בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוני דייויס הוא אויב המדינה

שוני דייויס זכה במדליות והיה האתלט השחור הראשון שלוקח זהב באולימפיאדת החורף, ועדיין האמריקאים שונאים אותו. ובכן, מסתבר שספורטאי שמייצג את המדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם לא יכול לחשוב בעיקר על עצמו. צביעות? באמריקה? לא יכול להיות

תגובות

אליפות העולם בהחלקה מהירה | 11 עד 13 במארס

ספורטאי שמייצג את ארצות הברית בתחרויות בינלאומיות צריך להפנים כלל ברזל. בדיוק כפי שלא מושכים לסופרמן בגלימה ולא יורקים נגד כיוון הרוח, כך אסור לך בשום פנים ואופן - ולא משנה תחת אילו נסיבות - להצטייר כאנטי-פטריוט. אתה יכול אפילו להגיע למקום האחרון, העיקר שנתת את כל מה שיש לך עבור דגל הכוכבים והפסים. ואם התחרת פצוע או חולה, זה כנראה יסתיים בסרט הוליוודי. אבל לוותר על השתתפות במקצה הקבוצתי כדי לשמור כוחות למקצה האישי? עכשיו אתה בבעיה.

שוני דייויס בן ה-28, מטובי המחליקים המהירים על הקרח ומי שמחזיק כרגע בשלושה שיאי עולם, יכול לתת פרטים נוספים בנושא. באולימפיאדת טורינו 2006 הוא הפך כמעט בן רגע לאיש שמדינה שלמה אוהבת לשנוא, והוא אפילו לא ידע שהוא כזה.

זה קרה לאחר שחברו לנבחרת ארה"ב, צ'אד הדריק, החליט לבקר בחריפות את החלטתו לא להשתתף במקצה הקבוצתי. "אני לא מבין את ההיגיון", אמר הדריק לפני המקצה, "אתו בקבוצה, אין סיכוי שינצחו אותנו. הייתי רוצה שהוא יתחרה אתנו, אבל אני לא הולך להתחנן בפניו". הנבחרת האמריקאית, נטולת דייויס, סיימה מחוץ לפודיום.

לדייויס היו סיבות לגיטימיות לוותר. הוא העדיף להתמקד במקצים האישיים שלו - ב-1,000, 1,500 ו-5,000 מטר. בנוסף, הוא מעולם לא התחייב בפני ראשי הנבחרת כי הוא ישתתף במקצה הקבוצתי, והרגיש שאם ישתתף הוא יתפוס מקום של מחליק שהובא במיוחד למקצה זה. בהמשך המשחקים גם הפך דייויס לאתלט השחור הראשון שזוכה במדליית זהב במקצה יחידים באולימפיאדת החורף (והוסיף עוד אחת מכסף), אבל כל זה לא שינה לאף אחד. הדברים של הנדריק, כמו גם טור ארסי שפורסם ב"ניו יורק טיימס", לפיו דייויס סרב להתעלות עבור מדינתו, כבר עשו את הנזק.

"אנשים לא באמת מבינים את הספורט הזה", אמר דייויס בראיון בשנה שעברה, "הם לא יודעים שזה ספורט אינדיבידואלי. כל מה שהם הבינו מהסיפור הזה היה שספורטאי אחד האשים ספורטאי אחר בכך שהוא לא פטריוט... צ'אד באמת סידר אותי. זה פגע בי מאוד, כי עבדתי כל כך קשה. באמת ניסיתי לברוח מכל הבלגן, ובסופו של דבר זה בכל זאת מצא אותי".

דייויס, טיפוס לא קל לעיכול ממילא, הפך מאותו יום לחשדן ומתבודד פי כמה. הוא האשים את ראשי הנבחרת בכך שלא העניקו לו גיבוי בפרשה, והחליט לשמור עם התאחדות הענף על קשר רופף ככל שניתן. הוא נוסע לבדו לתחרויות, מממן את עצמו, לא מגיע לאירועים מטעם ההתאחדות, דרש להסיר את תמונתו מהאתר הרשמי של הנבחרת והביוגרפיה שלו לא מופיעה בחוברות שמדפיסה ההתאחדות.

בנוסף, הוא גם מתאמן לבדו ומתייעץ רק לעתים נדירות עם מאמני הנבחרת. "לכאורה אין כאן ניגוד אינטרסים, אך צריכים להיות זהירים", הוא אומר, ומתייחס לאפשרות שהמאמנים ילמדו את מתחריו את רזי הטכניקה הייחודית שלו.

המחליק אמנם ממשיך לייצג את מדינתו וזכה בזהב ובכסף גם בשנה שעברה באולימפיאדת ונקובר, אבל הנבחרת כבר מזמן לא מעניינת אותו.

אני ואמא נגד העולם

את המנטליות של "אני נגד העולם" פיתח דייויס בגיל צעיר, כילד לאם חד הורית בצד הפחות נעים של שיקגו. הוא התחיל להחליק על גלגיליות בגיל שלוש, ואחרי שאף אחד לא הצליח לתפוס אותו הוא השתעמם ועשה את המעבר לקרח, בתמיכת אמו. הקשר בין צ'רי דייויס לבנה רק התחזק במשך השנים, והיא הפכה למנהלת האישית שלו. איש אינו רוצה להסתבך עם אמא דייויס, שלא מהססת לשלוח מיילים זועמים לכל עיתונאי, סוכן או בעל תפקיד שמעז לדבר סרה בבנה.

"נכון, לפעמים היא מגוננת עלי יותר מדי, אבל היא רק רוצה את הטוב ביותר עבורי", מסביר דייויס, "כשאני לא מצליח בתחרויות, אני עצוב יותר בשבילה כי היא כל כך תומכת בי כל הזמן. אין שום סיכוי שהייתי משיג את כל מה שהשגתי בקריירה בלעדיה".

הבידוד של דייויס, כך נדמה, עושה לו טוב. עניין של אופי, כנראה. "הוא מסוג האנשים שרואה קבוצה ובאופן אינסטינקטיבי עובר לצד השני", כתב עליו מייקל סוקולוב מה"טיימס מגזין", "הוא גם כנראה ניזון מהחיכוך הזה, שמעניק לו את המוטיבציה לה הוא זקוק. הוא לא מצליח למרות הריחוק שלו מהנבחרת, הוא מצליח בגלל הריחוק". דייויס עצמו לא שולל את התזה הזו. "אני לא מאמין שיש מישהו שבאמת רוצה שאנצח יותר ממני", הוא מסביר.

את ההערכה האמיתית לה הוא ראוי מקבל דייויס מחוץ לארצות הברית. באירופה מתים עליו, ובהולנד בפרט - שם יש לו מועדון מעריצים שרק הולך ומתרחב. ביבשת הישנה לא שופטים אותו על התפל, אלא על העיקר. "אנחנו רואים ששוני חי עבור החלקה מהירה, וממש לא אכפת לנו מדברים מעבר לכך", מסבירה העיתונאית ההולנדית אירנה פוסטמה, "והוא כל כך מושלם ויפה כשהוא על הקרח".



דייויס דוהר. ''כל מה שהבינו מהסיפור הזה הוא שספורטאי אחד האשים ספורטאי אחר בכך שהוא לא פטריוט. זה פגע בי מאוד''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#