בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בזכות נעמה קסרי התגברתי על הפסדי פדרר

כמה תחושות שקשה לנסח בעקבות עוד תבוסה של רוג'ר פדרר.

תגובות

יש יתרון מסוים בלראות את רוג'ר פדרר מובס דווקא בשלוש לפנות בוקר: אתה עוצם עיניים די מהר ונרדם ליום הבא. ביום הבא אתה כבר מעסיק את עצמך בהבלי החיים - עבודה, משפחה ובעיקר התבוננות אובססיבית בתכניתה של נעמה קסרי, "איזה יופי".

התכנית "איזה יופי" מאפשרת לך לשכוח במידה מסוימת מפדרר, מאחר שבמשך כשעתיים אתה יושב מהופנט מול המסך ומנסה להבין אם זה באמת ראיון עם מוטי גלעדי או שמא מדובר ברסיסי חלום. כעבור 20 דקות, בהן גלעדי נדרש לתת קולו בנעימה יידישאית קלאסית, אתה מכריע: זה אכן מוטי גלעדי, זו אכן נעמה קסרי, זו אכן מציאות. אם כן, תבוסתו של פדרר נדחקת מעט לטובת ההצגה החדשה של מוטי גלעדי ביידיש שפיל ("האוצר של נפוליאון" כמובן, על פי ספרו של שלום עליכם), ובעיקר לטובת ההבנה שבעולם הזה עדיין מתקיימים מאורעות הזויים יותר מתבוסה קשה של השחקן הטוב בהיסטוריה.

כמובן שמדובר בקוסמטיקה. נעמה קסרי יכולה לתת לך שעתיים של הפוגה, וגם זה רק בתנאי שפרסונות בדרג של מוטי גלעדי מתארחות, אבל בהמשך חוזר פדרר לתוך הראש ונתקע שם. בעיקר נתקעת שם תמונה אחת שלו, שמורכבת מהפרטים הבאים: פדרר, אחרי שהפסיד עוד נקודה לרפאל נדאל, מביט במחבט שלו, ידיו כמו מסדרות את אחד הסיבים, עיניו כבויות, רגליו מדדות לעבר עמדת המוצא, שקט באיצטדיון. זו לא תמונה ספציפית, זו תמונה גנרית: היא מאגדת את כל הניואנסים בהתנהגותו של פדרר במשחקים מול נדאל ובעיקר מול נובאק דיוקוביץ'. מעל כל הניואנסים הללו מרחף המושג "הלם". הלם שלו, הלם שלי, הלם שלנו.

השאלה היא "מה קרה?". זאת אומרת, "למה?". כלומר, "איך יכול להיות?". אבל השאלה הזאת, שמגיעה בשלל וריאציות, לא מספיק מעניינת. כי כרגע זה לא ממש חשוב "למה", כרגע יש רגש כלשהו שמבקש להתבטא. הרגש הזה מורכב מכמה רגשות משנה שאין באפשרותי לנסח מטעמים של הדחקה וחוסר יכולת להתמודד. לכן אשתמש בניסוחים של אחרים, כולם לקוחים מהאתר של פדרר ונכתבו לאחר ההפסד לרפא:

1. ראשית, "כעס". ביטאה אותו היטב רוזלין מבריטניה: "אני כל כך שמחה לראות שאיני היחידה שמתעבת את 'הטניס החדש' של הגורילות, שעומדות בקו האחורי, חובטות בכדור עם פטיש ולא עושות דבר מלבד לחכות לטעות של השחקן שמנגד. אני יכולה לסבול את זה קצת, אבל לא בכמות שיש היום. רוג'ר לעולם יהיה מס' 1 עד שמישהו אחר עם החן והסטייל שלו יבוא במקומו. 'גורילות ההגנה' יכולות ללכת לעזאזל".

2. כעת "תסכול". ראמקאראן מהודו כתב כך: "זה לא הגיוני שהג'וקר (דיוקוביץ') הזכיר את רוג'ר כ'ספורטאי הגדול בהיסטוריה' ויום לאחר מכן טען שנדאל הוא 'הגדול אי פעם'. אני בטוח שיש כוחות עלומים שמנסים לדכא את הגיבור שלנו, אבל כמו שאומרים בשפת האם שלי - 'אף אחד לא יכול לחסום את השמש בעזרת עצי התמרים שלו'".

3. לאחר מכן, "אמפתיה". ביטא/ה אותו היטב "ללוש" מארצות הברית: "הטניס יסבול ביום שבו תחליט לפרוש. יש לך עדיין לפחות שלוש שנים טובות לתת. אני לא מצפה ממך לשליטה. מה שעשית עד עכשיו זה לא אנושי. אף אחד לא ישכפל זאת. פשוט תשחק ותהנה, תפסיד או תנצח. אנחנו רוצים לראות אותך משחק. נשיקות למשפחה".

4. "כעס", "תסכול", "אמפתיה". ועכשיו "הכחשה". אתבסס על דבריו של "לידאף" מקולומביה: "אלוף שלי... אל תקשיב להערות הטיפשיות של כל העיתונאים האלה. אתה שחקן מדהים והזמן שלך לא עבר. אתה צריך לצפות בכל המשחקים הגדולים ובכל הרגעים הבלתי אפשריים שלך. אתה פשוט צריך קצת ביטחון, בבקשה אל תוותר!! אתה חייב להמשיך להילחם! למצוא את החולשות של רפא ונולא, הם לא שחקנים יותר טובים ממך, כי אין אף אחד שיותר טוב ממך!!! בהצלחה רוג'".

5. לאחר ה"הכחשה" מגיע תורה של ה"התפכחות". אצטט את "גרקור" מצ'כיה: "הגמר במיאמי היה גמר של 'העידן החדש'. רפא מצא מולו יריב שנשאר אתו לאורך כל הנקודה. זה גמר שבו צריך לזכות בכל נקודה מחדש. לרוג'ר פשוט אין את זה. אם רוג'ר רוצה לנצח משחקים כאלו, עליו להיות סבלני, להשתמש בווינרים רק כשהוא מרגיש שאפשר לסיים את הראלי, להישאר מרוכז לאורך כל הנקודה ובעיקר להיות עם תאווה להילחם. האם נשאר מספיק רעב ברוג'ר? אני מקווה. תשתמש בקסם שלך, רוג'ר, לאף אחד אין את הכישרון שלך, תזכור את זה כל הזמן, תישאר חיובי ותירגע. רק טוב".

6. לבסוף, מילסה. מילסה אינה "רגש משנה", אלא בחורה סלובקית חביבה שאני מעוניין להכיר. היא כתבה לפדרר בדיוק את הדברים שאני הייתי כותב לו, אם אי פעם הייתי כותב לו. היא לחצה SEND ביום שני בשעה 22:58, ואני מניח שמיד רצה לראות את "חדשות הספורט" בסלובקית. אם כן, ארדם לצלילי תגובתה של מילסה: "הרגעתי את עצמי כדי שאוכל לכתוב. אני אוהבת אותך מאוד ומעריכה את כל מה שעשית עד עכשיו. אבל כמו מעריצים אחרים, כל כך קשה לי לקבל את ההפסדים התכופים שלך. נדאל או דיוקוביץ', לי זה לא משנה. אתה שחקן יותר טוב מהם. יכול להיות שהם 'הדור החדש', אך הפנים שלהם לא יפות, הן מגעילות. אתה קוסם טהור, בבקשה תמשיך לשחק טוב. יש עדיין תקווה. רק טוב, מילסה".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#