בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן: מאיר איינשטיין - שדרן, שופט ותליין

דבר לא חומק מעיניו של מאיר איינשטיין. מפיו, לעומת זאת, יוצאות הצהרות חריפות ומתלהמות, שהופכות משחק כדורגל תמים לסיפור של חיים ומוות

תגובות

1. הסיפור של איינשטיין

ביחס למאיר איינשטיין יש לי מחלוקת פנימית. יש לא מעט רגעים שאני אוהב אותו וכמה רגעים שלא. הרגעים הטובים שלו קשורים למושג "עיתונות", כלומר ליכולתו לאתר סיפורים ולהגיב עליהם באופן מיידי וברור. אם יורם ארבל משדר ספורט כמו היה תרבות, איינשטיין משדר ספורט כמו היה חדשות. לכן "משחק השרוכים" לא נקלט ברדאר המעודן של ארבל, אך להערכתי היה זוכה להתייחסות נוקבת בזמן אמת במקרה של איינשטיין.

איינשטיין משדר כשעין אחת פקוחה למתרחש מסביב: ביציעים, על הספסלים, באזור חדרי ההלבשה, בדיבורים קטנים בין השחקנים על המגרש. כמו כל איש חדשות, הוא אוהב סיפורים, אנקדוטות, התלקחויות, שריפות, בעיקר צונאמים. הסקרנות הזאת היא תכונה טובה עבור מישהו שאמור להציג לנו תמונה מלאה עד כמה שניתן של המציאות.

תצלום: ניר קידר

הבעיה עמו קשורה בדיוק לאהבתו לסיפורים ולסנסציות. זו אהבה שלפעמים נטענת במתח גדול מדי ומתפרצת בצורה אלימה. האלימות היא מילולית ומשלבת אוצר מלים קיצוני ואינטונציה רועמת, משל אנו צופים כרגע בפיגוע. במינון מסוים יש בכך ערך, כי תחושת המלחמה תואמת באיזשהו אופן למצב הרוח של אוהד הכדורגל, בעיקר בישראל. אבל יש גבול מסוים, שמעבר לו הופכת ההתלהמות לסיפור עצמו.

כשזה קורה, מתחיל להיבקע סדק בין המגרש לבין המלים של איינשטיין. בדיוק ברגע הזה מיוצרת מציאות חלופית, לעתים אלימה יותר מהמציאות עצמה.

2. התבלינים

אני רוצה לחזור לדקה ה-85 בשבת, במשחק בין מכבי ת"א למכבי נתניה. שידרו אותו איינשטיין והפרשן אייל לחמן (צ'רלטון). בדקה הזאת נכבש השער השני של נתניה. שימו לב לתיאור המציאות, רגע אחרי שאחמד סבע גילגל קטנה לפינה הימנית של גיא סולומון: "עוד שבוע של השפלה למכבי ת"א... החבורה העלובה של מוטי איוניר... והנה הנטישה של אוהדי מכבי ת"א, שלא יכולים לספוג יותר את הבושה, את מופע החרפה של הקבוצה...".

התיאור הזה מדגים את החלק המוגזם של איינשטיין, זה שמוסיף למציאות תבלינים חריפים כדי להעצים אותה ולייצר אצל הצופה ריגוש גבוה מהרגיל. שימו לב לסוג המלים: "השפלה", "עלובה", "נטישה", "בושה", "חרפה". אלו מלים קשות, היסטריות, שמייצרות מציאות קיצונית יותר מהמציאות עצמה.

להפסיד 0-2 לנתניה בבלומפילד (נכון לאותו רגע) זה לא נעים, אך ספק אם זו "השפלה", וספק אם לגיטימי לכנות כדורגלנים שמנסים ולא מצליחים, "עלובים". אחר כך עוד מגיע הצמד "בושה" ו"חרפה", ואינך יכול שלא לשאול את עצמך אם אתה חוזה במשחק כדורגל או שמא מדובר בהוצאה להורג.

3. ההוצאה להורג

במובנים רבים, זו אכן הוצאה להורג. המוצאים להורג הם שחקני מכבי תל אביב ומוטי איוניר, והם "מוצאים את מותם" מרגע שברור שיפסידו ועד סוף השידור. איינשטיין מוודא הריגה כמעט בכל רגע ורגע, ומרבה לעשות זאת בעזרת השוואה מוקצנת לקבוצה היריבה, שכעת נתפשת ככליל השלמות.

בדקה ה-89, למשל, אומר איינשטיין: "אנחנו יכולים ללעוג למכבי תל אביב של איוניר, אבל לא צריכים להשבית את השמחה של נתניה". ועל כך יש לתהות: מי בדיוק "לועג" ומי בדיוק "משבית את השמחה של נתניה", אם לא איינשטיין עצמו? ושימו לב למחמאה לנתניה ומה באמת מסתתר מאחוריה: "היה כיף לראות את החבורה הזאת מנצחת הערב את מכבי תל אביב האומללה והעלובה". כלומר, גם הטוב, מטרתו האמיתית לאפשר את הרע.

