בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קבלו את מייק טייסון החדש: טבעוני, לומד היסטוריה, ומגדל ילדים

תסתכלו על מייק טייסון. כלומר, אם תצליחו לזהות את היאפי שהוא הפך להיות

תגובות

כתרי הזהב שעל שיניו נעלמו, ואיתם שאר גינוני הסלבריטאות: המסיבות האינסופיות, המכוניות, התכשיטים, נמר המחמד, ליטרים של קריסטל. מייק טייסון - שלדבריו היה מכור "לכל דבר" - חי כעת במה שניתן להגדיר כסביבה מבוקרת מתוצרת עצמית, נקייה, מוארת היטב ומתוחמת בבירור.

אלוף העולם לשעבר במשקל כבד נכנס למיטה בשמונה בערב. לעתים קרובות הוא מתעורר בשתיים לפנות בוקר, ויוצא לצעוד לבדו מסביב לשכונה הסגורה שבה הוא חי בפרברי לאס וגאס, מאזין למוזיקת אר-אנ'-בי באייפוד שלו. לאחר מכן הוא קורא (הוא סטודנט נלהב להיסטוריה, פילוסופיה ופסיכולוגיה), צופה בסרטי קראטה או מטפל ביוני הדואר שנמצאות בשובך שבמוסך. בשש בבוקר מתעוררת אשתו לקיהה (הידועה בתור קיקי). יחדיו הם הולכים להתעמל ולקבל עיסוי בספא הסמוך, לפני שהם שוקעים בשגרה היומיומית של טיפול בבתם בת השנתיים, מילאן, ובבנם העולל מורוקו; הם גם מנהלים את "טייראניק", חברת ההפקות שבבעלותם. אלה חיים רגועים במכוון, שבהם הדחפים הפרועים של טייסון מרוסנים על ידי האזרח המהוגן שחבוי בתוכו.

המשמעת והלהט שפעם דחפו את טייסון לעסקים הנוקשים של האגרוף, ממוקדים היום ביומיום של חיים רגילים ושגרתיים. אי אפשר שלא לתהות אם ניתן לקיים מאמץ שכזה לנצח, אם ניתן לעצב מחדש את קווי המתאר של האישיות, בכוח הרצון בלבד. אבל אין ספק שטייסון מחויב לחלוטין לשיפוץ כולל של עצמו. הוא משקיע חלק מזמנו בפעילויות ביתיות, מלווה את קיקי ומילאן לג'ימבורי ולרופא, עושה קניות ושליחויות. חלק אחר מוקדש לקידום הקריירה שלו אחרי הפרישה מאגרוף: מפגשים עם מעריצים וישיבות עם הסוכן והיחצ"ן שלו.

למרות שכבר לא מציעים לו חוזי אימוץ רווחיים, טייסון מקבל תשלום על הופעות באמריקה וסיבובי מפגשים באירופה. היתה לו הופעת אורח קצרה אך בלתי נשכחת בשובר הקופות "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", והוא ישחק תפקיד קטן בסרט ההמשך. הוא מקווה להשיג עוד תפקידי משחק - אמיתיים, שבהם הוא אינו משחק את עצמו. "אני רוצה לבדר אנשים", הוא אומר לי בחיוך רחב. "אני רוצה לזכות בפרס טוני".

כחלק מקמפיין הניקוי וההתנקות שלו, כבר שנתיים שהתזונה שלו טבעונית לגמרי, והוא מסביר שאינו רוצה ש"יהיה בה משהו שיכעיס אותי: שום מזון מעובד או בשר". הוא מספר שכבר אינו יכול לסבול אפילו את הריח של בשר בנשימתו של מישהו אחר, ושירד 70 קילוגרמים, מאז שקל 150 ק"ג ב-2009. "למדתי לחיות חיים משעממים, ולאהוב את זה", הוא מצהיר בקול נחוש, גם אם לא לגמרי משוכנע. "הכנסתי לתוכי יותר מדי, ותראי מה קרה... היו לי בחורות וסמים על השולחן. היו לי אנשים שהתרוצצו מסביב ועשו מה שלא עשו".

