בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המותג של מכבי חיפה כבר לא מנצח

לא המזל עזב את חיפה, אלא הווינריות. אם את סיום העונה שעברה עוד ניתן להגדיר כתאונה, אובדן אליפות נוסף יהפוך לעובדה

תגובות

תכירו, הצ'וקרים החדשים של הכדורגל הישראלי. לא קל לנסח קביעה כזאת, ייתכן שמיותר להשתמש בתואר המביך הזה, אבל זאת התחושה. והיא רק מתגברת בכל פעם שאלישע לוי או אחד משחקניו אומר שהוא שמח על כך שהכל בידיים וברגליים שלהם. לא מאמין להם, מצטער. זה המשפט הכי טבעי בעולם לשמוע מקבוצה שמוליכה את הליגה, וסביר שהוא נאמר ברגעים אלה בלא מעט שפות ברחבי העולם, אבל הוא לא משכנע כשזה בא מחיפה. לא אחרי העונה שעברה, לא אחרי המשחק אתמול.

הפועל תל אביב היתה לוזרית במשך שנים, ומשוררים נחשבים הפכו את החומרים הללו לשירים נהדרים. מכבי תל אביב מאכילה את אוהדיה מרורים בכמויות לא אנושיות, וגם לבית"ר ירושלים יזכרו תמיד את אובדן האליפות במשחק ההוא בימק"א נגד החבורה של סיני. מכבי חיפה, לפחות בעידן של יעקב שחר, נמנעה מהתווית המשתקת הזאת. לא תמיד היא זכתה באליפות, אבל כשזה באמת היה ברגליים שלה, חיפה לא עשתה במכנסיים. לפעמים התואר הגיע עם כדורגל סוחף, אבל לא פעם זאת היתה עונה בנאלית ודהויה שהסתיימה עם סיבוב אליפות. בשני המקרים, התוצאה היתה זהה: המותג ניצח.

החוסן המנטלי הזה הוא נכס שמועדון לא יכול להרשות לעצמו לאבד. קשה להסביר מהו בדיוק, אם ניתן לתת קווים לדמותו, אבל הוא שם. או לפחות היה. קבוצות שאתה יודע שאין סיכוי מולן (למרות שיש), מגרשים שנחשבים למאיימים במיוחד (ע"ע טדי, זצ"ל), ושחקנים שחיים עבור רגעי הכרעה (רק כי פעם בקריירה באמת עשו את זה בשניות האחרונות). מיתוסים, כך גורסת התיאוריה הפרטית שלי, קל לבנות וקשה להרוס. אבל מרגע שנהרסו, ספק אם אי פעם ניתן יהיה להקים אותם לתחייה. ייתכן שבתיאוריה הזאת מחזיק אדם נוסף בישראל. יעקב שחר, למשל.

אפשר להתווכח אם ההצהרה שלו לפני כשבועיים על המשך דרכו של אלישע לוי בחיפה בעונה הבאה - "יש גם אופציות אחרות" - תרמה למצב המנטלי של המאמן ושחקניו או הרעה אותו, אבל אין ספק כי היתה אותנטית. שחר מרבה להתבטא בגנות הקיזוז, אבל אין לו ספק שהתואר בעונה שעברה היה חייב להישאר בחיפה. הוא גם יודע שלא המזל עזב את הקבוצה שלו, אלא הווינריות. אם את סיום העונה שעברה עוד ניתן להגדיר כתאונה, אובדן אליפות נוסף יהפוך כבר לעובדה. ואז, התחושה שפתחה את הטור הזה תהפוך לאות קין על מצחה של חיפה.

אלישע לוי מקבל מהבוס שלו ציונים גבוהים בלא מעט קטגוריות שעוזרות להגדיר מאמן כדורגל טוב. מה שהוא באמת. המינוסים היחידים של לוי הם בשני תחומים: כדורגל סוחף, וקילינג אינסטינקט. על הראשון שחר סולח, על השני אסור לו לסלוח. מאמן שמאבד למועדון נכס כזה, אל לו לחפש ניחומים בקיזוז או במופע אימים נוסף של ניר דוי-אוי-ביץ'.

ואם זה לא מספיק, אז הכל עדיין בידיים וברגליים של אלישע לוי ושחקניו. מפחיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#