מה הסתתר מתחת לתחפושת של בני השרון?

אודי הירש, שלטון מקומי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אודי הירש, שלטון מקומי

מדוע ניצחה אתמול הפועל ירושלים בקלות יחסית? לכאורה, התשובה פשוטה: היא פגעה באחוזים מטורפים מחוץ לקשת. בלתי אפשרי לגבור על קבוצה שקולעת 14 מ-24 לשלוש. אלא שהסיפור מורכב יותר.

הקבוצה של עודד קטש שיחקה כדורסל מעט שונה מזה שאפיין אותה לאורך כל העונה. היא התחילה את המשחק בדחיפת הכדור פנימה לסם קלנסי, שבמשך ערבים שלמים רץ מצד לצד בחוסר מעש ואף הפגין את תסכולו לאחר התבוסה ביד אליהו. בהתחלה הוא מסר החוצה לקליעות חופשיות של הגארדים, שבתורם בהמשך הורידו לו כדורים אחרי חדירות. למשך דקות ארוכות ירושלים גם זנחה את הפיק-אנד-רול לטובת תרגיל חסימה לקלעים. הכדור זז בין הידיים (24 אסיסטים), כולם הרגישו מעורבים, רק זריקות מעטות נלקחו מתוך תסכול ומרבית השלשות היו חופשיות. הפרגון הוליד את האחוזים הגבוהים, כמו גם את ההתפוצצות של וויל סולומון.

רק שעל הפארקט היתה גם קבוצה שנייה. בערך. כי בני השרון לא באה לנצח. היו לה דקות של הנעת כדור יפה ותרגילים חכמים, ודן גרונפלד הוא באמת יופי של שחקן, אבל בצד האחר של המגרש הפגינה החבורה של דן שמיר מופע כמעט מעליב של פסיביות. יוגב אוחיון מסר שמונה אסיסטים, בין השאר בגלל שסטיל וריברה לא עשו מאמץ כביר למנוע ממנו את החדירה לטבעת. שון ג'יימס נראה כבד וחסר אוריינטציה בצבע, ובדקה וחצי האחרונות נצפו שניים-שלושה שחקנים בכחול עומדים כנציבי מלח בשעה שירושלים מטיילת לסל קל בהתקפה מתפרצת. וכל זה קורה במשחק על המקום השני, בו אמורה בני השרון לירוק דם.

יש כמה הסברים אפשריים לתצוגה הנרפית: לאף אחד אין כוח לסיבוב השלישי המעיק; בגלל הפיינל-פור אין הבדל אמיתי בין המקום השני לשלישי; השחקנים של שמיר לא מעריכים אותו מספיק או לא חוששים ממנו מספיק כדי לתת הכל על המגרש.

למרבה האירוניה, בני השרון נחשבת כאן תמיד לקבוצה בעלת ערכים אירופיים, שמתעקשת להחתים גבוהים ולשחק כפי שמקובל ביבשת הישנה. אבל אחרי שחוטפים 99 נקודות באחד המשחקים החשובים של העונה, ברור שהיומרה האירופית היא לא יותר מתחפושת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