בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

Football Manager: אני אנווט

ישנו רגע בחייו של אדם בו הוא צריך לבחור אם לעלות עם חלוץ אחד או שניים. מיומנו של מכור למשחק המחשב Football Manager, שמחרב את חיי החברה של נערים בעולם כבר למעלה מ-20 שנה

תגובות

ההחלטה להחליף את גארת' בייל אולי נראתה מחויבת המציאות באותו הרגע - הירידה התלולה באחוזים הסגירה עייפות, ומעבר לפינה, מרחק שלושה ימים, חיכה גומלין הפלייאוף על העלייה לליגת האלופות - אבל יכול להיות שטעיתי כשבחרתי לצרף את רומאן פבליוצ'נקו לג'רמיין דפו, שאייש עד כה לבדו את החוד, ובכך לשנות לחלוטין את ה-4-5-1 עם שני הווינגרים לטובת 4-4-2 קלאסי.

בדיעבד אני מבין מה עבר עלי באותם רגעים. דיברתי על זה מאוחר יותר גם במסיבת העיתונאים. ליוורפול היתה בעשרה שחקנים, וההחמצות אמנם הוכיחו שהקבוצה הצליחה לפצח את הבונקר - עבדנו על זה באימונים, ערכנו סימולציה לכל כיוון שיתפוס המשחק - אבל רק עד שלב מסוים, בעיקר השלב בו מה שצריך לעשות זה להכניע רק את ריינה ולא את התשעה שלפניו. מול השער - כלום.

אמרתי לרומאן שאני סומך עליו, "I have faith in you", ונראה לי שהוא הבין. הוא כבר שולט באנגלית טוב הרבה יותר מאשר בעונה שעברה, והאינטראקציה שלי אתו עד שלב זה בעונה הראתה שהוא בכלל פרח עדין (גם אם גדול וחזק) שצריך לטפח בעזרת ליטופים והבעת אמון. אין קסמים בכדורגל, הייתי צריך לדעת, ואם עוד חלוץ משמעותו יותר שערים, הייתי עולה מלכתחילה עם ארבעה. ארבעה? חמישה.

אידיוט אני. הלחץ שהפעילה עד כה הקבוצה במרכז המגרש - חזק עוד יותר, על פי דרישתי, מזה ההתחלתי - התרופף, וכעבור עשר דקות, בהזדמנות היחידה שלהם במשחק, ריאן באבל, הכלום ושום דבר הזה, הכניע את גומס, ומלא עיגולים אדומים קטנים התחילו להתרוצץ על המסך במה שגם מבעד לדו-ממדיות ניתן היה להבין כשמחה מתפרצת וכפליאה מעצם ההישג כאחד. הפסדנו 0-1.

לשחקנים אמרתי שיש לי סימפתיה אליהם, למרות שבפנים בערתי. הדלקתי סיגריה וזרקתי את קופסת הגפרורים על הקיר. לחצתי Save והלכתי לאכול משהו שלא היה לו טעם. אני לוקח את זה קשה, כמו שצריך. זה לא רק משחק, כדורגל. זה מנג'ר.

להתבגר עם אורטגה

מנג'ר, Football Manager, כשמו כן הוא, הוא משחק מחשב המאפשר לך, כבר למעלה מ-20 שנה, להיות מאמן הקבוצה. טוטנהאם זו לא הקבוצה הראשונה שאני מאמן, ולבטח לא האחרונה, עם כל האהבה. אני אמנם רק בן 25, אבל צברתי מספיק ניסיון. כבר בחטיבת הביניים אימנתי את ריבר פלייט - ומי שלא ניהל משחק מול בוקה כשהוא בעשרה שחקנים לא יודע לחץ מהו - מעביר את כל תקופת הבגרויות בלחיצה על העכבר. כשאחרים צברו יחידות, אני צברתי אליפויות.

אריאל אורטגה, מרסלו גז'ארדו ושיתוף הפעולה ביניהם היו עבורי סיבה לקום בבוקר, בטח יותר מתמורה, הסגר ושאר מונחי לשון שאותם אני פחות זוכר היום, מרחק קרוב לעשר שנים, מאשר את הרגע בו ניסיתי לטעון את הקובץ והודעת שגיאה סיימה לי פרויקט חיים. הרבה לפני ש-EA SPORTS פיתחה את פורמט הדיינסטי, שמאפשר לשחקן לשחק עם אותה קבוצה למשך 30 שנה ויותר, אימנתי את ריבר פלייט לא פחות מ-24 עונות.

המנג'ר העניק למי שהתמסר לו אפשרות להתכתב עם הנצח. מלכתחילה היה פחות מדי ממשחקי ספורט אחרים, מבכר דרך וראייה לטווח ארוך יותר מאשר ה-NBA והפיפ"א למיניהם, בהם כל מיומנות התקיימה במין חלל ריק, בו אין מחר, עונה הבאה, אלא רק כאן ועכשיו.

תקופות מסוימות זה היה הדבר החשוב בחיי. את בית הספר עזבתי בכיתה י'. את המנג'ר עדיין לא.

עם השנים הלך המשחק והתפתח. מליגה אנגלית וסקוטית לאפשרות לאמן את אלופת אינדונזיה, להתמודד כנגד הירידה מהליגה הדרום קוריאנית ולזכות בגביע אפריקה לאלופות עם הקבוצה של לוקאס ראדבה; מקביעת הרכב ומחליפים בלבד לאפשרות לנהל שיחה אישית עם כל שחקן, לקיים מסיבות עיתונאים ולנהל מלחמה פסיכולוגית עם היריב.

סוד קסמו של המשחק בתחכום ובשונותו מכל משחקי הפלייסטיישן - במנג'ר אתה לא מוסר, עובר את כולם ובועט לחיבור, ובפלייסטיישן אתה לא חושב - ובתחושה יקרת הערך שהוא מעניק למשחק בו במקרה של הצלחה: "אני יודע יותר טוב מכולם", אני המאמן - המוח, המנהל, האסטרטג - הגדול מכולם. בפלייסטיישן אתה מנצח לכל היותר את חברך, במנג'ר אתה מנצח את עצמך.

כפועל יוצא מהיעדר השליטה היחסי - בכל זאת, אני רק נותן את ההוראות, "הם" צריכים לבצע - התסכול במקרה של כישלון הוא לעתים בלתי נסבל. שברתי כמה דברים בחיי בגלל המנג'ר (פעם עיקמתי את קופסת הפח של המחשב והשבתתי אותו מפעילות), שכללתי טכניקות רמייה כדי למנוע מעצמי להתמודד עם כישלון (הייתי שומר את המשחק לפני מעמדים גדולים, וחוזר חזרה אל אותה נקודה במקרה של תוצאה לא רצויה) וכפועל יוצא שדרגתי גם את מנגנון ההדחקה. בשלב מסוים כבר לא הפריע לי שהייתי צריך לא פחות מ-16 ניסיונות כדי לנצח באולד טראפורד. למדתי שכל עוד אתה מאמין במשהו, הוא לא צריך להיות נכון כדי להיות נכון.

הכל טוב ויפה, אבל אחרי ההפסד לליוורפול, כשמלמלתי מלות התנצלות בפני המסך - מסמל עבורי במוחשיות שלו הוכחה שלא מדובר במציאות מדומה - הבנתי שמשהו לא טוב קרה כאן. אני חייב למצוא חיים, או פשוט להשאיר את בייל על המגרש בפעם הבאה.





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#