בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שווה בדיקה | אז מה הסטורי של האופסייד?

תגובות

לא ברורה לנו האבולוציה של חוק הנבדל. מתי עברו מנבדל של שלושה מגנים לשניים ולחוק כמו שהוא מוכר לנו כיום. האם זה חוק שהיה תקף בכל העולם או רק באנגליה?

שחר טמיר ואיתן ניר

התרשמתי שכאשר קוון מורה על אופסייד, הוא עושה זאת בדרכים שונות. האם אפשר לקבל הסבר לכך?

רועי א, תל אביב

מתי שחקן נחשב בנבדל פאסיבי שהופך לאקטיבי? האם יש בחוקה התייחסות פרטנית לחלקי גוף? נגיד, כשרוב הגוף בקו אחד עם המגן, אבל הרגל אחריו. האם ממסירת חוץ יכול להיות נבדל?

קרני זאבי וקוראים נוספים

חוק מספר 11 בחוקת הכדורגל הוא ללא ספק המסובך ומעורר המחלוקת במשחק הפשוט. גם השינוי שחל בו בשנים האחרונות, ביחס למה שנקרא בלשון העם "נבדל פאסיבי", הוא אולי הגיוני אך רק סיבך עוד יותר את הנושא.

מקורו של הנבדל, אופסייד בלעז, מגיע מרוגבי, שם עד עצם היום הזה שחקן נמצא "Off his side", כלומר מעבר למקום בו הוא יכול להימצא על פי החוקה, אם הוא ניצב בין הכדור לבין שער היריב. מצד שני, היו משחקים דמויי כדורגל שהתפתחו מהרוגבי ללא חוקי נבדל. ב-1848 התכנסו נציגי אוניברסיטאות וכתבו את "חוקי קיימברידג'", שעדיין דמו יותר לפוטבול אוסטרלי של היום מאשר לכדורגל, אבל כללו נבדל. "חוקי שרוסברי", כמה שנים אחר כך, כללו חוק נבדל שהתייחס להימצאותם של יותר משלושה שחקנים בין הכדור לשער.

עם התפתחות הכדורגל המודרני בשנות ה-60' של המאה ה-19, נסובו מרב הוויכוחים סביב הנבדל. בשפילד, בה התפתח המשחק המודרני, רצו לשחק ללא נבדל; במקומות אחרים קיבלו את חוקי קיימברידג' ואף נטו להחמיר. חוקת הכדורגל הראשונה, ב-1863, כללה למעשה את הגרסה המחמירה ביותר, לפיה אסור לשחקן להיות לפני הכדור. הדרך להתקדם במשחק מסוג זה היתה לרוב על ידי כדרור, כך שקבוצות נהגו להעמיד שמונה חלוצים בהרכב.

בחלוף כמה שנים הובן כי מה שמתאים לרוגבי לא עובד במשחק החדש. בסוף שנות ה-60' ותחילת ה-70' של המאה ה-19 - אחרי ויכוחים ודיונים, כמובן - הסכימו לפשרה שהיא חוקת קיימברידג' עם הקלה בעניין הנבדל. במקום "יותר משלושה שחקני הגנה" נכתב שם "לפחות שלושה שחקני הגנה". מרגע זה הפך הכדורגל למשחק של מסירות.

נרשמת הקלה

זו גרסת המשחק שהפיצו לעולם האנגלים והסקוטים. ב-1925 הוחלט על שינוי נוסף, שהפחית את מספר המגנים משלושה לשניים. הניסוי בעונה הראשונה באנגליה היה מוצלח, הביא לעלייה דרמטית בשערים ואומץ בחוקת המשחק כמעט מיד. בעונת 1924/5 הובקעו בכדורגל האנגלי 4,700 שערים ב-1,848 משחקים (2.54 שערים בממוצע למשחק). בעונה הבאה, אחרי ההקלה בחוק, עלה מספר השערים ל-6,373 באותו מספר משחקים (3.45 בממוצע).

ב-1990, עם הפיכת הכדורגל להגנתי, הוכנסו מספר שינויים במשחק - איסור מסירת כדור אחורה לשוער, למשל - כולל הקביעה כי שחקן התקפה והמגן הלפני אחרון מבין השניים יכולים להיות בקו אחד. הכוונה היא לתת יתרון לתוקף, אולם השינוי הכניס בלבול.

החוקה, או למעשה ההבהרות לה, מציינת כיום בפירוש: "שחקן ייחשב בנבדל אם כל חלק מגופו, כולל הראש, הגוף או הרגליים (אך לא הידיים) יהיו הן לפני הכדור והן לפני שחקן ההגנה הלפני אחרון".

נבדל נחשב ככזה רק במחצית המגרש אליה תוקפת הקבוצה והוא יכול להיקבע ככזה גם מבעיטת עונשין, ישירה או בלתי ישירה. אין נבדל מקרן, וגם לא מבעיטת שוער או כדור חוץ.

אחד השינויים החשובים בחוק הנבדל, שנכנס לתוקף ב-2003, מתייחס למצב בו שחקן יכול להימצא בנבדל, אבל רחוק מהכדור. על פי השינוי, לא תישרק עבירה נגד קבוצתו של השחקן בנבדל, אלא בשלושה מקרים: אם הוא מקבל את הכדור, אם הוא מפריע לשחקן יריב (על ידי מגע או הפרעה ויזואלית) ואם הוא מקבל יתרון מעובדת היותו בנבדל (אם היה בנבדל ונהנה מכדור חוזר מהקורה, הדיפה של השוער וכו').

שופט הקו - קווים לדמותו | נבדל מזוויות שונות

אין ספק, בעת פסיקה על נבדל, האדם החשוב ביותר במגרש הוא שופט הקו (קוון) במחצית המגרש בו מתנהלת התקפה. כאשר שופט קו מחליט כי נעשתה עבירת נבדל (אגב, שחקן שנמצא בנבדל אינו מחייב החלטה עד שהכדור נמסר אליו), הוא מרים את הדגל שבידו כלפי מעלה, ובכך מסמן לשופט הראשי על נבדל.

רק לאחר שהשופט הראשי שם לב לכך, שופט הקו מוריד את הדגל באחת משלוש צורות. אם הדגל מורד בזווית של 45 מעלות כלפי הקרקע, זה סימן שהנבדל התרחש בשליש המגרש הקרוב לשופט הקו. אם הדגל מונף היישר לפנים, 90 מעלות מהקרקע, הרי שהעבירה נעשתה בשליש המרכזי של המגרש. אם הדגל מונף באלכסון כלפי מעלה, הרי שהעבירה התבצעה בשליש הרחוק של המגרש.

עבודתו של הקוון במקרים כאלה היא אחת הקשות בכדורגל. לא תמיד הוא יכול להיות בדיוק בקו הנבדל, ועליו גם לראות את רגע המסירה (לעתים עשרות מטר מקו הנבדל); לעתים כמות השחקנים שעשויה להיות בנבדל, יחד עם שחקני ההגנה, והשטח אותו הם מכסים, אינם יכולים להיקלט בעין האנושית בשבריר השנייה הנדרש.

מאמר שפורסם בשבועון NATURE לפני כעשור טען כי ממקום הימצאו של הקוון ולאור המרחקים הגדולים לעתים בינו לבין שחקנים, אין אפשרות שבחלק ממקרי הנבדל לא יהיו טעויות. אם המדענים אומרים, יש סיכוי שתפסיקו לבוא בתלונות אל הקוון?



תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#