בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שווה בדיקה | מירוץ מכשולים

למה בכלל רצים מרתון ומי קבע את המרחק? לאור השגת התוצאה הטובה בהיסטוריה, עוזי דן מגיש את כל התשובות. וכן, השופטים אשמים

תגובות

קראתי שההישג של המנצח במרתון בוסטון לא יוכר כשיא עולמי בגלל רוח גבית. הייתכן שרוח תשפיע במירוץ בן עשרות קילומטרים? האם הסיבה אחרת? והאם נכון שבמרתון כלל לא נהוג שיא עולם רשמי בגלל השוני במסלולים?

ב.ג, חולון

נתחיל דווקא מהסוף. עד לפני שבע שנים אכן לא היה שיא עולם בריצת מרתון, אלא הונהג רק מה שכונה "ההישג הטוב ביותר". הסיבה היתה נעוצה בהבדלים בסוג המסלול, בגובה בו מתקיימת הריצה ובגורמים נוספים. מכיוון שרוב המרתונים כיום נערכים בגובה פני הים פחות או יותר, בשטח מישורי ועל כביש, החליטו בהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) לקבוע כי החל ב-1 בינואר 2004 יירשם גם שיא עולם במרתון, בדיוק כמו במקצועות אתלטיקה אחרים, ובתנאי שהושג במסלול העומד בתקנים שמציבה ההתאחדות.

לפי החוקה, אגב, למסלול שכזה אסור לחרוג ביותר מ-0.1% ממרחק המרתון הקבוע (42 ק"מ). ברוב המרתונים הגדולים והנחשבים, נמדדים מראש 1,001 מטר לקילומטר על מנת שלא תיווצר סטייה או טעות, ולכן מרחק ממוצע של מרתון עומד בכלל על 42,237 מטרים.

על פי חוקת ה-IAAF, רוח גבית אינה נמנית עם המדדים המשפיעים על קביעת שיא עולם במרחקים ארוכים או בריצות כביש ומרתון. רוח כזו יכולה להביא לפסילת שיא רק בתחרויות מיאוצים (100 או 200 מטר ו-100 או 110 מטר משוכות) או בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת.

הרוח הגבית בבוסטון אמנם סייעה לקנייתי ג'פרי מוטאי לקבוע זמן מדהים (2:03:02 שעות - שיפור של 57 שניות לשיא שקבע היילה גברסילאסי במרתון ברלין ב-2008), אבל לא היא היוותה את הקושי באישור השיא. ממילא קיימת הגבלה על צורת המסלול, כזו שנועדה בעקיפין למנוע רוח גבית, אולם במסלול תקני גם רוח עזה לא תוביל לשלילת שיא עולם.

הסיבה שהשיא של מוטאי לא אושר פשוטה הרבה יותר: המסלול בבוסטון אינו עומד בקריטריונים הנחוצים לשיא עולם. לא מעט אתלטים שהשתתפו במרתון הזה פנו להתאחדות בבקשה לאשר אותו משום שהשיפור כה משמעותי - הוא שקול, למשל, ל-34 מאיות בריצת 400 מטר. כנראה שהשיא היה מוכר אילו המסלול היה תקני, אך בדברים כאלה אין "אילו".

בסך הכל הישג

סעיף 28 בחוק 260 לפרק 10 של חוקת האתלטיקה, שעניינו שיא עולם במרתון ובריצות כביש, קובע שני דברים (מעבר לאורך המסלול כמובן): נקודות ההתחלה והסיום לא יהיו רחוקות זו מזו בקו אווירי יותר מחצי ממרחק הריצה (21,097.5 מטר כשמדובר במרתון); במידה שהמסלול מסתיים במקום נמוך יותר לעומת נקודת הזינוק, הרי שהפרש הגבהים לא יהיה יותר מפרומיל מהמרחק - כלומר מטר לקילומטר או כ-42.19 מטר למרתון. המסלול בבוסטון לא עומד באף אחת מהתקנות הללו, ובפועל הפרש הגבהים בין נקודת ההתחלה לסיום הוא יותר מפי שלושה מנדרש.

זה אולי נשמע מוזר שאחד ממסלולי המרתון הידועים, המכובדים והוותיקים בעולם אינו עומד ברף, אבל גם בעבר - בתקופה בה הונהג "ההישג הטוב ביותר" - היה המסלול בבוסטון בעייתי. ה-IAAF הכירה בתוצאה שנרשמה בבוסטון כ"הישג הטוב ביותר" אם אכן היתה כזו, אך כאמור לא התייחסה אליה כשיא עולם. גופים אחרים, בהם התאחדות האתלטיקה האמריקאית ואיגוד הסטטיסטיקאים של ריצות הכביש, מעולם לא ראו בהישגים בבוסטון שיא אמריקאי או ההישג הטוב בעולם.

