בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אליפות העולם בטאקוונדו: "רוצה להצליח למען אבא, הייתי גאוותו"

רון אטיאס חלם על כך מאז שהיה ילד, אך מספר ימים לפני היציאה לאליפות העולם הראשונה שלו בטאקוונדו איבד לפתע את אביו. "הרצון שלי עכשיו הוא פי 200 ממה שהיה לפני כן", מכריז הלוחם בן ה-16, שהחליט בכל זאת להגשים את החזון המשותף

תגובות

בבית משפחת אטיאס בבאר יעקב שררה דממה מוחלטת. זה מול זה ישבו הנוכחים על מזרנים בסלון, נשענו לאחור וניסו להפנים את מותו הטרגי של שמואל, שלקה בלבו ונפרד מיקיריו כבר בגיל 45. על הקיר היו תלויות שלל מדליות בהן זכה לאחרונה רון, בנו של שמואל ואלוף אירופה לקדטים בטאקוונדו, שגילה את אמנויות הלחימה כשהיה בן ארבע.

"לפעמים לא רציתי ללכת לאימונים, אבל אבא שלי דחף והכריח אותי", הוא נזכר, "מגיל קטן הוא ראה שיש לי את הכישרון והיכולת. בהתחלה עשיתי את זה בשביל הגנה עצמית, כל אחד צריך לרכוש את זה", מספר רון על תחילת הדרך בקראטה ועל ההסבה לטאקוונדו בגיל תשע, לאחר שהפך לענף אולימפי.

עם הזמן שידרג אטיאס את הטכניקה, הזריזות ועוצמת הבעיטות, ורמס כל יריב שנקרה בדרכו. "הספורט הפך אותי לממושמע ולמאופק יותר", הוא מעיד, "מגיל צעיר עבדו אתי על המנטליות והכניסו לי לראש שעלי לשאוף הכי רחוק שאפשר. תמיד ידעתי שאגיע לרמות הכי גבוהות שיש".

ב-2009 זכה באליפות היבשת לקדטים, ולמרות שמלאו לו 16 רק לפני שבועיים, אטיאס הוא אלוף ישראל לבוגרים במשקל עד 54 ק"ג. באחרונה הציבו בפניו אנשי הטאקוונדו אתגר חדש וקבעו שייצא לאליפות העולם הראשונה בחייו במסגרת הבוגרים.

אטיאס התכונן במרץ לתחרות שתיפתח היום בקוריאה וסעד עם משפחתו בערב החג השני של פסח. שמואל, כהרגלו, צחק, רקד והרעיף שבחים על בנו, אך ב-2:30 לפנות בוקר הקיץ משנתו וסימן לאשתו אורלי על כאבים עזים בכתף. "הכל קרה בתוך דקות", היא משחזרת, "מרחתי לו את המשחה של רון ופתאום הוא צרח. הוא היה אדם חזק ומעולם לא התלונן על כלום, הבנתי שזו לא הכתף ורציתי לקחת אותו לבית החולים".

בזמן שאורלי חיפשה את המפתחות למכונית, ישב שמואל על קצה המיטה ושרך את נעליו. "אבא!", שמעה לפתע את קולו של רון, שראה את אביו נופל מהמיטה וניסה לבצע בו החייאה. היא הזעיקה את אנשי מד"א, אבל בעלה לא החזיק מעמד.

"רון עבר את הטראומה הכי קשה", מתארת אמו, "הוא טיפל בו עד הנשימות האחרונות". בעוד חברי הנבחרת המריאו למזרח הרחוק, אטיאס ההמום נאלץ להיפרד מאביו לעד והתחבט אם לצאת בכל זאת לתחרות. "תעשה מה שהלב אומר", ביקשה אמו, "אם אתה רוצה לעשות את זה בשביל אבא, תצא. אני אתך בכל מצב". "אמא, אני יוצא גם בשבילך", הבהיר לה בנה, "אני רוצה להיכנס לסגל האולימפי כדי שתהיה לנו משכורת". "אל תדאג לי", השיבה, "אנחנו נסתדר".

חיבוק מהנבחרת

אחרי יום שלם של לבטים החליט הלוחם לצאת לקוריאה. "לספורטאי מסוגו, שמשתייך לרמה הבינלאומית, יש חוסן נפשי במצבים האלה", משוכנעת אורלי, "כשהיה קטן צפיתי בקרבות שלו, אבל עכשיו, בבוגרים, אני מסובבת את הראש או יוצאת מהאולם. מאוד קשה לי עם הספורט הזה, אבל אני אתו. הוא ילד מיוחד, טוב לב ומאוד צנוע, לעולם לא מדבר על הישגיו. אם אני מעזה לספר למישהו, הוא כבר מעיר לי שאפסיק".

בשבעה בביתו, עם בגדים שחורים וכיפה לבנה לראשו, התייחד אטיאס עם זכרו של אביו והתכונן לקראת המסע, בו ימשיך בהגשמת החזון של שמואל. "מאז שהייתי בן ארבע הוא חיכה לרגע הזה, ומאז ששמע על האליפות סיפר עליה לכולם. הייתי הגאווה שלו. בלחימה תמיד צריך משהו שייתן לך את המרץ להמשיך. הרצון שלי עכשיו הוא פי 200 ממה שהיה לפני כן. אנסה לעשות את הדברים שאני יודע, אסור לי לחשוב יותר מדי על הלחץ שמופעל עלי כדי שלא אקרוס. אני רוצה להצליח למען אבא, הוא תמיד רצה שאתקדם".

אטיאס יצא לקוריאה בליווי אישי של דוד שרעבי, מאמן הקראטה המנוסה ואביו של יחיעם, מאמן נבחרת הטאקוונדו. "רון צריך עכשיו את התמיכה והוא יקבל חיבוק גדול מכל הנבחרת", מבטיח שרעבי, "אם אביו היה משאיר צוואה, הוא היה מבקש שרון יתחרה. אני אכין אותו מנטלית ומאמין שהוא יגיע לשם מוכן. לדעתי הוא הלוחם הטוב ביותר שלנו. הוא לא מסתכל על משקל או על גיל, עולה למזרן ורואה לנגד עיניו רק את המקום הראשון. אפילו בלהט הקרב הוא מסוגל להקשיב להוראות המאמן וליישם אותן, זו גדולה של ספורטאי. הוא פוטנציאל רציני לאולימפיאדה ב-2016, ואולי יפתיע ויגיע גם ללונדון".

לאורלי, שנותרה עם חמישה ילדים וספורטאי מופלא אחד, יש שאיפות הרבה יותר צנועות ואמהיות לגבי בנה. "רק שיחזור בשלום", היא מייחלת, "אני לא רוצה שהוא יחשוב שמצפים ממנו ליותר מדי, מקווה שהוא יהיה מרוכז ומחזיקה לו אצבעות. יש לו את זה, הוא נולד ווינר".

טאקוונדו

אליפות העולם

1 עד 6 במאי

לוחמים כחול-לבן

נבחרת ישראל לאליפות העולם

נשים

אניה מירקין עד 46 ק"ג

בת אל גטרר עד 57 ק"ג

גברים

רון אטיאס עד 54 ק"ג

לירן מלאכי עד 58 ק"ג

אדם סגיר עד 63 ק"ג

אלון אלבוחר עד 68 ק"ג



אטיאס בפעולה. 'אסור לי לחשוב יותר מדי על הלחץ שמופעל עלי כדי שלא אקרוס'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#