את החיים שטייסון יצר לעצמו בשנתיים האחרונות כמעט מאפס, הוא עיצב לפי ההרגלים שאותם היה רוצה לאמץ, אבל לא פחות מכך, גם לפי אותם דברים שמהם הוא רוצה להימנע: שדים ישנים, הרגלים ישנים, פיתויים ישנים וחברים ישנים. אחד הקשרים היחידים בין העבר הסוער להווה הן יוני הדואר. הוא גידל אותן מאז היה ילד קטן, שמן, ממושקף ומנודה שגדל בשכונות העניות ביותר בברוקלין, בדפורד סטויווסאנט ובראונסוויל, בביתה של אם אלכוהוליסטית ומופקרת בעלת נטייה להתקפי אלימות, שכללו שפיכת מים רותחים על החבר שלה. "היתה לו אמא קשוחה", נזכר דיוויד מאלון, חבר ילדות. "שמרנו מרחק ממנה".

אבל היונים היו שם בשבילו. ועדיין הן שם. למרות שטייסון סירב להצעות שונות להשתתף בתוכנית ריאליטי, להצעה אחת הסכים: הוא הצטלם לדוקו-דרמה בת שישה פרקים על היונים שלו, המשודרת בערוץ אנימל פלאנט מתחילת החודש. כילד, הוא פנה לציפורים כתחביב וכמפלט כאחד. הוא היה ילד פחדן שכונה "נמושה" ו"הומו", אבל כדי להגן על היונים הוא הלך מכות לראשונה בחייו. אחר כך, כשכבר היה כוכב-לשעבר ויצא מהכלא ב-95' לאחר שלוש שנות מאסר שנגזרו עליו בשל אונס דזירה וושינגטון, הוא מיהר לשובכים שלו בקאטסקילס.

"הציפורים היו שם לפני האגרוף", אומר מריו קוסטה, הבעלים של אולם האימונים רינגסייד בג'רזי סיטי, שמכיר את טייסון מתחילת שנות ה-80. "בסביבתן הוא רגוע". טייסון מחזיק בשובכים בלאס וגאס, ג'רזי סיטי ובושוויק, ועד היום הוא פונה לציפורים כל פעם שמתחילה אחת מ"התקופות הרעות" שלו - כפי שקיקי קוראת להן - ומצב רוחו הופך אפל ומרוגז. "הדבר הראשון שאי פעם אהבתי היתה יונה", אומר טייסון. "באופן מוזר, זה חלק קבוע משפיות הדעת שלי".

אי אפשר להבין

מעולם לא התעניינתי במיוחד באגרוף, אבל היה משהו במייק טייסון הצעיר שלכד את תשומת לבי. האופן שבו הוא היה גדול יותר מהענף עצמו, או האותנטיות שבה ציית לדחפים שלו בלי כל רסן: אם זה הניסיון הנואש שלו לכבוש את לבה של רובין גיבנס, או הנשיכה הנואשת שלו באוזנו של איוונדר הוליפילד. היה נראה שהוא במאבק פנימי עצום, וגם בעימות קשה עם התקשורת ומכונת הסלבריטאות - כמי שחושש שינצלו אותו, כי הוא יודע שאפשר לנצל אותו.

כהכנה לביקור בלאס וגאס בתחילת מארס, יצרתי קשר בדואר האלקטרוני עם קיקי, שמנהלת את עסקיו של טייסון. התוכניות שלנו היו מעורפלות: קבענו להיפגש בביתו לכמה ימי שיחה, ללא לוח זמנים מוגדר. התקשרתי לבמאי הקולנוע ג'יימס טובאק, שמכיר אותו מאז 86', וצילם את הסרט התיעודי המוצלח על טייסון ב-2009. בסרט טייסון הצטייר כאדם נגיש וחמקמק כאחד, דומע רגע אחד ושווה-נפש ברגע הבא, מגיע לתובנות עצמיות עמוקות ונחבא מעצמו בו בזמן.

טובאק אמר לי שטייסון הוא בלתי צפוי, עם נטייה להתנתקות נפשית פתאומית. לגמרי אפשרי, אמר טובאק, שטייסון יבטל את הראיון כולו. "הכל תלוי במצב הנפשי שלו באותו רגע", קבע הבמאי. לפי טובאק, הוא וטייסון חלקו רגעי אי שפיות זמנית - "איבוד האני" - וכי "אנשים שלא מבינים שיגעון, לא יוכלו להבין אותו. הוא מהיר יותר, חכם יותר ושנון יותר כמעט מכל מי שהוא מדבר איתו".

