בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדורגל ואמנות - מחוץ למסגרת

הכדורגל מתחיל לתפוס מקום בגלריות ובשיח האמנותי בישראל, אבל לא כפי שהיה צריך. "הזירה התרבותית מתעלמת כמעט לגמרי", אומרת האוצרת מורן שוב, "היא לא מתבוננת בכדורגל במבט תרבותי"

תגובות

אמנות וכדורגל. לפרקים, מלה אחת כוללת בתוכה את השנייה, ולפרקים היא יכולה להיות רחוקה עד מאוד. יש אומרים שהכדורגל הוא מעשה אמנות, ויש שיגידו שלא. בשלב השני, ישנם כאלה שמכניסים את הכדורגל לעבודת האמנות שלהם, ויש הרואים בכך זילות. אחרי הכל, דפוס המחשבה המקבע ("22 חוליגנים שרצים אחרי כדור אחד", ישעיהו לייבוביץ') עדיין פועל בזרמים התת-קרקעיים של תת המודע הישראלי.

הכדורגל סובל ממעלתו המטא-נושאית - תפקידו כמיקרוקוסמוס. בעוד דיבורו האינטלקטואלי-אמנותי מסמל דברים בכוח, האמנות עצמה נמצאת על המגרש; הבעיטה המסובבת, הדריבל, הירידה לגליץ' והמיצג בו קאנטונה בועט באוהד. לאחרונה, אולי כי החוויה האסתטית של שידורי הכדורגל השתנתה, נדמה שעולם האמנות מסביר פניו לכדורגל כ"נושא", אבל הכדורגל עדיין לא ממש נוכח כ"אני" (לעומת "המזרחי", "השואתי", "המגדרי" וכו') בצורה שיכול היה.

מורן שוב, אוצרת ומוציאה לאור, לא נתקלה בהמון עבודות שקשורות לכדורגל. "הזירה התרבותית מתעלמת כמעט לגמרי מכדורגל", היא אומרת, "היא לא מתבוננת בו במבט תרבותי. ברגע שלא מסתכלים על זה כך, אז אלה שתי טריטוריות שונות: ספורט ותרבות".

וזה אולי תלוי בזהות העצמית?

"אמנים מתעסקים בחוויה של זהות. נניח, אמן פלסטיני בזירה הישראלית יעסוק קודם בהגדרת והבהרת זהות לאומית. אז אם זה קשור לזהות, אפשר להסיק שאמנים לא מתעסקים בכדורגל כי זה לא בזהות שלהם, הוא לא חומר בביוגרפיה שלהם".

אז אם ישנו אמן שהוא כדורגלן לשעבר, סביר להניח שאמנותו היתה עוסקת בכך?

"אני מעריכה שכן. ביוגרפיה היא מחסן החומרים והכלים של האמן".

אנשי האמנות פתוחים לעבודות כדורגל? הם צריכים להבין את השפה.

"כן, התוכן יכול להיות כמעט כל דבר. אם מתבוננים בטלוויזיית כדורגל מכיוון של תרבות, שואו ושפה, זה יכול לטשטש את הגבולות בין ספורט ואמנות. בערך כמו שהיטשטשו הגבולות בין אופנה ואמנות".

גם איתי מאוטנר, אוצר ומנהל אמנותי של "עונת התרבות בירושלים", חושב שהדברים בסופו של דבר קשורים ב"אני" של היוצר. "קודם כל", הוא אומר, "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהי הטענה הבסיסית: למה אמנות של כדורגל? משם אנחנו נבין למה יש או למה אין. אם האמן אוהב כדורגל, אז חלק מייצוג העצמי שלו יעביר את הכדורגל באמנות, בדיוק כמו כל נושא אחר. מבחינתי, הנושא של כל עבודת אמנות יכול להיות התירוץ ולא הנקודה הסופית. אני חושב שטוב לבחון עבודת אמנות לא לפי קטגוריות".

