בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני: כשארתור אש פרש, האגדה רק התחילה

ארתור אש לא נמנה עם ענקי הטניסאים, אבל הוא ייזכר כאחד מענקי הטניס. יותר מ-30 שנה אחרי פרישתו, האגדה שלו רק הולכת ומתעצמת

תגובות

16.4.80 בשנת 1966, כאשר נשאל על ידי "ספורטס אילוסטרייטד" על תחושותיו כשחקן שחור בענף שנחשב לבן ובעולם מוצף גזענות, השיב הטניסאי הצעיר: "אני מרחף באמצע, לא בטוח היכן אני נמצא. איני מתעמק בכך, זה ייפתר מעצמו". 14 שנים מאוחר יותר, ארתור אש כבר לא המתין לפתרונות. הוא היה זה שמייצר אותם.

ספורטאים רבים הולכים לאיבוד בסיום הקריירה, אבל אש ידע בדיוק מה בכוונתו לעשות החל באותו יום ב-1980, כשנכנע לבעיות בלבו ופרש בגיל 36. למעשה, הוא המשיך בקו בו נקט עשור ויותר, רק בלי המשחק. מה השתנה באותן 14 שנים? הכל. ב-1969 הבין אש שהטניס, כספורט, יכול לשמש כלי במאבק בין טוב לרע. כשדרום אפריקה סרבה להעניק לו ויזה כדי להשתתף בטורניר מקומי, הוא יצא למלחמתו הראשונה - נגד משטר האפרטהייד. מאז, אש לא נתן לצבע עורו לדבר בעד עצמו. הוא דיבר עליו.

באותה עת, אש כבר עשה יותר מהיסטוריה אחת. הוא היה הגבר השחור הראשון שזוכה בטורניר גראנד סלאם (אליפות ארצות הברית 68') והראשון שמייצג את ארצות הברית בגביע דייויס. עד סוף הקריירה יהיה גם לאלוף השחור הראשון באוסטרליה (1970) ובווימבלדון (1975). הראשון והאחרון. ב-36 השנים שחלפו זכה בגראנד סלאם רק גבר שחור אחד, יאניק נואה, וזה קרה באליפות צרפת.

עם שלושה תארי גראנד סלאם ו-33 תארי יחידים בסך הכל, לא הופכים לאחד מגדולי המשחק. ובאמת, אש אינו לייבר ולא סמפראס או פדרר. לא בין ענקי הטניסאים, אך בין ענקי הטניס. "הוא היווה קול עבור כל המיעוטים, כולל נשים", אומרת פם שרייבר, שחקנית העבר, "הוא נתן למשחק מצפון, בין אם דיבר על המיעוטים בשכונות העוני בארצות הברית או על דרום אפריקה. השפעתו על הטניס לא נעלמה אחרי שעזב את הספורט".

הוא היה הילד שהבין מהסביבה כי לעולם לא יהיה יותר מפועל זבל או דוור; הנער שנאלץ לנדוד הרחק מביתו בריצ'מונד, וירג'יניה, כדי למצוא טורנירים שיסכימו לקבל אליהם שחור; הבחור שידע כי אין טעם לנסות להפוך לחבר באותם מועדוני טניס בהם הורשה להתחרות; הגבר שכאשר כיכב כבר בטורנירים הגדולים, ראה במשחק "מטאפורה לחיים".

אחרי פרישתו, הפך קולו רם עוד יותר. הוא לא רק שימש קפטן נבחרת הדייויס ופרשן טניס, אלא ייסד והיה מעורב במגוון ארגונים ותכניות שגייסו כספים וקידמו נושאים כמו תמיכה בצעירים עניים, השקת מרכזי טניס בשכונות קשות יום והעלאת הסטנדרטים האקדמיים לספורטאים. פעמיים נעצר, במהלך הפגנות נגד האפרטהייד והטיפול האמריקאי בפליטים מהאיטי.

עם גולות הכותרת של עבודתו נמנים שלושת כרכי "דרך קשה לתהילה", שפורסמו בסוף שנות ה-80'. כשהתבקש להרצות על הספורטאי השחור המודרני, גילה אש כי כמעט לא קיים תיעוד לגבי רבים מספורטאי העבר כהי העור. במשך שש שנים הוא חקר את הסוגיה ביחד עם שלושה עמיתים - בספרי מחזור של מכללות, בראיונות עם אנשים על הוריהם וסביהם, ובעיתונים שיועדו לשחורים.

הם גילו ופרסמו מאות שמות של ספורטאים גדולים שהודחקו ונשכחו. "ארצה לראות את ההיסטוריה לכאורה של הספורט האמריקאי נכתבת מחדש - שתכלול קבוצות כמו הארלם גלובטרוטרס ושתהיה יותר הערכה לתרומה של ספורטאים שחורים", אמר.

לגבי תרומתו שלו לא יהיה ספק לעולם, גם אם מסעו היה קצר. ב-92' חשף אש את מה שידע ארבע שנים - הוא חלה באיידס כתוצאה מעירוי דם נגוע שקיבל במהלך ניתוח לב. הוא הוסיף מיד את המלחמה באיידס לרשימת מאבקיו, הקים ארגון ונאם בנושא באו"ם. כעבור שנה מת כשהוא בן 49.

מאז, האגדה שלו רק הולכת ומתעצמת. ב-1997 נקרא על שמו המתקן המרכזי בפלאשינג מדו, כך שבכל שנה משחקים בכירי הטניסאים באיצטדיון ארתור אש. "לעולם לא הייתי סולח לעצמי לו חייתי ללא מטרות הקשורות לאנושות", אמר אש לפני מותו, "מבלי להכיר בכך שאולי התענוג הטהור ביותר נובע מעזרה לאחרים". היה לו ממה להתענג.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#