בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איציק כהן: "לא מאמין שאני בהרכב ויושב לארוחה עם בניון"

איציק כהן עבר דרך ארוכה מהליגה השלישית עד לסגל נבחרת ישראל. כשהוא מודע לאנונימיות שלו, מנסה בלם הפועל עכו לעכל את הישיבה לצד יוסי בניון בחדר האוכל, מכריח את עצמו לצעוק כמה שיותר ומשוכנע: "אם לא היה מאמן זר, לא הייתי מקבל זימון"

תגובות

ישראל - גאורגיה | הערב | 19:05, ערוץ 10

"ישבתי בחדר האוכל של הנבחרת עם דודו גורש. הוא אמר לי שזה לא ייאמן ששחקן מהפועל עכו מוזמן וגם משחק בהרכב, פשוט לא נתפש. כשדודו אמר לי את זה, הבנתי שמדובר במשהו גדול באמת. פתאום ראיתי שאני יושב בחדר האוכל עם יוסי בניון ודודו אוואט, וזה נראה לי לא מציאותי".

איציק כהן (28), בלם הפועל עכו שערך ביום שבת מול לטביה את הופעת הבכורה שלו במשחק רשמי במדי נבחרת ישראל, עדיין מתרגל למעמדו החדש. "אם לפני שנה היו אומרים לי שאהיה בהרכב הנבחרת ועוד שאשב עם בניון לארוחת בוקר, הייתי אומר לאנשים שהם חולים. לפעמים נדמה לי שאני בתוך חלום. לשמחתי, זה לא חלום - זאת המציאות".

כהן יודע שבבתים רבים בישראל התקרבו אל המסך, אימצו את העיניים ותהו מי זה הבחור עם החולצה מספר 21. "זה לגיטימי שיהיו כאלה שישאלו מי זה איציק כהן", הוא אומר בהבנה, "ברור לי שאני אלמוני ושזה לא הכי סטייל להזמין לנבחרת שחקן מעכו. הרי אם לא היה מאמן זר לנבחרת, לא הייתי מקבל זימון. אצל לואיס פרננדז כולם מתחילים מאפס. אני מזמין את האנשים שלא הכירו אותי לראות את עכו משחקת. אני מרגיש שכל העיר מאחוריי. בנבחרת אני מייצג גם את עכו, את הקבוצה הקטנה שעושה עונה גדולה". כהן, המחזיק גם בדרכון צרפתי, שואף כי העונה המוצלחת הזו תוליד עבורו חוזה באירופה או לכל הפחות באחת הקבוצות הגדולות בארץ.

במובן מסוים, דווקא לקליניקה של מכבי חיפה יש חלק לא מבוטל במפנה שחל בקריירה של כהן. בקיץ אשתקד נשלח הבלם הפצוע למרפאה של ד"ר עמי ברבר, לו היכרות עם כהן מאז החל את הקריירה כנער במועדון. "אתה כבר לא ילד", זרק לו הרופא, "למה שלא תיקח מאמן אישי? שמע לי, לך למאמן הכושר עופר אקשטיין".

חצי שנה מאוחר יותר, לאחר שני אימונים בשבוע עם אקשטיין, כהן כבר מבין כי שכירת מאמן אישי זה הרבה יותר מסתם טרנד. "ראיתי שזה רק עוזר לשחקנים שעושים את זה. מהר מאוד הבנתי שהאימונים האלה מביאים תוצאות. זה היה מדהים".

מדהימה לא פחות היא הדרך שעבר הבלם הוותיק עד לזימונו לנבחרת. בחיפה ניבאו לו עתיד מזהיר, הערכה שהתחזקה עם השתלבותו בנבחרות הנערים והנוער לצד שמות מבטיחים. לא חלף זמן רב עד שהמציאות טפחה על פניו, זרקה אותו לליגות הנמוכות ואיימה לצרפו לרשימה ארוכה של כישרונות בלתי ממומשים.