הדרישה להפרשי גובה מובנת, גם אם מטר לקילומטר נשמע מחמיר מעט, אבל ברור שריצה בירידה, אפילו אם היא מתונה מאוד, קלה יותר מאשר מסלול מישורי ותוליד תוצאות טובות יותר. ההגיון בחוק הראשון - המסלול לא יהיה מה שמכונה "נקודה לנקודה", אלא יהיה לפחות בחלקו מסובב, חצי מעגלי, בצורת וי, מפותל וכו'; או בקיצור - שיסתיים בפחות מחצי המרחק מהנקודה בה התחיל - היא שלא ייקבע מסלול שלכל אורכו תיתכן רוח גבית.

אבל למה בכלל רצים מרתון? מקור המירוץ באגדה על רץ הצבא פדיפידס: לאחר שהיוונים ניצחו בקרב בעיר מרתון נגד הפרסים (490 לפני הספירה), הוא רץ את כל הדרך ממרתון לאתונה, פרץ לאסיפת בני העיר, הכריז "ניצחנו", התמוטט ומת.

הרודוטוס, ההיסטוריון הנודע והמקור העיקרי לידיעותינו על מלחמות יוון-פרס, כלל לא מזכיר את הסיפור הזה, אלא כותב על רץ בשם פיליפידס שרץ מאתונה לספרטה ובחזרה (480 ק"מ בסך הכל) במספר ימים. לפי הרודוטוס, אחרי הניצחון בקרב במרתון מיהר הצבא היווני לאתונה והגיע עוד באותו יום, מחשש שהצי הפרסי יתקוף את אתונה, ובכלל לא היה צורך בשליחת רץ לבשר על הניצחון. במאה הראשונה לספירה הפך ההיסטוריון פלוטארכוס את פדיפידס לסוג של מיתוס יווני, ומאז נשמר הסיפור היפה הזה.

אז למה 42 ק"מ? כן, השופטים שוב אשמים

המרחק בין הערים מרתון לאתונה, בהנחה שעוקפים את ההר פנולי הניצב בדרך, עומד על כ-42 ק"מ. כשחודשו מירוצי המרתון נקבע בתחילה המרחק הזה, אף שרבים סבורים כי אם אכן התקיימה הריצה המפורסמת של פדיפידס, הרי שהוא בחר במסלול הקצר יותר - 35 ק"מ, למרות שכחמישה מהם כוללים עלייה לא פשוטה.

מישל בריל, בלשן צרפתי-יהודי, היה האיש שהציע לברון פייר דה קוברטן לקיים ריצה ארוכה, כפי שעשה פדיפידס, עם חידוש המשחקים האולימפיים. דה קוברטן והיוונים הגיבו בהתלהבות, ומירוץ המרתון הראשון במשחקים האולימפיים הראשונים בעת המודרנית (ב-1896) התקיים במסלול המקורי, בכפוף לשינויים. המרחק אמנם לא נמדד ממש, אבל נאמד בכ-40 ק"מ.

למעשה, כלל לא הונהג תקן למרחק של מרתון, שהפך למקצוע אולימפי. מדי אולימפיאדה היה הדבר נקבע בהתאם למסלול, ועד המשחקים של אנטוורפן 1920 (כולל) הוא נע בין 40 ל-42.75 ק"מ.

בלונדון 1908 הועמד המרחק על 42.195 ק"מ. אורך המסלול שנקבע לפני 113 שנה - היה אמור להיות 40 ק"מ, אולם הוארך כדי שהמירוץ יוכל לעבור בין היתר לפני המרפסת המלכותית בארמון ווינדזור - הפך החל ב-1921 למרחק הקבוע בחוקה. הסיבה המרכזית היתה הסיום הדרמטי באולימפיאדה ההיא (השופטים עזרו לאיטלקי דוראנדו פייטרי שהוביל לקראת הסיום, התמוטט וכשל, מה שנתן את הניצחון לאמריקאי ג'וני הייס) וההתמודדות החוזרת ביניהם במירוצי ראווה, בהם התעקשו שהמרחק יהיה בדיוק כמו בלונדון.



ג'פרי מוטאי זוכה בכבוד, אבל לא ביוקרה, החודש במרתון בוסטון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#