הוא סיפר שצילומי הסרט היו חוויה מלהיבה לשניהם, ושהוא חש שטייסון יותר מאושר היום, ואין בו "אותה דרגה של אבדון" שהיתה לפני שהכיר את קיקי. טובאק נזכר ב"שיחת לילה מאוחרת על סקס, אהבה, שיגעון ומוות". ואז, מחשש שאחשוב שאוכל לקלוט באינטואיציה שלי משהו שחמק מאחרים, טובאק הצהיר לפתע כי "איש לא מבין אותו. אי אפשר להבין אותו, אם לא היית איפה שהוא היה".

הדבר הראשון שלכד את מבטי בסלון הדו-קומתי והמרוהט בדלילות של טייסון, היה סל-קל סגול ומפואר של דיסני, שנח על כיסא ליד דלתות ההזזה המובילות לבריכה. היו שם גם שולחן וכיסאות לילדים, אוסף בלוני הליום קשורים לכיסא בר, שנותרו מחגיגות לידתו של בנם בן השבוע של הטייסונים, מורוקו. בית הטיח הלבן נמצא בשכונה סגורה הנקראת סבן הילס, שכמו כל קהילה סגורה, גם בה קיימת אווירה שקטה ומעט שוממה. בשביל הכניסה לבית ישנה בריכת קרפיונים יפנית, והחלל הפנימי מקושט בסגנון שימושי (הצבעים הבולטים הם סגול-שזיף, בז' וחום) עם נגיעות רוקוקו - נברשת מודרנית עצומה ושתי מראות מתכת מעל האח, המתאימות לרצועת העיטור ממתכת שמעל דלת הכניסה.

נגיעות של דאגה

טייסון קנה את המקום מחבר, שחקן האן-בי-איי ג'יילן רוז, בשפל של תחילת 2007: הנכס הוערך בתחילה בשלושה מיליון דולר, טייסון שילם עליו 1.7 מיליון. הוא נבנה, כך הוא מספר, כבית למסיבות, אבל הוא וקיקי מנסים להופכו לבית משפחתי מסורתי יותר, עם אזורי מגורים מוגדרים ונגיעות של דאגה לבטיחות הילדים, כמו לוחות זכוכית במעקה המדרגות.

הוא מסביר שקנה את הבית כי הזכיר לו לופט ניו-יורקי, למרות שלדבריו הוא כמעט לא מתגעגע לעיר הולדתו, מלבד לתחרויות היונים והמפגשים עם אנשים מהשכונה הישנה. "יש לי חיבה עזה לחבר'ה מהשכונה שלי... החבר'ה עם האנגלית הקלוקלת וכו'... ולעולם היונים. זה לא שיש תקרת זכוכית, עולם היונים מתפתח כל הזמן. ישנן מחלות חדשות, חייבים להיות נסיובים למחלות החדשות", הוא אמר, ונשמע לרגע כמו ביו-כימאי, אם כי אחד עם ליקוי דיבור שובה לב. "נוגדנים".

ישבנו על ספות עור שחורות; בינינו ניצב שולחן קפה על שטיח פרסי. הוא שתה תה עם דבש ונישנש בננה. קיקי ואמה, שחיה במורד הרחוב ועוזרת מאוד עם הילדים, היו למעלה עם מורוקו ומילאן. עוזרו של טייסון, פאריד - שידוע גם בתור דיוויד - אסף אותי מהמלון בג'יפ קדילק אסקלייד חום. פאריד הוא יועץ טכנולוגיות מידע ידידותי שטייסון פגש בכלא, אם כי טייסון מתאמץ להדגיש שפאריד מעולם לא היה עבריין, אלא רק חנון שניסה להרוויח קצת כסף בניגוד לחוק.

פנים אל פנים, קולו של טייסון עמוק ומחוספס יותר משהוא נשמע בטלוויזיה, והוא דק ורזה בהרבה מהצפוי. הוא לבש חולצת טי עם הכתובת "טייסון" מאחורה ונעלי ריצה לבנות מאוד. ראשו היה מגולח, ועל צדם השמאלי של פניו קעקוע דרמטי של לוחם מאורי מניו זילנד, שאותו עשה ב-2003. אולם הוא נראה יותר ביישן מאכזרי, אדם מופנם, לא מישהו המעורר מהומה.

