בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שווה בדיקה

קריקט. לך תבין

תגובות

לרגל אליפות העולם בקריקט, ניסיתי להבין את המשחק הזה ופשוט לא הצלחתי. להבדיל מענפים "משונים" אחרים כמו ראגבי או בייסבול שאליהם כן התחברתי, קריקט נראה לי מוזר מדי. אשמח לקבל הסבר על חוקי המשחק.

מיכאל א, תל אביב, וקוראים נוספים

קשה להתווכח עם כך שעבור מי שלא גדל במדינת קריקט, מדובר אולי במשחק הקשה ביותר להבנה בין המשחקים הנפוצים בעולם. לא ניכנס כאן להיסטוריה הענפה והמרתקת של הקריקט (מקור השם בהולנדית ובצרפתית ארכאית, שם "קריק" או "קריקט" הוא מקל), ונתמקד במשחק עצמו.

המגרש

למגרש קריקט אין הגדרה מדויקת של גודל או צורה, אבל תמיד מדובר במשטח אליפטי רחב למדי. ב-2007 הוכנס לחוקת הקריקט סעיף לפיו אורך המגרש לא ייפול מ-150 יארד (137.6 מטר), וישנן גם הגבלות על אורך הקשתות המסומנות, הארוכה והקצרה, שיוצרות בעצם את הצורה האליפטית. בסך הכל, שטחו של מגרש קריקט הוא בערך כפול ממגרש כדורגל סטנדרטי.

במרכז האליפסה ישנו המשטח (Pitch), אזור בעל דשא מאוד מאוד קצר, ולעתים ללא דשא כלל. אורכו 22 יארד (20.16 מטר) ורוחבו 10 רגל (3.05 מ'טר), ובתוכו מתנהל החלק החשוב ביותר של המשחק. משני צדי הפיץ' ניצב ה"וויקט" (wicket), המורכב משלושה מקלות (stumps) המחוברים ביניהם, גובהם 72 ס"מ, רוחבם המשותף 23 ס"מ. לפניהם מסומנים קווים המגדירים את תחומי האזורים של החובט והמגיש.

המטרה

לצבור יותר ריצות מאשר הקבוצה השנייה, להפיל את הוויקט ולפסול את שחקני היריבה, או פשוט לצבור יותר ריצות אם מדובר במשחק המוגבל במספר האוברים. כל קבוצה מתקיפה או מגינה בתורה באינינגים, כמו בבייסבול. כאשר כל שחקני הקבוצה התוקפת (החובטת) נפסלו (או למעשה 10 מה-11, כיוון שתמיד חייבים להיות על המגרש שני חובטים), או במקרים מסויימים כאשר נצברו מספיק ריצות, הופכת התוקפת למגינה.

השחקנים

בקריקט יש 11 שחקנים בכל קבוצה. בעת שקבוצה חובטת, שניים משחקניה הם החובטים, אחד מכל צד (תלוי לאיזה כיוון הם מכים באותו רגע), וכאשר חובט נפסל הוא מוחלף באחר, עד ש-10 מה-11 נפסלים. לקבוצה המגישה (או המגינה) יש מגיש (bowler) המקביל לפיצ'ר בבייסבול, בצד השני יש wicketkeeper (מקביל לתופס בבייסבול), ותשעת השחקנים הנוספים פזורים ברחבי המגרש כדי להחזיר את הכדורים שנחבטו.

המשחק

המטרה של החובטים היא להכות בכדור רחוק ככל האפשר, ולהתחיל לרוץ לעבר הוויקט שממול ובחזרה כדי לצבור ריצות. המטרה של המגיש היא להפיל את הוויקט, ושל קבוצתו לפסול את החובטים ולהחזיר את הכדור אל הפיץ' מהר ככל הניתן.

לכל קבוצה יש אינינג אחד או שניים (תלוי בסוג המשחק). המגיש זורק over אחד, הווה אומר עד שישה כדורים (משמעות השם "אובר" - השופט צועק "אובר" אחרי הכדור השישי). בתום אובר ניגש מגיש אחר לצד השני, החובטים לא מחליפים צדדים וכך כל אחד משני החובטים חובט לסירוגין. למגיש אסור לזרוק שני אוברים רצופים, אולם הוא יכול להישאר בצד שלו ולזרוק משם אוברים.

