בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אני רוצה יותר"

שלושה חודשים לפני יום הולדתה ה-40, אירנה לנסקי עדיין לא מסוגלת לדמיין את עצמה אחרי האתלטיקה ("לא בטוח שאדע למצוא את עצמי, זה החיים שלי"), מסרבת לאפשר לבתה בת ה-18 לנצח אותה באימונים ("זה טבוע בי"), ומתכוננת בפעם השישית להופעה באליפות העולם. ומה אחר כך? אולימפיאדת לונדון, כמובן

תגובות

להלן הגדרת המונח "תופעה": 1. התרחשות, עובדה המתגלה בטבע; 2. אדם מיוחד במינו. נדמה שלא ניתן לתאר באופן הולם יותר את אירנה לנסקי. שלושה חודשים לפני שתיכנס לעשור החמישי לחייה, לא תמצאו במסלולי האתלטיקה בישראל מישהי שרצה ומדלגת מעל משוכות מהר וטוב ממנה.

"אני לא אוהבת שמזכירים את הגיל שלי, כי איני מרגישה בת 40", משתפת לנסקי, "בלב, אני עדיין בת 18. באתלטיקה אין גיל, יש תוצאות". והן, כאמור, מדברות בעד עצמן. לאורך השנים לא קמה בארץ אתלטית שמסוגלת ליטול ממנה את ההגמוניה בריצת 100 מטר משוכות.

ב-17 בפברואר, עם 176 ס"מ של גוף חטוב ודקיק, היא קבעה בתחרות הזמנה בחיפה 13.06 שניות, תוצאה שהבטיחה לה השתתפות שישית באליפות העולם, הקיץ בדרום קוריאה. "כמה פעמים לפני כן הייתי מאוד קרובה לקריטריון ופספסתי", היא משחזרת, "באותה ריצה לא חשבתי שרצתי בקצב טוב. בסיום הופתעתי".

סיפורה המופלא החל בנסיעה ברכבת התחתית באוקראינה. הנתונים הטבעיים של הנערה בת ה-14.5 הספיקו למאמן האתלטיקה ולדימיר קרבצ'נקו, שפילס את דרכו בין האנשים בקרון והציע לה להצטרף לפנימייה. המאמנים האחרים פקפקו בפוטנציאל שלה, אך לנסקי התעקשה, סידרה לעצמה את המשוכות על המסלול, התחילה לרוץ ומאז לא עצרה.

בגיל 28, בעיצומו של משבר באוקראינה, עלתה ארצה יחד עם בעלה ולדימיר, אותו פגשה במחנה אימונים, ועם בתם הקטנה אולגה, שמגיל שנתיים התלוותה אליה לאימונים ורצה מתחת למשוכות. היום, אולגה בת ה-18 היא אלופת ישראל בריצות 100 ו-200 מטר. "אני מאוד שמחה שהלכה בדרכי", גאה אירנה, "הפוטנציאל שלה גדול משלי. כשהיא יוצאת לתחרות, בעלי ואני מתרגשים יותר מאשר בריצות שלי".

"בשבילי היא מודל", מספרת הבת, "היא שומרת על עצמה, ואני אסירת תודה שהיא מאמנת אותי ועוזרת לי. כשאני מתאמנת איתה, יש מי שתמשוך אותי קדימה, מישהי לרוץ אחריה. רוב השיאים שלי נקבעו כשהיא רצה לצדי".

לוחמת

במהלך הראיון בשולי מסלול האימונים, מתקשה לנסקי לשבת בנינוחות. "אתלטיקה זה החיים שלי. אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיה. אני חייבת להיות בתנועה, אחרת אני משתעממת ומתחילה להשתגע. בשבתות אני לא מסוגלת לשבת בבית ולהירגע. אם אין לי מה לעשות אני מתחילה לנקות ולהכין אוכל, לפעמים הולכת להסתובב בחנויות בגדים ומוצרי אלקטרוניקה כדי להסתכל על טלוויזיות גדולות. העיקר לעשות משהו".

מוצרי החשמל והחולצות האופנתיות הם ריגוש זמני, שבשום אופן לא מהווה תחליף לדבר האמיתי. "כשהייתי בת 20 לא חשבתי שארוץ עד גיל 40. הרבה חברות, ספורטאיות מחו"ל, הגיעו לשיא הקריירה והרגישו שנמאס להן. הן לא ראו טעם ואולי לא הרוויחו מספיק כסף. אני כל כך אוהבת את האתלטיקה ולא יכולה להרשות לעצמי לפרוש. אני שואבת מוטיבציה מהרצון לשפר הישגים ולקבוע קריטריונים לתחרויות חשובות. חוץ מזה, לא בטוח שאדע למצוא את עצמי בלי האימונים".