ככל שהזמן עבר, טייסון הפך פחות זהיר ויותר נינוח, וחשף יותר את לבו. הוא אוטודידקט האוהב לדון בדמויות שעליהן קרא, החל באלכסנדר הגדול וקונסטנטינוס וכלה בטום סוייר, ויש לו חיבה מיוחדת למקיאבלי. הוא מכיר את ההיסטוריה של האגרוף על בוריה, צופה כמעט כל ערב בסרטים של מוחמד עלי ומתאגרפים אחרים (בהם הוא עצמו), ושב פעם אחר פעם אל "השור הזועם". יש בו גם מן הפילוסוף העממי, מתבל את השיחה באמיתות נוקבות: "הטיפוסים הקשוחים ביותר רוצים להיות חביבים".

אולם יש גם חלקים שלמים בחייו שהוא מותיר סגורים לגמרי, בייחוד ימי הזעם של "ילד הדינמיט": "אני חושב שהייתי לא שפוי חלק ניכר מחיי. אני חושב שהייתי לא שפוי לגמרי... זה היה מהיר מדי. לא הבנתי את הדינמיקה אז. כל מה שידעתי זה איך להגיע לפסגה. לא ידעתי מה לעשות אחרי שהגעתי לשם". נראה היה שהוא מתקרב לתובנה עמוקה יותר, אז שאלתי אותו אם יש לו חרטות. הוא ענה בתוקפנות נדירה: "אני צעיר מדי לחרטות. אני עדיין לא בקבר".

תכנון מדוקדק

השינוי הגדול הראשון בחייו מלאי התהפוכות של טייסון, היה כשהפך מנער גטו עם חיים שעברו ב"מוסד לעבריינים צעירים, קצבת סעד, עכברושים ומקקים", לכוכב אגרוף עולה, החי באחוזה ויקטוריאנית בת 14 חדרים בקאטסקילס, כאחד מתלמידיו של קאז ד'אמאטו, מאמן האגרוף האגדי שהפך למורה לחיים. ד'אמאטו, שהיה אז בן 70, היה ידוע בדבקות שלו במצוינות וביכולתו לעצב כישרונות צעירים. בין בני טיפוחיו היו פלויד פטרסון וחוסה טורס.

מי שהציג את טייסון הנער "לזקן הלבן הזה", היה בובי סטיוארט, יועץ ב"בית הספר טראיון לבנים", המוסד לעבריינים צעירים שאליו נשלח טייסון אחרי שנפתח לו תיק פלילי על פשעי רחוב. ד'אמאטו ראה פוטנציאל אולימפי בנער הקודר והלא חברותי, שבקושי יכול היה לקרוא ולכתוב. "הוא אמר, ?אתה יכול לעשות את מה שצריך? ואני אמרתי, ?בטח שאני יכול, אני יכול לעשות את זה'", נזכר טייסון. "אבל לא ידעתי אם אני באמת יכול לעשות משהו בכלל".

טייסון הצעיר החל להתאמן עם ד'אמאטו והצוות שלו במועדון האגרוף קאטסקילס כשעדיין היה כלוא בטראיון; ב-80', כשהוא עדיין תחת השגחת הרשויות, הוא עבר אל הפנסיון שהפעילו ד'אמאטו ובת זוגו קמיל איוולד. קמיל, שהיתה אם המשפחה לקבוצה של נערים בעייתיים - בכל פרק זמן שהו במקום ארבעה עד שישה מתאגרפים - לימדה אותם נימוסים ואיך לעשות כביסה. טייסון נשאר בקשר עם איוולד, סייע לה ושלח לה פרחים ליום הולדתה, עד מותה ב-2001.

בינתיים הגה ד'אמאטו תוכנית כיצד לתכנת מחדש את טייסון, מבריון רחוב ללוחם בזירה. "לקאז היתה השפעה מדהימה", אומר טום פאטי, בן טיפוחים נוסף של ד'אמאטו, שחי עם טייסון בפנסיון ומילא תפקיד של אח גדול בחייו. "הוא הינדס את המתאגרפים שלו ואת ההצלחה שלהם". כדי לשייף את כישוריו הגופניים של טייסון, ד'אמאטו לימד אותו שתי טכניקות אגרוף שהוא עצמו פיתח, והיום הן סימן ההיכר שלו - החזקת הכפפות בעמדת מגננה הדוקה בגובה האוזניים ותנועה מתמדת של הראש לפני ואחרי חבטות.

