בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גמר ליגת התאקל פוטבול: משהו לא מתיישב

על מגרש הפוטבול שובר אוריה לוברבום עצמות, אבל מחוצה לו מנסה להיות נחמד ("אם הפלתי מישהו אני משתדל לעזור לו לקום"). על הדשא הוא מפתח הבנה עיוורת עם שלושה פלסטינים מרמאללה, אך בסיום המשחק מטיף להם תושב שדה בועז על ארץ ישראל השלמה

תגובות

מורדי יהודה - תל אביב סייברס | שישי, 12:00, מגרש קראפט בירושלים | שידור ישיר בספורט 5

ביום שישי ייצא אוריה לוברבום מביתו שבשדה בועז, מאחז בגוש עציון, ייסע לא רחוק, לירושלים, ויתמקם במרכז ההגנה של מורדי יהודה במשחק הגמר של ליגת התאקל פוטבול הישראלית. יחד אתו בחוליה יהיו שלושה שחקנים, איתם הוא יידרש לתיאום אבסולוטי: מאחוריו יעמוד איוב אליאן, לימינו מוסא אליאן ולשמאלו מוחמד אליאן. בשיתוף פעולה וקבלת החלטות תוך שבריר שנייה, יצטרכו המתנחל שמאמין בארץ ישראל השלמה ושלושת האחים הפלסטינים מרמאללה, להוביל את קבוצתם לניצחון.

"אני חייב לסמוך על האנשים האלה ב-100%, כולנו מכונה משומנת", מדגיש לוברבום, "לדעתי אלה שלושת שחקני ההגנה הטובים בארץ. אני מוציא מהמשחק את הפוליטיקה, כי החלטתי לשחק בקבוצה הזו ולקבל את הגישה שלה. זה חלק מהיופי, אנחנו חברים והקלפים פתוחים לגמרי - הם יודעים מה אני חושב, אני יודע מה הם חושבים, אבל על המגרש אנחנו לא מתייחסים לזה. כל עוד אני שם, אשמור על הגב שלהם".

אוריה לוברבום (מימין) לא מפגין רחמים על הדשא. "מי שלא מעוניין לשבור עצם אחרי עצם - שלא יבוא. אין מקום לבכיינים"

כשלוברבום - 127 קילוגרמים הפרושים על 182 סנטימטרים - מבטיח הגנה, אפשר לחוש בטוחים. לסצנת הפוטבול נכנס רק אשתקד, אחרי שבשלוש השנים הקודמות יישם את פלאי הגנטיקה המשפחתית ("מעולם לא הרמתי משקולת") בראגבי. "תמיד חיפשתי מקום להוציא בו אגרסיות", הוא מתאר, "חבר הציע לי להצטרף לקבוצת הפוטבול של ירושלים, אבל היה להם עומס בעמדה שלי".

כך התגלגל המתיישב רחב הכתפיים לקבוצת מורדי יהודה, שהוקמה רק בשנה שעברה והציעה למצטרפים דיל מפתה - אתם תשחקו בשבילנו, ואנחנו נספק לכם ביגוד, ציוד וביטוח על חשבון הבית. הגישה הפיננסית המתירנית, שאותה הנהיג פרץ ריקט, הקסימה את לוברבום. "הוא החליט לבנות קבוצה ולתת צ'אנס לכולם", מתפעל שחקן ההגנה, שפגש בקבוצה קאדר מגוון - חיילים, מתנחלים, צעירים אמריקאים וכמובן את שלישיית אליאן, שאותרה על ידי אחד השחקנים במרכז ירושלים.

"עניין המורדים נבע מהרצון לשנות גישה", מסביר לוברבום את שם הקבוצה, שהוקמה בידי מספר שחקנים שעזבו את ירושלים, בהם ריקט. למשחקים מתייצבים היהודאים עם חולצה כתומה ומכנסיים ירוקים, כשלכל בחירה יש נימוק. "הכתום פירושו התנגדות להתנתקות, והירוק מסמל את צה"ל", מפרט לוברבום, "אנחנו מחבקים את שני הצדדים. אין לי אמפתיה למנתקים, אבל אני לא מאשים חייל שקיבל פקודה".

הקבוצה מקיימת את משחקיה באיצטדיון בירושלים, אבל בתוך שנה או שנתיים, כשתושלם בניית מגרש הפוטבול באפרת, ייהנו לוברבום וחבריו מאווירה ביתית בהרבה. "מי שלא יהיה מקובל עליו לשחק באפרת, יצטרך להתמודד עם זה", הוא מבהיר, "אנחנו לא מתכוונים לשנות את המקום בו אנו חיים. חביבי, אני מאמין בארץ ישראל, זה הבית שלי ואני רוצה שהאנשים שחיים פה יראו אותנו".

משחק ישראלי

כניסתם של הכתומים-ירוקים לליגה לא היתה חלקה. "בשנה שעברה היה אנטי גדול כלפינו", מעיד לוברבום, "אנשים פתחו עיניים על הציוד שלנו ותהו למה קראנו לעצמנו 'מורדים'. העונה חלק מהקבוצות עדיין לא מחבבות אותנו, אבל המצב השתפר. ראו שהשד לא נורא".

לוברבום - חילוני, בנאי מדופלם, חובב טיולים במדבר ואב לילדה - מאמין שלמרות הכל, הפוטבול ובני ישראל נועדו זה לזה. "הענף משלב שני דברים שישראלים מאוד אוהבים - מוח וכוח", הוא אומר, "יש בארץ הרבה אנשים גדולים ואני מקווה שזה יתפוס".

לקראת משחק הגמר של הליגה, שנתמכת על ידי התאחדות "אילת" לענפי ספורט לא אולימפיים, מצפה ללוברבום עוד מאבק איתנים מול תל אביב סייברס, האלופה המכהנת. "זה האתגר האמיתי", הוא מתענג, "אני אוהב לנצח בתחרות הקטנה הזו, ביני לבין החבר'ה הגדולים של הקבוצה השנייה. אני נהנה מהמגע, ואין ספק שהמטרה היא לפרק את העצמות של העומד מולי. מי שלא מעוניין לסכן את הגוף, לשחק בכוח ולשבור עצם אחרי עצם - שלא יבוא. אין מקום לבכיינים. פוטבול פירושו ללכת עד הסוף - גם כשכואב ואפילו אם האצבע נשברה והכתף נפרקה, צריך לרוץ ולא לעצור".

לצד האגרסיביות הבלתי מתפשרת, גם ללוברבום יש כללי אתיקה. "בין שריקה לשריקה זו מלחמה, אבל אחריה צריך להיות נחמדים", הוא מדגיש, "אם הפלתי מישהו אני מאוד משתדל לעזור לו לקום". בסתר לבו מקווה לוברבום בן ה-28 שהליגה המקומית תתרחב, ששחקנים יוכלו להרוויח מהענף ואולי בעתיד גם יממשו את עצמם בארצות הברית. עד אז, הוא שואף להוביל את קבוצת המורדים הססגונית לאליפות היסטורית.

"אני לא מתרגש, אלא מוכן ונחוש להביא לריקט ולמאמנים את התואר", הוא מתכונן, "הכל תלוי בנו. לפני המשחק אין אמונות טפלות, רואים סרטים של היריבה ובודקים מי הכוכבים שנכנסים לרשימה השחורה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#