על המסלול, לעומת זאת, אין לה כל ספקות. "לפני הזינוק אני מרגישה כמו לוחמת שיוצאת לקרב האחרון שלה. אני לא מסתכלת על המתחרות שלי ומתרכזת אך ורק במשוכות, בשעון ובקו הסיום. על כולן יש לחץ, אבל צריך לדעת לשלוט בו. אני חייבת להיות בשליטה ואסור לי לטעות".

אחרי תקופה ארוכה בה עבדה עם המאמן פיליפ פיינגולד, חברה העונה לנסקי לפאבל אלתרמן. "ספורטאי צריך להאמין במאמנו", היא מדגישה, "כשהוא רואה בעיניים של המאמן את הרצון בהצלחת הספורטאי, זה משפיע עליו מאוד וגם הוא רוצה יותר. פאבל עובד איתי הרבה גם על טכניקה במשוכות".

אחרי כל השנים, עדיין אפשר ללמד אותך משהו?

"צריך כל הזמן לעבוד על הטכניקה, אחרת היא נעלמת".

אמא

למרות התשוקה העזה לענף, היו רגעים בהם היתה על סף שבירה. "ב-2007 אף אחד לא תמך בי כלכלית כי לא השגתי תוצאות, התאמנתי לבד ולא זכיתי למעטפת רפואית. לקחתי הלוואה מהבנק כדי להתקיים וחשבתי לפרוש. בעלי, שעובד בדפוס, ביקש ממני להיות סבלנית. הוא הבטיח שייקח הכל על עצמו, יעבוד יותר וביקש שלא אדאג לכסף, רק שאמשיך להתאמן".

לנסקי התגברה על הקשיים, ומאז שופרו תנאיה. כיום, היא ובתה מתאחדות בכל ערב לאימון. "אנחנו מתחרות ואף אחת לא נותנת לאחרת לנצח", היא אומרת, "זה גם משפר תוצאות וגם כיף. אני לא מוותרת לה, זה משהו שטבוע בתוכי. חשוב לי שהיא תלך לישון בזמן, תאכל נכון ובתחרויות לא תסתכל ימינה ושמאלה, רק על עצמה. רציתי שדרך הספורט אולגה תלמד על החיים, כי ספורטאים לא נכנעים בנקודות הכי קשות ויש להם משמעת. עכשיו היא יכולה להחליט בעצמה אם להמשיך או לא. אבין כל בחירה שלה".

ומה לגבי ההמשך שלך?

"מבחינה פיסית הגוף מרגיש אותו הדבר, אבל היום אני משתתפת בפחות תחרויות. תודות לניסיון אני יודעת מה אני צריכה, מה נכון ומה לא, ולא מעמיסה על עצמי יותר מדי".

לא מתחשק לך ללדת עוד ילדים?

"הרבה פעמים רציתי לפרוש ולהביא לעולם עוד ילד, אבל בעלי החזיק אותי בספורט. אחרי לידתה של אולגה היה לי מאוד קשה לחזור, אבל דווקא אז התוצאות השתפרו והגעתי לאליפות העולם. כנראה שהגוף התחדש, התקדמתי, הפכתי יותר רצינית והתבגרתי. כרגע אני לא יכולה להרשות לעצמי ללדת שוב, אם אכנס להריון כבר לא אחזור לספורט. אולי בסיום הקריירה".

אישה

לצורך הצילום לכתבה נערכה לנסקי בהתאם, והגיעה לאימון אחרי שהחליקה את שערה ואיפרה בקפידה את פניה. "אני קודם כל אישה ורק אחר כך ספורטאית", היא מחייכת, "להיראות טוב זה חשוב. הרבה אנשים מפרגנים לי ולא מאמינים שאני עוד מעט בת 40. תמיד שואלים אם אולגה ואני חברות או אחיות. כולם מופתעים לראות שבגיל הזה אני עדיין נראית צעירה וממשיכה עם הספורט, תוהים מאיפה יש לי את הכוחות".

בקיץ הקרוב, בתחילת העשור החמישי לחייה, תשאף לנסקי להעפיל לגמר בדרום קוריאה. "אני גאה בעצמי על הדרך שעשיתי, אבל רוצה יותר. תמיד היה חסר לי קצת ואני רוצה להוכיח לעצמי שאני בין שמונה הטובות ביותר". בסתר ליבה היא חולמת להגיע שוב לאולימפיאדה "ולרוץ טוב יותר מאשר באתונה. אפסיק לרוץ רק כשלא אוכל יותר להשיג קריטריונים, ואז אהפוך למאמנת".

מתי, אם בכלל, תופיע אירנה לנסקי הבאה?

"כרגע אני לא רואה מועמדת. השיא של אסתר רוט-שחמורוב החזיק מעמד 27 שנים, עד ששברתי אותו. כל ספורטאי רוצה להישאר שיאן ישראל, אבל אשמח בשביל מי שתשבור את השיא שלי כפי שאסתר שמחה בשבילי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#