החלק בו מכים במחבט, סוג של מלבן שטוח, מוגבל לגודל של עד 10.8 ס"מ רוחב ו-78 ס"מ אורך. החובט צריך למנוע מהכדור לפגוע בוויקט - שווה פסילה מיידית - וגם לצבור ריצות. הריצות נספרות לאחר ששני החובטים הגיעו אל האזור המסומן ליד הוויקט, ונגעו בו עם מחבטם או עם חלק מגופם.

חבטה מוצלחת רגילה מוחזרת בדרך כלל אחרי שהחובטים הספיקו לעשות בין ריצה אחת לשלוש. ארבע או חמש ריצות הן נדירות, אלא אם כן הכדור יצא מתחומי המגרש, והן מושגות בדרך כלל בגלל החזרת כדור לא טובה. כאשר הכדור יוצא מגבולות המגרש (באונדרי) אחרי שפגע בקרקע, הקבוצה החובטת זוכה אוטומטית בארבע ריצות.

כאשר הכדור יוצא בחבטה ישירה ללא מגע בקרקע - המקבילה להום-ראן בבייסבול - החובטת מקבלת שש ריצות (אין צורך לרוץ אותן פיסית). כמו בבייסבול, אם החובט לא הספיק להגיע לנקודה הדרושה כאשר הכדור הוחזר, הוא נפסל. ישנן עוד שיטות שונות ומשונות לפסילת חובטים.

כמה כמה?

הריצות נספרות, וגם כמות החובטים שנפסלו. למשל, כאשר קבוצה השיגה 218 ריצות ושישה מחובטיה נפסלו, התוצאה שלה היא "218 פור 6", או 218/6. כאשר קבוצה החובטת שנייה נפסלה ולא הצליחה להגיע או לעבור את מספר הריצות של הראשונה, היא הפסידה ב-X ריצות. למשל, אם הראשונה השיגה 300 ריצות והשנייה 292, הרי שהיא הפסידה בשמונה ריצות, והתוצאה היא 300-292.

ברגע שהקבוצה השנייה עברה את הקבוצה הראשונה היא מוכרזת אוטומטית כמנצחת (למשל, הראשונה עשתה 200 ריצות, השנייה מנצחת ברגע שהגיעה ל-201). במשחק של שני אינינגים לכל קבוצה מחברים את כמות הריצות, וישנה אפשרות שקבוצה תשיג יותר נקודות באינינג אחד שלה מאשר בשניים של היריבה שהיכתה ראשונה, ואז מוכרז הניצחון באינינגס ו-X ריצות.

אם שתי הקבוצות הגיעו לאותו מספר ריצות בדיוק אחרי שכל החובטים נפסלו, דבר נדיר ביותר במשחק של שני אינינגים לקבוצה, מוכרז שוויון (tie). אם במשחק טסט קלאסי אזל הזמן המוקצב, הוא מוכרז כתיקו (draw).

זה נגמר מתישהו?

למרות שהיסטורית מדובר במשחק ארוך מאוד בן שני אינינגים הנמשכים בין שלושה לחמישה ימים (6-8 שעות משחק ביום והפסקות לצהריים וכו'), הרי שבעשורים האחרונים פותחו וריאציות של המשחק כדי להפוך אותו ליותר פופולרי, או אולי יותר נסבל.

טסט קריקט

המשחק הקלאסי הוא ה"טסט קריקט" בין שתי נבחרות - שני אינינגים ללא הגבלת זמן, האורך שלושה עד חמישה ימים. למעשה, בקריקט הקלאסי יש בדרך כלל סדרה (סירייס) של משחקים (הטוב מחמישה לרוב), הנמשכת מספר שבועות.

Limited overs

להבדיל, כיום ישנם לא מעט משחקי קריקט בהם לא רק שיש אינינג אחד, אלא שמספר ה"אוברים" מוגבל - limited overs. הם נמשכים יום אחד ולכן מכונים גם "וואן דיי". מספר האוברים של כל קבוצה מוגבל בדרך כלל ל-50, וישנה אפשרות לתוצאת תיקו. הפורמט נולד במשחקי קבוצות באנגליה בשנות השישים, ובשנות השבעים חדר גם למשחקי הנבחרות. זו גם הגרסה המשוחקת כיום בגביע העולם.

אלא שגם ה"וואן דיי" נמשך יום שלם, ולכן קיימת גרסה קצרה יותר שהונהגה ב-2003, Twenty20. לכל קבוצה יש רק 20 אוברים, המשחק אורך כשלוש שעות, מה שמאפשר לו להתנהל גם בשעות הערב - קונספט חדש בקריקט. הגרסה צברה תאוצה וכיום היא פופולרית מאוד בליגות קריקט ברחבי העולם.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#