בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דן שמיר מלמד כדורסל את כל ליגת העל

העמידה של בני השרון מול מכבי ת"א הדגישה את היותה הקבוצה מספר 2 בישראל ואת הנוסחה הפשוטה והחריגה של מאמנה

תגובות

הצפייה בבני השרון משחקת מול מכבי ת"א, שבוע לאחר התצוגה העלובה של ירושלים ביד אליהו, גורמת לך לחשוב: האם שתי המתיימרות לסגנות הליגה משחקות את אותו המשחק? הייתכן שדן שמיר, שמנצח על מהלכי השרון כמו זובין מהטה בפורמה, עוסק באותו ענף בו עודד קטש מתיימר להבריק?

האמת ששלשום בהרצליה, במשחק העונה האמיתי, היה נראה כאילו שמיר בא להעביר נקודה. ההתעקשות שלו ללכת פנימה בדקות ההכרעה, קונספט זר לליגה הישראלית, לא רק הרשימה אלא גם הרגישה כמו התרסה. כלפי מי התריס שמיר? בטח שלא כלפי יריבו, דייויד בלאט, שמהווה עבורו מנטור. כלפי קטש? קשה להאמין. התרסות כאלה מתקיימות רק בפנטזיות של כותבי טורים חובבי תככים. מושא ההתרסה של מאמן השרון היתה הליגה כולה.

החלטות מכריעות מונעות לא פעם על ידי אגו (רק התאווה לשלום דחפה את פרס לרקוח את אוסלו מאחורי גבו של רבין?), ואני מאמין שהבנייה של בני השרון כקבוצה בעלת משחק פנים מעולה, לעומת משחק חוץ בינוני, נבעה קודם כל מהרצון של שמיר לשליטה מקסימלית בנעשה על הפארקט. הרי אם השרון, כמו ירושלים בשבוע שעבר, היתה עוברת להרכב נמוך כדי לחזור מהפיגור מול מכבי ומפציצה שלשות, מה היה חלקו של המאמן בנעשה? תרגיל מתוכנן שבסופו מקבל שון ג'יימס כדור לדאנק מעיד על היכולות הטקטיות של שמיר יותר משלשה מקרית מהפינה של ארז כץ.

היופי בסיפור של בני השרון הוא זהות האינטרסים בין האגו הלגיטימי של מאמנה לבין הצרכים המקצועיים במאצ'-אפ מול מכבי. שמיר זיהה שבהתקפה המכריעה, חצי דקה לסוף, נכון יותר ללכת פנימה כדי להוציא עבירה מאשר לחסום לסטיל עבור זריקה מבחוץ, ולקח פסק זמן כדי לתכנן את המהלך. היה לו המון מה להסביר שם, ובצדק קיבל קלוז-אפ ארוך שהתחיל בהתמקדות במצח המתקמט מחשיבה, והסתיים כשהמוח הורה לפה לדבר ולאצבעות לצייר.

זה הרי כל כך פשוט, כשחושבים על זה. מכבי מצטיינת בהגנת לחץ על הגארדים של היריבה ומקפידה להתיש אותם. מה ההיגיון, אם כך, לשים את האחרית במאני-טיים על כתפי אותם גארדים מותשים, ולקוות שדווקא במהלך המכריע ייתקע פרקינס בחסימה וישאיר אותם חופשיים? הגיוני יותר לשאוף ללכת פנימה, ולשמור את האופציה לזריקה מבחוץ רק למקרה שהגבוה מקבל שמירה כפולה. לשם כך דרוש גארד אחראי, לאו דווקא פנומן. כך הפך רון סטיל המופנם לשחקן הכי חשוב בליגה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#