בכל הנוגע להכנה פסיכולוגית, האגו של טייסון נופח ללא הרף: "הם אמרו לי שוב ושוב כמה אני גדול, שאני יכול להצליח אם באמת אנסה", הסביר טייסון, שנשמע בבירור כמי שיש לו מחשבות מעורבות על הגישה הזאת. "הם החזיקו את זה בראש שלי. זה גרם לי לעצב דעה פסיכולוגית אחרת על עצמי. איש לא יכול היה לומר משהו שלילי עלי. הייתי משוכנע לגמרי שאני אל ועליון על כל אדם אחר. זה חולני ומטורף, אבל יש בזה תועלת".

אחרי שאמו של טייסון, לומה, מתה מסרטן בסתיו 82', כשהיה בן 16, ד'אמאטו הפך לאפוטרופוס החוקי של טייסון, והמשיך לפקח על אימוניו עד מותו ב-85'. ב-22 בנובמבר 86', ההשקעה של ד'אמאטו השתלמה בגדול, כשמייק טייסון הביס את טרבור ברביק והפך לאלוף העולם החדש במשקל כבד (ובגיל 20, לצעיר ביותר בהיסטוריה), בדיוק כפי שד'אמאטו חזה שהוא יהיה.

ותודה לדון קינג

טייסון חי במרחק של פחות מחצי שעת נסיעה מהיקום הצעקני של הסטריפ של לאס וגאס על בתי הקזינו הראוותניים שלו, אבל השקט בביתו הוא על-טבעי. הטלפון לא מצלצל, והשקט בהפוגות בשיחה נקטע רק בפרץ בכי של מורוקו או בפטפוט של מילאן, המחלחל מהקומה השנייה. "זה כמו בית הלוויות כאן", אמר טייסון ברוך, כאילו הוא חושב בקול רם. היתה זו אחת מפעמים ספורות שבהן הוא התייחס למה שנראה כמו צמצום מכוון של חייו, למאמצים שלו ושל קיקי לשמור על סביבת המחיה שלו נקייה מיותר מדי גירוי או לחץ, כדי לשמור טוב יותר על השלווה העדינה שלו. מילאן נכנסה לסלון ולקחה מעט בייגלה מקערה. הוא הרים את הפעוטה וחיבק אותה בחוזקה, ואז הצמיד פניו לשערה. כשהוא הוריד אותה, היא נשענה על הספה מולו, והוא השגיח עליה בעת שהיא אכלה את הבייגלה. "תלעסי", הוא אמר בעדינות, "מילאן, את צריכה ללעוס".

לטייסון שישה ילדים ביולוגיים - הצעיר אך נולד והגדול בן 20 - שנולדו לשלוש נשים שונות. ילדה נוספת, ששמה אקסודוס, מתה בגיל ארבע, במאי 2009, בבית אמה בפיניקס; היא נחנקה כשצווארה נתפס בחוט שנתלה מהליכון. טייסון עלה על מטוס מיד אחרי שהאם, סול צ'וצ'יטל, הודיעה לו על התאונה, אבל כשהגיע לבית החולים, הילדה כבר היתה במצב של מוות מוחי. מותה הפך את טייסון לאדם אחראי בהרבה. עד היום הוא מאשים את עצמו על שלא היה שם. "הרגשתי חסר אחריות", הוא אומר. "הלוואי שהיא היתה כאן כדי לבלות עם מילאן". הטרגדיה כאבה למשפחתו המורחבת של טייסון. "הילדים היו מאוד קרובים לאקסודוס, וכשהיא מתה, כולנו היינו הרוסים", אומרת מוניקה טרנר, אשתו השנייה. "אני חושבת שזה שינה את מייק לנצח". טייסון שב והתייחס לאקסודוס בשיחותינו בעצב גלוי, והוא מתעקש לספור אותה בין ילדיו החיים.

הוא היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה היתה שחקנית הטלוויזיה רובין גיבנס שאיתה התחתן כשהיה בן 21, אחרי שחיזר אחריה בכפייתיות. הנישואים שנמשכו שנה, היו אסון, והובילו לראיון הנודע לשמצה עם ברברה וולטרס ב-88', שבו גיבנס תיארה את חייהם המשותפים כ"גיהנום", בעוד הוא יושב לצדה ולא מגיב, מסומם על תרופות נגד מאניה-דיפרסיה ("אני תלת-קוטבי", הוא אומר לי בצחוק כשאני שואלת אותו איך הוא מאבחן את מצבו היום).

