בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרתון בוסטון: רצים לשום מקום

יותר ויותר חובבי ריצה נפלטים ממרתון בוסטון כדי לפנות את המסלול עבור ארגוני צדקה, תיירים שמוכנים לשפוך כסף, סלבריטאים, חברות שמשריינות מקומות או סתם מקורבים. כך הפך המרתון הוותיק בעולם לעוד מכונת מזומנים משומנת

תגובות

מרתון בוסטון | הלילה, 04:30, ESPN

כשג'ף מקיי, נהג מלגזה מיוג'ין שבאורגון, הודיע לבוס שלו ב-18 באוקטובר כי יאחר לעבודה, הוא לא תיאר לעצמו עד כמה. "אמרתי לו שמדובר בעיכוב של שעה לכל היותר", הוא מספר.

בדומה לרבים ברחבי הגלובוס בשנים האחרונות, גם מקיי בן ה-48 נדבק בחיידק הריצה והתמכר למרתונים. זה שמתקיים מדי חודש אפריל בבוסטון הפך במהירות לאחד החביבים עליו. "אני מעדיף להיות בקו הזינוק של מרתון בוסטון מאשר בקו הסיום של כל מרתון אחר", הוא נוהג להגיד. אלא שהשנה, התענוג עמד בפני סכנה ממשית. האתר הרשמי של המרתון, בו נפתחה ההרשמה, קרס תחת העומס.

מקיי הזין את פרטיו שוב ושוב במשך שעות, אך לשווא. הוא מיהר לדף הפייסבוק של המירוץ כדי לכתוב על כך למארגנים, ונוכח כי מדובר בצרת רבים. כשנשבע שזו הפעם האחרונה שהוא מנסה לפני שינטוש את המחשב לטובת שיחת תחנונים עם הבוס כדי שלא יפטרו, השתנה המסך. המלים "פרטייך נקלטו במערכת" מעולם לא נשמעו טוב יותר.

ההמונים במרתון בוסטון, אשתקד. ההרשמה למירוץ 2011 נסגרה בזמן שיא של שמונה שעות ושלוש דקות

אלא שלא לכולם היה מזל כזה. כשמקיי שב מהעבודה - כן, עוד נותרה לו כזו - הוא נדהם לראות הודעה רשמית של ה-BAA (ארגון האתלטיקה של בוסטון), לפיה "ההרשמה למרתון בוסטון 2011 נסגרה בזמן שיא של שמונה שעות ושלוש דקות". לשם השוואה, בשנה שעברה, בה נקבע השיא הקודם לסגירת ההרשמה, חלפו 66 ימים עד למילוי מכסת 21 אלף הרצים.

השנה יחגוג המרתון הוותיק בעולם 115 שנה, ונדמה כי הביקוש אליו מעולם לא היה גדול יותר. לכאורה ניתן לחשוב שמדובר בהצלחה מסחררת של ה-BAA - בשנה שעברה הזרים המרתון לאזור כ-120 מיליון דולר - אלא שלא כולם מסכימים. תהליך שהחל לפני רבע מאה, עם שילוב ספונסרים ומפרסמים במירוץ, מגיע כעת לשיאו.

השנה יתחרו כמעט 6,000 רצים שאינם עומדים בקריטריון למרתון, גידול של 30% לעומת המצב לפני עשור. מדובר בעיקר ברצים מטעם ארגוני צדקה - השנה, למשל, יתרוצצו עשרות מתחרים מחופשים להמבורגר כדי לגייס תרומות לרעבים - אך לא רק. יש גם תיירים שקונים חבילות ב-1,800 דולר (שכוללות לינה, הסעות ודמי השתתפות), סלבריטאים מקומיים כמאט דיימון, חברות שקונות מקומות עבור עובדיהן או סתם מקורבים.

אלא שתוך כדי תהליך ההתעצמות שלו, המרתון גם איבד משהו. את משתתפי הליבה, למשל. "אני מבין שרצים מטעם ארגוני צדקה צריכים לגייס כספים, משימה לא פשוטה בזמנים של כלכלה בעייתית, אך הדבר העצוב הוא שזה בא על חשבון אנשים שאוהבים ריצה ועבדו קשה כדי להתחרות", מסביר מקיי ל"ספורט הארץ".

בולעים את הגלולה

מחאתם של אלפי רצים שעמדו בקריטריון להרשמה, אך לא הצליחו או לא הספיקו לבצעה, לא בוששה לבוא. דייויד ווט, מנכ"ל איגוד הריצה האמריקאי, סיפר ל"בוסטון גלוב" על שיחה נזעמת שקיבל מחברו, מנתח שלא הספיק להירשם כי בילה את כל היום בניתוחים. בסופו של דבר הוא קנה את מקומו במרתון בעזרת תרומה בגובה 1,650 דולר לגופים הנכונים, אבל לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לנהוג כך. למשל גרג טיילור, שמגיע מדי שנה ממינסוטה הקפואה כדי לרוץ בבוסטון, יפסיד מרתון ראשון אחרי 20 שנים רצופות, פשוט כי לא הקליק מהר מספיק על העכבר. "אם זו היתה חברה פרטית, מישהו כבר היה מאבד את מקום עבודתו", טוענת איימי ריברג-דויל, שגם היא לא הספיקה להירשם, "הם פשוט לא מצאו פתרונות לבסיס הלקוחות שלהם". אחרים טוענים כי מלבד העוול שנגרם לחובבי הריצה, הארגון גם מפחית בהדרגה מיוקרתו של המירוץ. "אם אתה קונה את מקומך במרתון ורץ בתחפושת מטופשת רק כדי לקבל עידוד מהקהל, זה הופך להיות מוזר", קובע המרתוניסט לשעבר טום דרדריאן, "מהר מאוד זה ידרדר לפריק-שואו".

מכיוון שאת כמות המשתתפים כבר אי אפשר להגדיל - הדרכים בתוך העיר צרות מאוד גם כך - התגובה המאוחרת של ה-BAA היתה הקשחת הקריטריונים לשני המרתונים הבאים ושינוי שיטת ההרשמה, במטרה להבטיח שהרצים המהירים ביותר ייקחו חלק במירוץ. "להגיד לאנשים שהם לא יכולים להיכנס למירוץ אחרי שהשיגו את הקריטריון היתה גלולה מרה עבורנו", הסביר מנכ"ל הארגון, תום גרילק, "לא מרה כפי שהיתה עבורם, ובכל זאת".

השאלה שנותרה היא האם כל כאב הראש המקדים הזה שווה את החוויה בבוסטון. מקיי טוען שכן. "זה מירוץ עם כל כך הרבה היסטוריה, שנערכו בו ריצות מדהימות במשך השנים. בזמן הריצה אני פשוט שואף את הכל פנימה ונהנה מהרגע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#