ליגת האלופות: התרנגולים מקרקרים, אבל טוטנהאם טעתה בדרך

שאול אדר, לונדון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול אדר, לונדון

את הערב הגדול ביותר שלה בשנים האחרונות החלה טוטנהאם כקבוצה קטנה. הקהל שר והניף כרזות שהתייחסו ל וחגג את העובדה שלפחות בחסות שיבוץ המשחקים, ספרס שרדו בליגת האלופות זמן רב יותר משכנתם הצפון לונדונית. תשומת לב מיוחדת הוקדשה למתיו פלמיני, שחקן ארסנל לשעבר, שבמשחק הראשון פצע את ודרן צ'ורלוקה בתיקול פראי.

מימין: סידורף ופאטו מסתכלים על להקת התרנגולים המקרקרת משמחה, אמש (תצלום: AP)

זה היה מובן, אבל עדיין לימד על התפישה העצמית של הקבוצה. על המגרש גילו השחקנים אותה גישה. בשעת לחץ, חוזרות הקבוצות האנגליות והנבחרת לאותה תבנית משחק מוכרת. המסירות מתארכות, הכדורים מטפסים לגבהים חדשים ופיטר קראוץ', אחד השחקנים הפחות טכניים בטוטנהאם, הופך למטרה כמעט יחידה בהתקפה. הנגיחות של קראוץ' לשער או לעבר חבריו לקבוצה הן כלי נשק מצוין באירופה, אבל אתמול הן היו מוגבלות בזכות שמירה יעילה של הגנת מילאן ושיפוט קטנוני. למרות זאת, רק בדקה ה-83 הוחלף החלוץ. טוטנהאם, קבוצה התקפית באופיה, הציגה משחק נסוג ומפוחד שלא תואם את יתרונותיה, ויותר מדי פעמים היתה קרובה לספיגת שער.

זה לא היה יפה או חכם, אבל במחצית השנייה זה הספיק. ככל שהמשחק התקדם, מילאן לא הגיעה כמעט להזדמנויות של ממש וטוטנהאם לא ניסתה לנצל את הפערים שנפערו על המגרש. לפני המשחק חזר ואמר הארי רדנאפ, מנג'ר טוטנהאם, שספרס לא רוצים ולא יודעים לשחק על 0-0, וצדק ב-50%. ועדיין, אחרי שההסתערות הגדולה של מילאן חלפה ללא ספיגה, זה הספיק.

שריקת הסיום התקבלה בשירה אדירה "האם אתם מסתכלים ארסנל?". התשובה היא לא. למען האמת, רוב אוהדי ספרס התקשו להביט בעצמם ב-60 הדקות הראשונות, אבל . הם הוכיחו שהם מסוגלים להגן אחרי שספגו שתי שלישיות מההתקפות האדירות של וולבס ובלקפול, אבל בכדי להוכיח בראש וראש לעצמם שהם בדרך להיות קבוצה גדולה, עליהם לשחק בדרך של טוטנהאם, אותה הכתיב דני בלנשפלאואר בשנות ה-60': לנצח בסטייל. לא כי זה יפה יותר, אלא כי זו הדרך היחידה בה טוטנהאם תוכל לגבור על יריבות גדולות ממנה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות