בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת האלופות: מלחמת עבר, הווה ועתיד

ערב פתיחת המפגש הכפול מול ברצלונה, אוהדי ריאל מדריד חוששים בעיקר ממכה תודעתית שתמחק את האתוס הלבן

תגובות

1. זה נראה כמו סיפור גמור. יש את ברצלונה, ויש את כל השאר. ואם להיות כנים, כל צד הרוויח את זה ביושר. ברצלונה מציגה כבר שלוש שנים כדורגל שמעולם לא היה דומה לו. להבדיל מנבחרת הפלא ההונגרית של פושקאש וקושיץ', שהסתפקה רק במדליית זהב אולימפית, ברצלונה של פפ גווארדיולה מבטיחה את מקומה בספרי ההיסטוריה לא רק עם מופעים משכרים, אלא גם בזכות קצב מפחיד של צבירת תארים. תיאורטית, אם אחד בשם ז'וזה מוריניו לא עומד בדרכה, יש סיכוי טוב בהחלט שהעונה היא היתה סוגרת הישג בלתי נתפש של שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות. אבל הוא כאן.

זה כנראה מקור ההערצה והשנאה כלפי מוריניו. המאמן הענק הזה הוא הגורם היחיד כרגע שמונע דיקטטורה קטלאנית. יש מי שמודים לו על כך, ובאותה נשימה מקדשים כל אמצעי בו ינקוט. יש מי שבזים לו רק בשל כך. מוריניו כל כך מאוהב בעצמו וכל כך משוכנע בגדולתו, עד שאף מבקר אינו מטריד אותו. אפילו לא אלפרדו די סטפאנו הגדול, שטען כי מוריניו והקבוצות שלו חסרי אישיות. בימים אחרים, ביקורת כזו מצד אגדת כדורגל שהפכה את ריאל מדריד למעצמה שהיא, היתה יכולה לסמן את סיום דרכו של מוריניו בברנבאו, או לכל הפחות לערער את מעמדו ביציעים. הפורטוגלי שתק, וענה כמה ימים אחר כך עם זכייה בגביע המלך. מפעל כמעט מיותר עבור ריאל מדריד בימים כתיקונם, אבל אלה ממש לא ימים מהסוג הזה. ריאל כבר לא נלחמת רק על זכייה בתארים, וזאת איננה עוד מלחמת בון-טון של ספירת גביעים וצלחות בארונות, אלא מאבק תודעתי. קיומי כמעט. על דרך, ועל מקום.

ברצלונה הנוכחית מאיימת לכאורה על ההווה של ריאל ועל העתיד שלה, אבל האמת היא שחבורת גווארדיולה קוראת תיגר בעיקר על העבר המרהיב של ריאל ומעמדה ההיסטורי. עם כל זכייה בתואר, עם כל הצגה נוספת - נגד ריאל או כל קבוצה אחרת - ברצלונה מגמדת את האתוס המפואר של ריאל, ודוחקת אותה מהמקום הראשון, שעד לא מזמן נדמה היה כי אין מי שיערער עליו. זה מה שעשה פדרר לסמפראס בטניס, זה מה שמאיים לעשות נדאל לפדרר. זה הסיוט הגדול ביותר של אוהדי ריאל.

לכן אף אחד במדריד לא כועס על מוריניו. התחושה כאן היא שאלה ימים של מפנה. זה החל בתיקו הביתי במשחק הליגה בין שתי הקבוצות, ונמשך עם הניצחון הדחוק בגביע. בתחנת הרכבת הסביר לי אוהד ריאל, כי החגיגות הגדולות וחסרות הפרופורציה בעקבות הזכייה בגביע המלך הן העדות הטובה ביותר לפחד הגדול מפני ברצלונה. בפעם הראשונה מזה זמן רב, הוסיף, חזרנו להאמין שהקבוצה שלנו יכולה לעצור את השעטה של ברצלונה, שניתן להתמודד מולה לפחות כשווים מול שווים. לא אכפת לי איך מוריניו יעשה זאת, הסביר רגע לפני שמיהר לקבלת הפנים שהכינו הוא וחבריו לשחקני ברצלונה שזה עתה נחתו בשדה, העיקר שזה יקרה. הכדורגל הגדול שלנו יחזור ברגע שהביטחון העצמי ישוקם. בלי ביטחון עצמי, גם עשרה כמו כריסטיאנו רונאלדו לא יעזרו לנו.

2. לראשונה מזה זמן רב מגיעה ברצלונה למפגש עם ריאל בעמדת נחיתות קלה. המומנטום נמצא אצל הבלאנקוס, וגם גווארדיולה ושחקניו מתבטאים בהתאם. יותר ויותר אנשים משוכנעים שברצלונה שניצחה 5-0 את ריאל בסיבוב הראשון בליגה אינה קיימת עוד. אחרים מדברים על ערב חד פעמי בהחלט, ויש מי שמתעקשים כי גם לפני אותו מופע נדיר איש לא האמין שהתוצאה הזאת אפשרית. האמת, לאיש אין מושג איזו ברצלונה נקבל הערב.

הקרב בין מוריניו לגווארדיולה נעשה מרתק וחידתי מיום ליום. למרות שהם מקפידים להחמיא זה לזה, כמעט להשתפך האחד על האחר, התחושה היא שמדובר למעשה בעקיצות של גאונים. האם כל אחד מספק לעצמו אליבי למקרה של הפסד, או מנסה דווקא להעצים את מעמדו במקרה שינצח גאון אחר? מודה, אין לי תשובה. התחושה האישית שלי גורסת שיש כאן מניפולציה מתובלת בקורט הערכה. בדיוק בפרופורציות הללו.

לאור ההיכרות הכל כך אינטימית והדי אינטנסיבית בעונה האחרונה, מוטב לא לבנות הערב על הפתעות טקטיות של אחד מהצדדים. בפעם האחרונה שמוריניו ניסה להפתיע נולדו חגיגות ה"לה מאניטה" (חמישייה), ומאז הוא הבין שנגד ברצלונה אין אפשרות לשחק פתוח. מאחר שמדובר בריאל מדריד, שנהנית מאוסף שחקנים נדיר, אפשר להשקיט חרדות שנותרו מהגומלין של אינטר ומורינו אשתקד בקאמפ נואו. זה לא יקרה. מוריניו ינצל את מגוון השחקנים שלו ואת הוורסטיליות שלהם, בניסיון לעבור את ברצלונה בשני משחקים. וזה מחייב בראש ובראשונה ניצחון בברנבאו.

ברצלונה היא עדיין מכונה נפלאה, אבל לאחרונה, וביתר שאת, מתברר שיש לה באג. כאשר העסק נתקע, אין מוצא. שיטת המשחק של הקבוצה הזאת כל כך מחייבת עד שהיא משתקת. נסו להיזכר, למשל, מתי נקשר חילוף של גווארדיולה לאיזה שינוי במערך? עזבו, זה לא קרה. גם לא יקרה. באופן כמעט אירוני, ובוודאי בלתי נתפש, דווקא בברצלונה כל שחקן הוא לבנה בחומה. זה מקור העוצמה, זאת גם נקודת התורפה שלה. אם המשחק הקבוצתי נתקע, אם הטיקי-טקה לא דופק, העסק בצרות. ובשני המשחקים האחרונים נגד ריאל, למעט הבלחות קצרות, זה בדיוק מה שקרה.

יום רע של ברצלונה? הכנה טקטית וניהול משחק מושלמים של מוריניו? לפעמים חייבים את משחקים מספר ארבע וחמש באותה עונה כדי לקבל תשובה. לפעמים, גם זה לא יעזור. שאלה יהיו הצרות שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#