אחר כך הוא הוליד שני ילדים עם טרנר; הוא גם רואה את עצמו כאביה של בתה של טרנר, ג'נה. טרנר, שיחסיה עם טייסון ידידותיים, הגישה בקשה לגירושים ב-2002, בטענה כי הוא בוגד בה. טייסון, רודף נשים נודע לשמצה, הוליד שני ילדים נוספים, מיגל, היום בן שמונה, ואקסודוס - עם צ'וצ'יטל. טייסון נמצא בקשר עם כל ילדיו, והוא מדבר בגאווה יתרה על בנו המבוגר ביותר, אמיר בן ה-13, שגובהו 1.83 מטר. "הוא חרד וחושש מהחיים", הוא אומר בדאגה מסוימת. "אבל הוא מצליח כל כך... ללא כל השפעה שלילית. אני תולה בו תקוות כה רבות".

טייסון מבין בהשפעה רעה. אחרי תקופת תהילה קצרה בסוף שנות ה-80, כשיש הטוענים שהיה אז הספורטאי הפופולרי בעולם, הוא קיבל חוזי אימוץ מחברות כמו פפסי, נינטנדו וקודאק, משטרת ניו יורק שכרה אותו כדי לעודד גיוס, והאף-בי-איי נעזר בו כדי להזהיר ילדים להתרחק מסמים. ואז הוא החל לאבד שליטה. דפוסי ההרס העצמי שלו, שד'אמאטו הצליח לנתב לכיוונים חיוביים, שבו אל פני השטח בסיוע סוכן האגרוף דון קינג, שהחתים אותו אחרי פרידתו מרובין גיבנס (טייסון הגיש תביעה נגד קינג ב-98' בטענה כי הסוכן גנב ממנו מיליונים). אחרי שהיה בשיאו מכונה להדפסת כסף בשווי של 400 מיליון דולר, הידרדר טייסון להגשת בקשה לפשיטת רגל ב-2003; הוא היה בחובות של 27 מיליון דולר.

בסוף דצמבר 2006 הוא נעצר באריזונה בחשד להחזקת סמים ונהיגה בשכרות, ובפברואר 2007 הוא אישפז את עצמו במרכז וונדרלנד, מכון גמילה בהוליווד הילס, לטיפול בהתמכרויות השונות שלו. קרול ריימונד, אשה חמה עם מבטא יורקשיירי כבד שעבדה בצוות של וונדרלנד, זוכרת שהוא התקשה למצוא מכון שיסכים לקבל אותו, ושהוא הגיע אליהם אדם "שבור". למרות זאת, היא זוכרת אותו מצחיק, "מאוד צנוע" ולהוט לאמץ את רעיונות התוכנית. "אנשים שבאים ממקום של תהילה או כסף מתקשים להבין את רעיון השיקום. הוא רצה להיות טוב יותר רגשית מהמייק טייסון שהתאגרף כל הזמן".

טייסון, מצדו, זוקף לזכות "כישורי החיים" שלמד בגמילה, את יכולתו להחזיק מעמד בעת משבר: "אתה לא יודע מאיפה זה יבוא, אבל אתה בשיא שלך. אתה מאורגן ומוכן לעבודה". כששאלתי אותו למה הוא נשאר בוונדרלנד כל כך הרבה זמן - יותר משנה - הוא נשען קדימה, כדי להדגיש את מה שהוא עומד לומר: "חשתי מוגן".

אנחנו אוהבים מאוד

כראוי לאדם שהתקשורת הפכה לאליל ושטן לסירוגין, טייסון חשדן לגבי העניין המתמשך של הציבור בסאגה שלו. הוא אומר שהוא סבור כי אבק הכוכבים גרם לו "להזות", ושהוא נדרש ללא פחות מאשר "שינוי פרדיגמטי" כדי לחזור אל הקרקע: "עלינו לדבוק במה שאנחנו. אני תמיד נשאר במשבצת שלי. אני יודע את מקומי". הוא שאל אותי ישירות, "למה את רוצה ללמוד עלי כבן אדם?" ובנקודה אחת, מחשש שהוא משעמם אותי, הוא קם ממקומו כדי להראות לי תמונות מימי הזוהר שלו, שבהן הוא מצולם עם מתאגרפים אחרים - מוחמד עלי, רוקי גרציאנו, ג'ק לה-מוטה - ועם שמות גדולים כמו פרנק סינטרה, טום קרוז וברברה סטרייסנד.

