ישראל - גיאורגיה: השתגענו, וזה מעודד

בנגיעה

אלון עידן
אלון עידן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
אלון עידן

זה לא כדורגל, זה פירוק של כדורגל. יש שם בעיטה, ומסירה, וגליץ' וכו', אבל הם מגיעים בנפרד. למה הם מגיעים בנפרד? בגלל האטיות. כשעושים משהו לאט, אפשר להבחין בכל רכיב של פעולה. זה יפה להילוכים חוזרים, זה מוזר לחיים עצמם. החיים עצמם בנויים על זרימה, על תחושה של המשכיות, כמו סרט. וסרט, אם תקרין אותו לאט, תראה אוסף של תמונות. נבחרת ישראל היא אוסף של פעולות כדורגל, לא כדורגל. היא ניצחה כי אוסף של פעולות כדורגל זה עדיין יותר טוב מאנטי כדורגל (ע"ע גאורגיה).

ובכל זאת, יש משהו מוזר ביחס לנבחרת הזאת: למרות שזה לא כדורגל, יש תחושה שכן יש שם כדורגל. כלומר, שאם האטיות הזו תהפוך איכשהו למהירות, נראה סרט טוב. זו תחושה שקשורה יותר לשחקנים ופחות לאופן שבו הנבחרת משחקת. בירם כיאל של המחצית הראשונה זה לא כדורגל, אבל בירם כיאל של המחצית השנייה הוא לגמרי כדורגל. אפילו כדורגל טוב. מאור בוזגלו של תחילת המשחק זה בהחלט כדורגל, אפילו טוב. אבל מאור בוזגלו של המשך המשחק זה לא כדורגל. גם רפאלוב זה לפעמים כן כדורגל ולפעמים לא כדורגל. זו נבחרת שכל הזמן אומרת יש לי כדורגל, אבל רוב הזמן מראה לא כדורגל. לפנינו הפרעה דו קוטבית.

איך לואיס פרננדז קשור לכן כדורגל-לא כדורגל הזה? פרננדז הוא טיפוס. "טיפוס" זו מלה שמנסה ללכוד אוסף של תכונות שלא מתגבשות לכדי אופי מוגדר. קוראים לבנאדם "טיפוס" כשלא יודעים בדיוק איזה טיפוס הוא. במובן מסוים, גם נבחרת ישראל מתחילה לעשות קולות של "טיפוס": אוסף של תכונות שעדיין לא מתגבשות לכדי אופי מוגדר. יש שם טיפשות וקסם, אטיות וכריזמה, חוסר אונים ותחת של ניצחון, התחלת קמפיין מזעזעת ופתאום שש נקודות. יש שם בלגן, דו קוטביות, סכיזופרניה. יש שם "פרננדיזם".

ה"פרננדיזם" הזה הופך את כל הקמפיין הזה לאקספרימנט. בניגוד לקדנציות של גרנט וקשטן, נדמה שאין פה שיטה, עקרונות, בסיס שעליו נבנה משהו. יש תחושה של בלגן, של "תעמיס, יהיה בסדר". לכן כמות הזימונים המופרכת, לכן ביום שבת עולים עם הרכב א' וביום שלישי הרכב ב'. אנחנו חוזים בסוג של שיגעון. זה נשמע רע, אבל זה לא בהכרח רע. זה לא בהכרח רע, כי כבר ראינו את האלטרנטיבות. ראינו מה שווה השיטתיות של קשטן והשיממון של גרנט. ראינו מה זה הכדורגל הישראלי כשהוא מגיע באריזות המוכרות, השחוקות, המעייפות. ראינו ובכינו. ואם לא בכינו, זה רק בגלל שנרדמנו. כעת ניתנת לנו הזדמנות לחזות באנטיתזה, בהפרעה הדו קוטבית, ב"פרננדיזם", והאמת היא שאין לנו מושג מה ייצא מזה. במושגים של נבחרת ישראל, "אין לנו מושג מה ייצא מזה" הוא משפט אופטימי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