האמריקאית סינדי הולמס 1.83 מטר ב-1982. זו היתה תוצאה בינונית מאוד, אבל לאור גובהה (1.53) היא היוותה שיא הפרש דאז, 30 סנטימטר. ב-1987 קפצה אמיליה דראגייבה הבולגרייה 2.00 מטר, 32 סנטימטר מעל גובהה, וב-1998 עברה ניקי באקויאני מיוון 2.03 מטר, פער של 33 סנטימטר. השיא הנוכחי נקבע לפני חודש על ידי אנטונייטה די מרטינו, שקפצה 2.04 מטר, 35 סנטימטר מעל גובהה, וגם שיא איטלקי.

מקפיצים מספרים | כך תגיעו לזהב

המנצח בתחרות קפיצה לגובה הוא כמובן המתחרה שעבר את הרף הגבוה ביותר. במקרה ששני קופצים ומעלה מסיימים עם תוצאה זהה, אחרי שפסלו שלוש פעמים ברציפות, שובר השוויון הראשון הוא מספר הקפיצות לו נזקקו כדי לעבור את הגובה האמור. אם אחד הקופצים עבר את הגובה במספר ניסיונות נמוך מהאחר/ים, הוא מנצח בתחרות.

אנטונייטה די מרטינו לא מתרגשת מהרף הגבוה
במידה ששניים או יותר עברו את הגובה האחרון באותו ניסיון, מופעל שובר שוויון המתייחס למספר הפסילות הכללי שלהם. מי שפסל פחות פעמים בתחרות כולה יקדים את הקופץ שפסל יותר. לכן תיתכן משמעות קריטית להצלחה כבר בניסיון הראשון בגבהים נמוכים יחסית בתחילת תחרות. זאת הסיבה לכך שקופצים בכירים רבים בוחרים להיכנס לתחרות בגבהים משמעותיים או לדלג על גבהים במהלכה, כדי לבצע פחות קפיצות ולצמצם את האפשרות לפסילות מיותרות.

במידה שגם מספר הפסילות הכללי לא פותר את השוויון לגבי מקום שני או שלישי, יכולים שניים ואף שלושה קופצים לקבל מדליית כסף או ארד. הדבר קרה לא פעם אפילו במשחקים אולימפיים ובאליפויות עולם.

אם מדובר במקום הראשון מונהג "ג'אמפ-אוף" על מדליית הזהב. שני המתמודדים (או יותר) קופצים פעם אחת בגובה הבא אחרי זה שהצליחו לעבור. אם שניהם עוברים, הרף מועלה בשני סנטימטרים ושוב מתבצעת קפיצה. אם שניהם נכשלים בגובה מסוים, הרף מורד בשני סנטימטרים. כך, עד שאחד בלבד עובר ומוכרז כמנצח.



פוסברי כמו בספר. למטה: גלילת בטן ומספריים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#