זו אווירה של הוצאה להורג, והיא משתלטת לאט לאט על השידור כולו. כעת איש הקווים מספר ש"בספסל של מכבי פשוט דממה", ומיד מכוון לדעת השדר הבכיר: "נראה שהם קיבלו בהלם את הגול השני של נתניה". איינשטיין נכנס לראשו של לירן שטראובר ותוהה: "מה עובר לשטראובר בראש, 'הפילו עלי את התיק, אבל לא אני הבעיה'".

ואחרי דגי הרקק, מגיעה מיד המנה העיקרית: "מה עשה מוטי איוניר בקבוצה הזו מאז שהגיע אליה... איוניר דיבר ביהירות שהוא יודע מי עומד מאחורי הקריאות האלו... מעניין איזה תירוץ הוא ישלוף הערב למפגן הבושה של מכבי תל אביב".

4. זה לא בידור

השפה הזאת, שאיינשטיין הוא רק אחד ממייצגיה, היא בין הסיבות לאווירה האלימה שעוטפת את הכדורגל הישראלי. ספיגת שער היא ספיגת שער והפסד הוא הפסד, אבל אם הם מתוארים כ"בושה" ו"חרפה"; ואם שחקן מוגבל מתואר כ"עלוב"; ומאמן לא מצליח הוא "אומלל" - אז ברור שהמושגים הללו מאומצים בסופו של דבר גם על ידי הקהל, השחקנים והמאמנים עצמם.

ברגע שמאומצים מושגים כאלו, מאומצות גם המחשבה והתחושה שאמורות להתלוות להם. כעת ספיגת שער מלווה ברגש של "חרפה", והפסד ב"אומללות" ולעתים ב"עליבות". לאחר מכן, כדי להימנע מתחושות אלו, נעשות פעולות קיצוניות, כמו לא להגיע לעמדת הראיונות, מחשש להטחת עלבונות ונאצות.

זו להערכתי הסיבה שאיוניר לא רצה להתראיין אחרי המשחק. חוסר הנכונות להתראיין מלמד על האופן בו הוא תופש את הכדורגל: לא מדובר בבידור, אלא בחיים ומוות. איוניר נמצא בתוך השפה האלימה וחושש ממנה. במובן הזה, הוא כמו איינשטיין: שניהם הופכים משחק למציאות, הנאה לקושי נפשי, בידור למלחמה. שניהם ילדותיים באותו אופן ולכן מתבוננים במציאות מתוך נקודות הקיצון שלה: עונג או תסכול, מאניה או דיפרסיה. כדורגל של חיים ומוות. בעיקר מוות.

השבוע שהיה | ואיך זה ביחס לפדרר

גם את ההצלחה הכבירה של נובאק דיוקוביץ' ראוי לבחון דרך הפריזמה של רוג'ר פדרר. למעשה, כל התרחשות בטניס העולמי, אולי אף בספורט בכלל, ראויה להיבחן תחת השאלה "איך זה ביחס לפדרר".

אם כן, איך זה ביחס לפדרר: זה בסדר, בהחלט בסדר. לא גדול, לא יוצא דופן, אבל בטח מכובד. דיוקוביץ' שחקן טוב, אפילו טוב מאוד. יש לו חבטת גב יד מצוינת בשתי ידיים ומכת כף יד לא רעה בכלל. ההגשות השתפרו, בעיקר העוצמה בראשונה והספין בשנייה. הוא עולה יותר לרשת, מגוון במידה ראויה, מחזיר כדורים מחונן.

לא גדול, לא יוצא דופן. דיוקוביץ' (תצלום: רויטרס)

כן, בהחלט שחקן טוב. הוא גם בחור לא רע. כלומר, יש לו את הקטע של הצחוקים והחיקויים, ותמיד נחמד לגלות בטניס מישהו שמסוגל להשפריץ קצת צבע על הבגדים הלבנים מדי. נדמה שגם מגוון ההתנהגויות הבעייתיות - הפציעות שמגיעות בדיוק ברגע שהיריב עומד לנצח; ההתנצחויות עם הקהל, בעיקר באליפות ארה"ב - התאדו ופסו מן העולם.

כך שדיוקוביץ' יכול להתקדם ובשלב מסוים אף להגיע למקום הראשון בדרוג. אבל אם כבר שואלים "איך זה ביחס לפדרר", חייבים לומר בבירור: דיוקוביץ' אינו בשורה. הוא נחמד, אבל לא מביא משהו חדש, לא מפיל אותך מהרגליים. הטניס שלו לא יפה מדי ולא יעיל מדי ואפילו לא מכוער מדי. למעשה, אין בו שום דבר "מדי".

זה טניס טוב, אפילו טוב מאוד, אבל בהחלט לא טניס "פדררי", גם לא "נדאלי". זה טניס "דיוקוביצ'י", שזה אחלה. אבל רק אחלה. לא יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#