תחת השלווה המחושבת והקסם הניכר, יש משהו מבולבל ואבוד בטייסון. אכן, הוא מתייחס לעצמו בתור "ילד קטן", ש"מעולם לא זכה להזדמנות להתפתח", ובמידה מסוימת, התפיסה שלו את עצמו כמי שלא היתה לו תקופה חיונית של התבגרות, היא שמפעילה אותו כיום. "זה העניין", הוא אמר, "אנשים מחכים שתגדל ותעשה את הדבר הנכון. הם מצפים שתשתתף בשיפור של חייך כאדם. מתי אתה הולך לעשות את זה?"

ההשפעה החשובה והמתמשכת ביותר על טייסון בגלגולו הנוכחי כמבוגר המתבונן אל תוך עצמו, במקום הבחור המרושע ביותר בעולם, היא של אשתו, קיקי. הוא הכיר אותה מאז היתה בת 16 (הם נפגשו דרך אביה, שעסק מעט בארגון קרבות אגרוף); התנשקו לראשונה כשהיתה בת 19, ואז היה להם רומן מקוטע במשך יותר מעשור. הם ניסו לגור יחדיו בדירתה של קיקי במנהטן ב-2002 אחרי שטייסון הפסיד ללנוקס לואיס, אבל זה היה "אסון", היא מספרת. "הוא היה רגיל להיות עם המון נשים". הם נשארו חברים אפילו שהקשר לא הצליח, היה להם עוד קטע קצר ב-2004, ניתקו קשר שוב כשטייסון היה בגמילה, ונפגשו כשטייסון התקשר אליה אחרי שהשתחרר. בתם, מילאן, נולדה בחג המולד של 2008, והם נישאו בשישה ביוני 2009. "אנחנו יודעים את כל הסודות זה של זה", היא אומרת. "הוא סיפר לי הכל, ואני סיפרתי לו הכל. אנחנו נלחמים קשה, אבל אני מאוהבת בו מאוד".

קיקי, בת 34, היא אשה רהוטה ומציאותית שנראית עיוורת בצורה מקסימה ליופייה האקזוטי ולסלבריטאות הנלווית להיותה אשתו של מייק טייסון. בניית חיים בריאים ואמיתיים עם האדם המורכב ורדוף השדים שהיא נישאה לו, דורשת סבלנות. "זה מאבק", היא אומרת על הנפילות שלו אחרי הגמילה. "אתה תמיד מכור וצריך לעבוד על זה. קל לו ליפול מחדש. הוא מקיף את עצמו באנשים פיכחים שלא יוצאים למועדונים. אם הדפוס שלו משתנה, אפשר לדעת שמשהו השתבש".

ייתכן שזו ההיכרות ארוכת השנים שלה עם טייסון שגורמת לה לראות כה בבירור את מגרעותיו. "הוא שכב עם כל סוג של אשה שניתן להעלות על הדעת", היא אומרת. "עכשיו הוא רוצה מישהי שמכירה אותו ויכולה להיות טובה אליו. אנחנו בונים מחדש את חיינו בנימה חיובית". טייסון, מצדו, נראה המום מהמזל הטוב שנפל בחלקו, שקיקי, שלה הוא קורא "אהובתי", נמצאת לצדו. "אף פעם לא חשבתי שנהיה יחדיו", הוא אומר לי. "חשבנו שנשכב. אמרתי לה לא להינשא לי". כמה שניות מאוחר יותר הוא מוסיף: "אני רוצה למות לצדה".

למרות אורח החיים הנוח, טייסון לא יכול לפזר כסף כמו בעבר. אבל נראה שקיקי אדישה לפזרנות הראוותנית שטייסון היה מורגל לה: "מייק אומר שהוא מרושש, אבל זה יחסי. הדברים האלה לא חשובים לנו. אנחנו רוצים תוכנית חיסכון לילדינו. אני לא מתרשמת מכסף כל כך". טייסון עדיין חייב למדינה סכום משמעותי של כספי מסים - "כמה מיליונים", מגדירה זאת קיקי - שאותם הוא מחזיר בהתאם לתוכנית התשלומים. יש לו יועץ פיננסי שנשא ונתן על עסקה עם מס הכנסה לגבי רכישת הבית, שעליו שילם במלואו. אם טייסון מתגעגע לימי הכסף הגדול שלו, זה לא ניכר: "אם אתה מרוויח הרבה כסף, בסופו של דבר תהיה ליד אנשים שאתה לא רוצה", הוא אומר. "אנשים עם דמי כיס. אתה צריך שנים לאזור אומץ להיפטר מהם".

