בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כרס הרביצה שמייצר החוק הרוסי

החוק הרוסי שמבטיח דקות פרקט לשחקנים הישראלים מנציח את הבינוניות המדכדכת והיציבה שלהם

תגובות

כשמדברים על החוק הרוסי, אני רואה לנגד עיני את יהוא אורלנד. כשמעמד הכדורסלן הישראלי על הפרק, כמו אתמול, אני מדמיין את אורלנד יושב מול האינטרנט ומרפרש כמו מטורף, ממתין בדריכות לדעת מה יעלה בגורלו.

אורלנד הוא פלוני של הליגה, הייצוג האולטימטיבי של הכדורסלן המקומי על יתרונותיו (קליעה, חבר טוב לקבוצה, משרה אווירה חיובית) ומגרעותיו (מעט מובים בהתקפה, אתלטיות מוגבלת, לא מוסיף אלמנטים למשחק שלו במהלך הקריירה). שחקנים כמו אורלנד, ישראלים סבירים שכנראה כבר לא ישחקו בחמישיית הנבחרת (כמו גם עמית בן דוד, ניר כהן, דגן יבזורי, שמוליק ברנר ליאור חכמון ואחרים), אבל בהחלט מתפרנסים בכבוד מהענף, הם אוכלוסיית היעד האמיתית של החוק הרוסי. אליהו ופניני לא באמת צריכים את ניר אלון כדי להבטיח לעצמם משכורת של מאות אלפי דולרים בשנה, מעל 20 דקות בליגה והרבה פחות מזה ביורוליג. אורלנד, לעומתם, חי על החוק הרוסי כמו שבעל חנות אלקטרוניקה אילתי מהאייטיז תלוי בחוק שפוטר מתשלום מע"מ בעיר הדרומית.

נקודת המוצא שהנחתה את יו"ר ארגון השחקנים, ניר אלון, במו"מ שניהל אתמול עם מינהלת הליגה היתה שהמשך החוק הרוסי הוא הדבר הכי חשוב לשחקן הישראלי. לאלון פחות קריטי אם הקבוצות יוכלו להחתים חמישה או שישה זרים, ואת עיקר מאמציו מרכז בשריון מקום לשני ישראלים על הפארקט בכל רגע נתון. מטרתו ברוכה, להבטיח את מעמדם המקצועי והכלכלי של שחקני ישראל, אבל הכלי בו הוא משתמש רק מנציח את הנחיתות שלהם.

הסאבטקסט של החוק הרוסי הוא הודאה בכך שהשחקן הישראלי כושל, ושהוא זקוק להתערבות גסה בחוקי המשחק כדי להבטיח את השפעתו על הענף. אם הנזק שלו היה מסתכם במסר שהוא משדר, ניחא. אלא שהחוק גם מזיק מקצועית לשחקן הישראלי בטווח הארוך. הוא תוקע אותו במקום. אני מריץ בראש את העונות האחרונות של אורלנד הסימפתי, שנים בהן זכה למנת דקות סבירה בזכות החוק הרוסי, ותוהה: האם היתה בשורה כלשהי ביכולת שהציג? האם גילינו שאם רק נותנים לו דקות, הוא מתגלה כחיה רעה בקלאץ'?

התשובה היא לא. למעשה, השנים האחרונות של אורלנד זכורות לי כעונות כרס. לא חלילה משום שהשמין, אלא בגלל שהבינוניות המדכדכת והיציבה בה דשדש מזכירה בורגני שמגדל כרס מרוב רביצה בטוחה על הספה בבית. אני רוצה את האורלנד שלי נלחם על דקות משחק מול ישראלים וזרים ביחד, ולא מתייחס לזמן הפארקט שמקבל כמובן מאליו, תודות להסתדרות. לכן, אני בעד ארבעה זרים וזהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#