משחק ללא כדור

בשבת האחרונה נערך פאנל הכדורגל "נבדל" במסגרת יריד האמנות "צבע טרי", בהנחיית מתי שמואלוף ובהשתתפות האמנים זוהר אלפנט, שרון בנרף, תמוז בינשטוק ואיתמר שימשוני. בינשטוק עשתה בשנת 2000 עבודת אמנות, ומבלי להתכוון השתייכה מאז לעולם הכדורגל, או לענייננו: השיח אמנותי-כדורגלני. בעבודת הווידאו ארט שלה, "Kadooregel", היא מחקה את הכדור, וכך הועברה דקת משחק ללא כדור מהליגה האנגלית.

מעניין שבעבודת האמנות שלך לא לקחת רגע של גול.

"אני חייבת לציין שזו עבודה שעשיתי בתור סטודנטית שלא מודעת לשיח הכדורגל. זה היה קסם שנפל עלי. עשיתי את העבודה בשביל לראות אם אני יכולה. היום, אם הייתי עושה אותה, לבטח זה היה אחרת, אם כי לאו דווקא בגלל השיח או הכלים של הכדורגל, אלא מהחוויה האישית שלי".

בעקבות העבודה, הוזמנה תמר לתערוכות ופסטיבלים שקשורים לנושא. בעיקר בחו"ל. באופן אירוני, באחת הפעמים בגרמניה המארגנים לא לקחו בחשבון את המשחק בין צרפת לנבחרת המקומית, שנערך באותה שעה, ובכך פוספסה הזדמנות למזג בין שני העולמות.

ההתעסקות בכדורגל באמנות נעה בעיקר בין שלוש תמות: באופן תוכני, חקירה טכנית או הגחכה. האמן איתמר שימשוני רץ בין שלושתן בעבודת הווידאו שלו, בה דני דבורין וזוהיר בהלול מתארים איך שימשוני מצייר ציור והכל בשפה אמנותית גבוהה, אבל בדרך הרגילה של שידור משחק. הז'רגון הוא אמנותי, אבל המוזיקה היא של שידור כדורגל.

העיסוק שלך נבע מכך שראית מחסור בנושא או מאינסטינקט של חובב כדורגל העוסק באמנות?

"רציתי קודם כל לעשות סוגי אמנות שונים. אני לא יכול לדעת בדיוק מאיפה העבודה הגיעה, אבל מעניין אותי המשחק עצמו והעולם השלם שבו; מיתוג, אמנות, צילום ועוד".

העטיפה של המשחק עצמו ממילא מועברת כאמנות, אז איזה רובד נותר?

"זה העמיד לי רף ענק. העריכה באותה עבודה שלי היתה כמו של משחק שמועבר בטלוויזיה, הן מבחינת עריכה והן מבחינת הצוות שעבד אתי על כך".

עידו שמי מגיע כאוהד אל הנושא וכבר שנים עוסק בשילוב הזה של כדורגל ואמנות. בשנות ה-90, כבעליו של מועדון "הדינמו דבש", ייצר למסיבות הזמנות דמויות בולי כדורגל, והיום המשחק הוא ה-DNA של עבודותיו. הוא הכניס את האמנות גם אל יציעי הפועל תל אביב, כשייצר פרופגנדות בשלטים מיוחדים בשיתוף הנהלת המועדון.

אנשי האמנות מבינים כדורגל?

"בהחלט. לא רק זה, אין פער כזה גדול בין שני העולמות. כשאני ניגש לגלריות עם עבודות הקשורות לכדורגל, אני מקבל שיח חוצה גבולות. כולם מדברים בשפת הכדורגל".

והנה, הנושא קצת מתקדם. במארס 2012 תיפתח תערוכה במוזיאון ארץ ישראל (אוצרת: דנה תגר-הלר) על כדורגל ישראלי כפי שמשתקף בתרבות - מההקשרים הפוליטיים/חברתיים ועד לחדירת הכדורגל לשפה, לשירה, לעיצוב ולאמנות ישראלית. לא ברור אם אנשים יבצעו סגירה אלכסונית ברחבת המוזיאון, אבל הרצפה דורשת גליצ'ים. אחרי הכתבה, אולי אלה שמבקרים בביתי יבינו למה יש על הקיר מפית ממוסגרת עליה כתבתי "משה דדש". אין מחיר לרפרנסים.



עבודתו של עידו שמי, 'שיעור אצל הגורו לאסרטיביות - איך לטפל בתומכים עוינים'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#