בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העתיד של בית"ר ירושלים

בית"ר יכולה להציל את כל העונה הארורה הזאת שלה על ידי משחקי חיים ומוות שיעוררו אותה (לשנה הבאה) כדי לא להגיע לאותו מצב

תגובות

1. הפסקת שתייה - השופט בר נתן הורה על הפסקת שתייה, ובצדק: חם מדי, בטח לכדורגל ישראלי המצריך גרביים. ובהפסקת שתייה, אם אתה רוצה, תוכל לראות את ה-DNA של הקבוצה. התנהלות חדר ההלבשה מכווצת לכדי שתי דקות. בתוך כל זה, תלוי אם הקבוצה מובילה או לא. ומה אנחנו לומדים מהפסקת השתייה של אתמול? בן שמעון נראה קצת פגוע משחקניו. לא מרוגז, יותר פגוע. רוני לוי ידע בתוך תוכו שקבוצתו תנצח, ולכן ניסה להסיט את המחשבה הזאת מראשו בשביל להישאר נקי. והשחקנים? יש כאלה ששתו מהפייה, ויש שלא.

ידע שקבוצתו תנצח. רוני לוי, אתמול (תצלום: עבדאללה שמא)

2. מויאל - קובי מויאל, אני בטוח שכשהוא יורד ממיטת המסאז'ים הוא אוהב לראות את ברק רגליו המשוחות בשמן. מויאל, אני בטוח שהוא אוהב שאומרים עליו "זה גרזן, זה". מויאל, אני בטוח שלפחות פעם אחת איזה מאמן נוער נתן לו הוראה לשמור אישי על שחקן יריב והוסיף "הוא הולך להשתין, אתה הולך להשתין". מויאל, אני בטוח שמדי פעם באימונים הוא נכנס חזק מדי ומישהו מתרגז עליו. מויאל, אני בטוח שהוא מוחמא מזה שאומרים עליו שאין אצלו הפרדה בין אימונים למשחק כשהוא נכנס חזק. הוא הבקיע אתמול למרות כל זאת. או אולי בגלל.

3. קרית שמונה - האם קרית שמונה מאמינה לכל מה שאמרו עליה? זה כבר משחק שני וחצי שהיא לא משחקת טוב. הנעת הכדור הסבלנית, אבל לא שחצנית, התחלפה בחיוכים ציניים כתגובות להחלטות שיפוט. זה לא ששחקני קרית שמונה נחים על זרי הדפנה שלהם, לא. הם פשוט נהיו נאיבים מרוב שהצליחו, מתנהגים בדיוק כמו שגדולי העולם ציפו מהם בהתחלה: אתם, קרית שמונה, לא תוכלו לקפוץ מעל הפופיק כי לא תגיעו לכך, אתם פשוט תחשבו שהטוב שקורה נמשך לנצח. אם קרית שמונה רוצה כרטיס לאירופה, היא צריכה לקפוץ מעל הפופיק של עצמה.

4. בית"ר - אז פלייאוף תחתון, מה? לשחק ולנצח ובסוף זה לא מספיק, אה? מה עושים במצב כזה? אתה משחק, מקבל פרמיה כספית, אבל לא פרמיה קרייריסטית. שער אחד היה קובע לך את זה. מצד שני, מה כבר יש לעשות בפלייאוף האמצעי? לדשדש בדשא? לשחק לרוחב? חוזה פיקס של המוות הכדורגלני. והנה, בית"ר יכולה להציל את כל העונה הארורה הזאת שלה על ידי משחקי חיים ומוות שיעוררו אותה (לשנה הבאה) כדי לא להגיע למצב כזה. לפעמים קבוצה זקוקה לשוק חשמלי כדי להעריך (או להאריך) את החיים. עדיף לה.

פסקול המשחק: "עתיד", גבריאל בלחסן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#