בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת העל בכדורגל: הזיכרון הסלקטיבי של אוהד הפועל ת"א

עשרה חודשים אחרי המשחק ההוא, הגעתי שוב לאיצטדיון טדי. אבל מעניין, מהמשחק השבוע אני לא זוכר כמעט דבר

תגובות

איך אפשר לחזור מבואס ממקום כזה? כמו להגיע ללונה פארק ולגלות שמישהו לקח את הגלגל ענק. איפה שכטר, ומה עם ורוצ'ינה? דה סילבה, דה רידר, דה גוטמן, שיש, גורדנה, לאלה? ורמוט? היו חסרים עשרה מחזורים, עשרה חודשים, כדי לנצח את המשחק הזה. אי אפשר להוסיף כל כך הרבה זמן פציעות.

אבל, נודה באמת, חוץ מניצחון היו מטרות נוספות; אם לא ניצחנו, לפחות בדקת שהכל אז היה אמיתי, שזה אכן ככה, כמו שאתה זוכר, לא חלום ולא נעליים. כאן, ממש כאן. זה לא שפקחת עיניים בוקר אחד ולא ממש זכרת מה היה אתמול, אז החלטת על דעת עצמך שלקחנו אליפות בטדי ומאז לא ראית "חדשות הספורט", לא קראת עיתונים ולא נכנסת לאינטרנט כדי שמישהו יגיד לך אחרת.

זכור לי משהו כזה. באדיר (משמאל) מול יבואה (תצלום: ניר קידר)

כן, כן, אפשר להיות רגועים - יש באמת שער במקום שבו אתה זוכר, בגדול, שהרוש עמד, והרחבה הזאת שעוטפת אותו נראית באמת מספיק גדולה כדי להכיל ברגע נתון אחד משהו כמו שמונה שחקנים אדומים תוקפים ועוד כמה צהובים מתגוננים, כמו שלרגעים ספורים, בזמן שחלף מאז, נדמה היה לך שרק דימיינת. ומהזווית ההיא אפשר, בגדול, להבקיע, אבל אם כבר היית ממציא את הכל, הבחירה בזהבי היתה מתבקשת.

וכשאתה רואה את המעקה שחוצץ בין היציע למגרש, אתה עושה אחד ועוד אחד ומבין את מה שלא הבנת אז - איפה בדיוק היה יכול ערן זהבי להתיישב אחרי השער. מישהו הלך לאזור. הוא נראה עייף, הוא אולי משכנע את עצמו כשהוא חושב שביקש רק להישען, אבל באמת שרצה לראות אם נשאר שם משהו, אבק כוכבים, משהו שיוכל להכניס לכיס וכשהוא חוזר הביתה להחביא מתחת לכרית.

מעניין, אבל מהמשחק השבוע אני לא זוכר משהו דומה. היה גול - זה כן, נדמה לי - אבל לאיזה שער? הקרוב? הרחוק? ומי כבש? מבשל? בכלל הגזמה. ובאיזו דקה? ואיפה ישבתי? ואולי עמדתי? למעלה? למטה? בפסאז' המוזר הזה באמצע? איך קוראים לשוער של בית"ר? אותו אחד מפעם שעברה? צירוף מקרים, ורק עוד הוכחה שלא חלמת כלום, גם אם הזיכרון שלך הוא לפעמים מעט סלקטיבי.

כשחזרתי הביתה שוב נכנסתי ליוטיוב והנמכתי את הווליום כדי שמאיר אינשטיין לא יעיר אף אחד. זאת הפעם הראשונה שבה ראיתי את זה והרגשתי משהו שהוא לא שמחה. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה עצב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#