ישראל - גיאורגיה: הימור מחושב

פרננדז עדיין לא קידם את הכדורגל המקומי, וספק אם יעשה זאת, אבל הוא בהחלט מוכיח שגם ברדידות ניתן לפעמים למצוא עומק

שלומי ברזל
עולה להתקפה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלומי ברזל
עולה להתקפה

יש דברים שאי אפשר ואסור לקחת מלואיס פרננדז. למשל, האינטואיציות שלו. לפעמים הן עונות לשם דני בונדר, לעתים הן טוואטחה, איציק כהן, רמי גרשון או מאור בוזגלו. אתמול הן היו טל בן חיים. וכך, בזמן שמדינה שלמה המומה מכניסתו הממשמשת ובאה, ומחפשת את מקש ההודעות בסלולרי כדי לשלוח מסרון לחברים - "אבי לוזון ומכבי פתח תקוה השתלטו על הנבחרת :(" - בן חיים כבר השאיר ברשת הגאורגית את הכדור, שגרם לכולם לעבור למקשי המחשבון כדי להתחיל מחדש במשחק הלאומי.

תכונה טובה נוספת של הצרפתי קשורה להתעקשותו על רגליים רעננות. פרננדז לא מאמין בסיבולת של השחקן הישראלי, וזה מסביר את הנטייה שלו לרוטציה גדולה בהרכב. בעוד מאמנים אחרים מתעקשים להיות קורבנות לאקסיומה נפוצה - הרכב מנצח לא מחליפים - פרננדז מחזיק בגישה לפיה מחליפים הרכב כדי לנצח. כך גם לגבי שיטת המשחק. אין אחת בלבד, כזאת שמאפיינת על פי רוב נבחרות איכותיות בהרבה משלנו, אלא נוקטים בשיטת האדפטציה. מתאימים את הכלים שלך לאלה של היריבה. גם אם היא מדכאת כמו לטביה או גאורגיה. זאת לא גחמה, אם כי למאמן הנוכחי יש לא מעט תחלואים מהסוג הזה, אלא ורסטיליות. ותתפלאו, אפילו הכדורגל הישראלי, או דווקא הכדורגל הישראלי, מאפשר ולעתים מחייב זאת.

פרננדז עדיין לא קידם את הכדורגל המקומי, וספק אם יעשה זאת, אבל הוא בהחלט מוכיח שגם ברדידות ניתן לפעמים למצוא עומק. מי שהתקדמו תחתיו הם דווקא שחקני השורות השנייה והשלישית. בעוד מאמני נבחרות קודמים התעקשו ללכת על בטוח, הוא לוקח סיכונים. להבדיל מגרנט ומקשטן, שקמו ונפלו על בניון ודומיו או נבהלו מהימור פרוע, פרננדז יחיה או ימות על בונדר, טוואטחה ודמארי. יותר משקיבלנו מאמן מוביל, השגנו לעצמנו לראשונה מזה זמן רב מהמר כבד. בינינו, מה כבר יש לנו להפסיד.

דבר אחד שנבחרת ישראל לא היתה יכולה להרשות לעצמה להפסיד, הוא אהדת הקהל והעניין הציבורי בה. רגע לפני שהיא הופכת באופן רשמי לנבחרת ההתאחדות לכדורגל, כפי שכתב כאן השבוע בחן רב אלעד ליפשיץ, יצאה החבורה בכחול-לבן לקרב המאסף שלה. ושרדה אותו באופן מרשים. שש נקודות, סיכויים ריאליים לאחד משני המקומות הראשונים בבית, וקהל שכוסס את ציפורניו עד למשחק הבא. גם אם הוא רק מול לטביה.

עד אז יזמן פרננדז עוד 15 שחקנים לפחות, ינהל עשרות תכניות ברדיו הצרפתי, יפעיל את הבלוג שלו, יטוס לצרפת ובחזרה יותר מדי פעמים ויריב עם התקשורת בכל הזדמנות. אם זה המתכון להעפלה לגמר היורו, נאכל גם את זה. בון אפטיט.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