בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדורעף: אליפות וללכת לים

מורן צור ונווה שאנן רחוקות משחק אחד מזכייה בתואר על חשבון המעצמה של כדורעף הנשים, מ.כ. רעננה. אחר כך, הקיבוצניקית בת ה-25 שנולדה בברזיל ואומצה על ידי זוג ישראלים תתפנה לאהבה הגדולה שלה: כדורעף חופים. כי ככה זה אצל ברזילאיות

תגובות

לפני 25 שנה המריאו תמר ושאול צור, תושבי קיבוץ ניר דוד, לעיר קוריצ'יבה בברזיל. הזוג הישראלי, שלא הצליח להביא ילדים בכוחות עצמו, המתין שם כמה ימים עד שתיוולד תינוקת מקומית, ואז מיהר לבית החולים כדי לקלוט אותה היישר מחדר הלידה. השלושה חזרו ארצה, ומהרגע הראשון לא חששו ההורים לחשוף בפני מורן, בתם המאומצת, את המציאות המורכבת.

"הם היו הכי פתוחים שאפשר", היא מספרת, "כשהייתי קטנה הם הכינו אלבום עם תמונות וציורים, כמו סיפור תמים וחמוד על אימוץ, כדי שהילדים בקיבוץ יוכלו להבין. אני זוכרת את עצמי רק בישראל, לא זוכרת שום דבר מברזיל. אמי ואבי אמרו שלדעתם אין דרך לאתר את ההורים הביולוגיים שלי, ובכנות זה לא כל כך מעניין אותי. כולם מתלהבים מסיפור האימוץ, אבל בזכות ההורים המדהימים שלי זה נראה לי הכי טבעי. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי נשארת שם. ניר דוד זה גן עדן".

מורן צור התאקלמה די מהר בחיי הקיבוץ, שסיפק לה אטרקציות ייחודיות. "אצלנו לא היו פרות, אלא קנגורו", היא מתארת את הפארק האוסטרלי בפאתי הקיבוץ, שם עבדה בצעירותה ונהנתה לנקות, להאכיל ובעיקר להתבונן בגורים שבצבצו מהכיסים. "קנגורו היא חיית בר ובטבע לא ניתן להתקרב אליה, אבל כאן אפשר ללטף אותה וזו חוויה".

צור נמשכה לעולם הספורט, ואחרי טבילה קצרה בשחייה וטעימה קטנה מקפיצות לגובה ולרוחק באתלטיקה, היא פגשה את חווה קלס, כדורעפנית עבר ואמו של ידידה הטוב, שהציעה לה ללכת בעקבותיה. "ניסיתי ומיד התאהבתי", היא משחזרת את ההנחתות הראשונות, "היה מדהים לצאת מענפי הספורט האישיים ולהיכנס לתוך מסגרת קבוצתית. אחרי השעמום והשקט במים, פתאום לא הייתי לבד. פשוט נהניתי, ואני אחת שעושה רק מה שהיא אוהבת".

התשוקה העזה למשחק הובילה את צור בת ה-17 עד לפנימייה בהוד השרון. אחרי שנתיים בקבוצת תיכון מוסינזון, נדדה לעמק הירדן ומשם לחדרה. למרות שהטבע העניק לה "רק" 175 ס"מ, היא ידעה לחפות על כך ב"ניתור טבעי, הגנה ותזמון. לומדים את המשחק, ובכדורעף חשוב לא רק מאיזה גובה מנחיתים, אלא איך ממקמים את עצמך בהגנה ומול משחק החסימה של היריבה. צריך לשחק בחוכמה, עברתי כמה מאמנים בחיי ומכל אחד לקחתי משהו".

"זה מגיע לנו"

למרות ששהתה בברזיל רק יממה, בגופה של צור יש שרידים המקשרים אותה בדרך מאגית למולדת. "כדורעף חופים זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, עם החול, הים והשמש", היא מגלה, "זו משיכה שאני לא מסוגלת להסביר, צריך לראות אותי בחוף כדי להבין. החברים צוחקים עלי שכדורעף חופים זה בגנים שלי. בחוף אפשר להביא את עצמך ליותר ביטוי ויש לזה פוטנציאל בינלאומי גדול יותר".

בשנת 2007, כאשר חברה צור לפרטנרית ג'יזל רודריגז והחלה את דרכה בחופים, חווה כדורעף הנשים בישראל רנסנס והכריז בגאון על הפרויקט בניצוחו של אריה זלינגר, שהעמיד אותה בפני התלבטות. "אם תלכי לפרויקט, לא תוכלי לקבל מימון גם לכדורעף החופים", הובהר לה באיגוד, ולצור לא נותר אלא ללכת בעקבות ה-DNA הדרום אמריקאי. היא ויתרה על מקומה בנבחרת המקצוענית שהוקמה במכון וינגייט, ויצאה למסע משותף עם רודריגז כדי לממש את ייעודה.

"הוועד האולימפי והאיגוד השקיעו בנו במשך שנה. הגענו לסביבות המקום ה-80 בעולם וזכינו במקום החמישי באירופה עד גיל 23", היא מתארת את הטיפוס לצמרת, אלא שאז היחסים בין השתיים מעט התערערו, הספונסרים לא הופיעו והן חזרו לשתף פעולה במדי נווה שאנן.

העונה, למרות חוסר יציבות, הגיעו השחקניות של חיים קסל עד סדרת הגמר מול מ.כ. רעננה. אחרי הפסד מרגיז במשחק הראשון, הן התעשתו בטייק השני וכפו משחק שלישי שיכריע ביום חמישי את גורל האליפות. "התחברנו בזמן הנכון", מעידה הקפטנית צור, שעברה להתגורר בחיפה, "אחרי המשחק הבהרתי לבנות שעשינו רק חצי דרך". אם תצליח להוביל את קבוצתה לשיא ברגע האמת, תוכל צור להתהדר בתואר ראשון בקריירה. "מוזר לי שאני לא מתרגשת", היא מצננת, "אולי ביום המשחק אתרגש מעט. בכל מקרה, אני מאוד רוצה את האליפות הזו. אני אוהבת מאוד את המועדון ופשוט מגיע לנו לנצח".

תוך כדי סדרת הגמר, מאמנת צור בת ה-25 קבוצות כדורעף של ילדים ואמהות, ומתכננת ללמוד קלינאות תקשורת כדי לעבוד עם צעירים. היא לא פוסלת הצטרפות לנבחרת הנשים של זלינגר ("אם אריה יפנה אלי בהצעה אטרקטיבית, אשקול את זה"), אבל אחרי שהעונה תסתיים ורוב השחקניות ייצאו לפגרה, תשוב צור למקומה הטבעי.

"כשהליגה נגמרת והשמש יוצאת, ג'יזל ואני בים, מתאמנות כל הקיץ", היא מתארת את תחיית הקשר ומסרבת לוותר: "החלום לא נעלם עד שמגשימים אותו. זה לא מאוחר, השיא בכדורעף החופים מגיע בגיל 35". מי יודע, אולי בשנת 2016 תשוב צור לברזיל - לא כדי לחפש את ההורים שמסרו אותה, אלא כנציגת ישראל למשחקים האולימפיים.



מורן צור ובנות נווה שאנן חוגגות 1-1 בסדרת גמר הפלייאוף. ההכרעה מחר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#