בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפט שדה | דשא מורבידי וחצי נחמה

תגובות

1. אתמול

בתחילת אפריל (יותר נכון, לפני הגשם האחרון של החורף) שתי קבוצות כדורגל עלו למגרש. זה היה על דשא מורבידי (ודשא מורבידי לעולם לא מקוצץ בגובה הנכון; זה אחד מחסרונותיו, אבל יש שיאמרו גם מעלותיו). קבוצה אחת היתה בצבע כחול, שנייה בירוק. היו שם (ולא לפי הסדר הזה) בלם שהפך אבא, בלם אחר שהפך שחקן נבחרת, מגן שמאלי שתפס מקום בהרכב בגלל פציעתו של מגן אחר, מאמן שכאבי ראשו נדחו (לפחות בשבוע) בגלל שהמגן הפצוע עדיין לא כשיר ומאמן אחר ששמו יכול לנוח ממשפטים נלווים ("לא אלי כהן הזה") לפחות לעונה אחת. בתחילת אפריל היה נדמה שכל העולם נפרש לפניך, חוץ ממשחק כדורגל

2. עכו

לפעמים אני קם בבוקר ואני בעד תסכולים של קבוצות מהפריפריה שטוענות שלא מספיק מפרגנים להם. למעשה, זה קורה כל בוקר. זה הדבר הראשון שאני חושב עליו. טענתם נכונה, שכן מבקריה אמנם יכולים להגיד "זה לא נכון, אנחנו מסקרים אתכם", אבל העובדות חזקות מכל מבט אנתרופולוגי - התקשורת המרכזית מגיעה מהמרכז. ואז מגיע השלב הבא שלי (השלכה עצמית) בו אני זה שמשחק בקבוצה מהפריפריה, עולה לנצח בכל מאודי, שונא את הקבוצה שמולי בכל מאודי, נותן את כולי. אני בעיקר לא נכנע לטעויותיי הקטנות. מה שלא קרה אתמול עם עכו. היא לא קמה כזו בבוקר, ולכן לא היה דלק לקיומה

3. חיפה

בסדר, אתה יודע שבסוף חיפה יבקיעו, אבל זה בדיוק העניין. אתה מתחיל את המשחק עם הידיעה הזו (ולכן מוביל בשער על עצמך) ואז נשארה לך רק ציפייה אחת - כדורגל טוב. למעשה, אתה מפנה את כל השטח הקיים בתודעתך למען זה, אבל זה לא מגיע. לחיפה - ואלישע לוי הראשון שיודה בכך - כלים אדירים לשחק כדורגל מהנה, שחקנים מוכשרים שמכירים ולא מהיום, אבל זה לא רץ. זו אפילו לא בעיה של חדוות משחק, זה משהו עמוק יותר, אפילו סתירתי. במצבים כאלה, בשביל לצאת מהדיכאון, אני חושב יחידני, מאיר חצאי נחמות בשביל אנשים אחרים: דוואלישווילי היה השבוע פעמיים בישראל בלי לצאת מהארץ

פסקול המשחק: "שיר עם סימנים", אושיק לוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#