בהפועל חיפה מצא כהן, כמו רבים אחרים, חלופה ראויה לאחות הגדולה בעיר, זו שדחתה אותו. אולם בחלוף עונה אחת בלבד לא הצליחה הקבוצה לעמוד במשכורת החייל שלו ונאלצה להיפרד ממנו. הדרך לעכו, עיר ילדותו, היתה קצרה. הבלם נחת היישר אל הליגה השלישית, והתקשה להאמין שכל התחזיות המקצועיות לגביו, האופטימיות כל כך, סופגות מהלומה כה כואבת.

"היו לי רגעים מאוד קשים", הוא משתף, "הייתי חוזר הביתה מאימונים וחושב הרבה לאן הקריירה שלי הולכת. הייתי מוטרד מהעתיד שלי. ראיתי שחקנים שהיו אתי בנבחרת הנוער והייתי לפחות ברמה שלהם, אבל הם קיבלו צ'אנס בקבוצות ואני לא. אמא שלי תמיד אמרה לי שאני צריך להזיע הרבה כדי לטעום מהקצפת, זו דרך החיים שלי. אני כנראה צריך להיאנק קצת כדי ליהנות. לא חשבתי לרגע לעזוב את הכדורגל, תמיד היתה לי אמונה חזקה".

ואכן, אמונה לא חסרה לו. בליגות הנמוכות מצא כהן את הפנאי להתקרב לדת, להתפלל שלוש פעמים ביום, ובין האימונים "לרוץ לבית הכנסת". מאז, גם לאחר ששב לליגת העל במדי הפועל פתח תקוה, שמר על השגרה הזו באדיקות.

הדוד לא יסדר

כמעט כל מאמניו של כהן במרוצת השנים ניסו לסדוק מעט את האופי המופנם והשקט שלו. צעקות, הערות, הדרכה, הכוונה? לא אצל הבלם הזה. "אתה חייב לדבר יותר", הבהיר לו אלי מחפוד בימיהם בפתח תקוה, "בתפקיד שלך, אתה לא יכול לשתוק. אני רוצה לשמוע אותך צורח, מעיר לשחקנים ומנהיג את ההגנה". כהן לקח את הדברים לתשומת לבו ושאף ליישמם, אך עדיין עשה זאת באיפוק ובהיסוס.

"זה האופי שלי", הוא מסביר, "אני לא משתגע ומשתולל, כי אחר כך אני מאבד את עצמי. צעקות לא תמיד עוזרות, לפעמים הן משיגות את המטרה ההפוכה. אני יודע שאני צריך לעבוד על זה, כמו על נושא המנהיגות". ולמרות זאת, כהן הוא לא רק בחור נחמד ורגוע. "הפסדים", מספרים בעכו, "גם אם במשחקונים פנימיים, פשוט מטריפים אותו". כהן מאשר: "אני שונא להפסיד, זה משגע אותי ומוציא אותי מדעתי. אני מאמין שמה שאתה עושה באימון, זה מה שיהיה במשחק. חוסר אכפתיות של שחקנים מפריע לי, קשה לי לקבל את זה".

וקשה לו לא פחות לשמוע שעושים לו הנחות כי דודו, אלי כהן, הוא גם מאמנו. "חששתי מזה בהתחלה", הוא מגלה, "תמיד יש התלחששויות על דברים כאלה, ולי זה לא מתאים. רציתי להוכיח שאני ראוי לשחק בזכות עצמי. הרגשתי שאני בכלל צריך לתת אקסטרה, הרבה יותר מכל אחד אחר. אין לי פריבילגיות. אלי צועק עלי כשצריך, צורח בלי חשבון. לפעמים אני אפילו מרגיש שהוא צורח עלי בכוונה, כדי שאחרים לא יחשדו לרגע".

איציק כהן, בקצרה

* נולד: 22 באפריל 1983

* קבוצה: הפועל עכו

* אקסיות: מכבי חיפה, הפועל חיפה, הכח עמידר רמת גן, הפועל פתח תקוה

* בליגת העל: 86 משחקים, 4 שערים

* בנבחרת ישראל: 2 הופעות



זה לגיטימי שיהיו כאלה שישאלו מי זה איציק כהן


לואיס פרננדז



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#