זה כבר לא מי שאני

בשבת שלפני שידור הבכורה של הסדרה שלו באנימל פלאנט, "Taking On Tyson", מייק טייסון היה בניו יורק עם קיקי ושני ילדיהם, כחלק ממסע יחסי הציבור של התוכנית. פגשתי אותו בבושוויק, בחזית הבית המט לנפול, שאליו הלך כדי לראות את הציפורים שלו. קיקי לקחה את מילאן לחנות "אמריקן גירל" לפגוש חברה. טייסון היה עם פאריד וחברו דייב מאלון, שמטפל בשובכים בברוקלין.

בנסיעה חזרה לריץ-קרלטון בבאטרי פארק, שם הוא לן, היה טייסון במצב רוח מהורהר. או אולי היו אלה ייסורי מצפון. הוא בדיוק התאושש מאחת מהתקופות הרעות שלו, שבהן הוא חש לחלופין כה מדוכא שהוא רוצה לקפוץ מהחלון, וכה כועס שהוא רוצה לפתוח למישהו את הראש עם מוט. "זה קופץ עליך משום מקום", הוא אמר. הציפורים עזרו לו לחזור לעצמו, כמו תמיד, אבל ההתקפים האלה גובים ממנו מחיר (שלא לדבר על קיקי), ופותחים את הסכרים אל העבר. בנסיעה בברוקלין, חלפנו על פני כמה ילדים ששיחקו כדוריד. "כשהייתי עני, שיחקתי כדוריד. מזה הכל התחיל", הוא נזכר. הוא התקשר לקיקי לשאול איך הולך הבילוי שלה ושל הילדה, ונשמע אוהב לגמרי, ואז בכניסה למלון הוא נעצר בסבלנות להצטלם עם חתן וכלה שראו אותו נכנס.

בסוויטה שלו במלון, טייסון היה נלהב לספר לי על הספר שהוא קורא, "ההיסטוריה של הרגשות האנושיים" מאת סטיוארט וולטון, וביקש ממני לקרוא בקול רם פרק על צרות עין. דנו בהבדלים בין קנאה לצרות עין, וכששאלתי אותו אם הוא אי פעם קינא בילדיו כי הם מקבלים אהבה מהוריהם שהוא מעולם לא קיבל, הוא אמר, "איך ידעת?" שאלתי אותו אם הוא מתגעגע לתהילה של חייו הישנים, הוא ענה, "זה כבר לא מי שאני". בסביבות 17:30, קיקי חזרה עם מילאן, שצעדה פנימה בגאווה עם בובת אמריקן גירל מונפת באוויר. טייסון ואשתו התנשקו, והוא אמר, "אני מצטער אם העצבתי אותך". היא ענתה בשלווה, "זה בסדר, מותק", ויצאה להתכונן לבילוי הערב.

ציניקן עשוי לתהות אם טייסון העדין והמתחשב אינו הצגה נוספת, יציר מלאכותי ומחושב לא פחות ממה שהיה לטענתו הפרסונה של "מייק איש הברזל הבלתי מנוצח" - "נמר אכזר", במילותיו שלו, "משחר לטרף להרוג מישהו". ואכן, יש בטייסון מן השחקן, המתחמם לקראת תפקידו החדש בתור הנווד הצנוע, ענק עדין והציפורים שלו. אבל יש גם גבורה במאמץ הזה לבנות אישיות אחראית יותר, להתגבר על עשורים של הגזמה ולשוב לימים הממושמעים יותר בקאטסקילס עם ד'אמאטו. כיום, בכל מקרה, המוקד אינו להיות גדול או בלתי מנוצח, אלא מטרה חמקמקה של ריסון הזעם וניסיון להשתלט על הדחפים הפרועים יותר, במקום לתת להם לשלוט בו. זה צפוי להיות קרב מרתק.*

תרגום: אסף רונאל



טייסון מוריד את טרבור ברביק לקרשים והופך לאלוף העולם הצעיר ביותר אי פעם, ב-86'. הדבר הראשון שאהבתי אי פעם היה יונה


עם רובין גיבנס. גיהנום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#