בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהושע שגיא | יוסל'ה המספר

תגובות

בעיצומו של טיול בקליפורניה בכביש 17 מייל, בעקבות מפגן אוכל של גדולי השפים של אמריקה, אני שומע שיוסל'ה מרימוביץ הלך לעולמו ונזכר איך כמעט נכנסתי להרכב בזכותו. אני מדבר על שנות השישים-שבעים, הכדורגל שלנו עוד היה חובבני לחלוטין, ואם המאמן אהב את הכתב הצעיר (במקרה זה אני) זכיתי להיכנס לחדר ההלבשה, לשמוע את התדרוך לפני המשחק, וגם לשבת לידו על הספסל כדי לכתוב איך הוא מנהל את המשחק.

בבנגקוק, במשחק גורלי, אני יושב לצידו של יוסל'ה ומשה עסיס נפצע. אני מרגיש טפיחה על הברך ושומע את קולו של יוסל'ה: "קום תתחמם". אני נשאר תקוע המום על מושבי ויוסל'ה גוער בי: "תיכנס כבר, אתה לא רואה שמוציאים אותו?"

בגלל סיפורים מהסוג הזה החברים הטובים קראו לו בחיבה "צעמישטר" (מבולבל, ביידיש) והוא תמיד אמר שיגידו מה שרוצים, הם סתם מדברים שטויות. כששאלתי אותו פעם: אבל עובדה שרצית להכניס אותי למשחק בבנגקוק. הוא פרץ בצחוק מתגלגל: "מה, באמת לא ראית שמתחתי אותך?"

זו היתה תמיד התגובה שלו על סיפורי הצעמישטר שתפסו נפח והפכו כמעט לחלק מאישיותו הצבעונית. אבל הוא לעג לכל הסיפורים, הגיב בחיוך דו משמעי, כאילו: טוב, אם אתם נהנים מזה תגידו מה שתגידו, אבל אין לזה שום קשר עם האמת.

יוסל'ה היה אישיות מיוחדת, בהחלט לא אישיות שמתאים לספר את מעלליה בציון כרונולוגי של תאריכי אליפויות וגביעים ומתי שיחק במכבי או מתי אימן בנבחרת. הסיפורים הכרונולוגים היבשים משעממים וממעיטים מהדמות המיוחדת במינה שהתגלמה ביוסל'ה.

בובי רובסון ומרימוביץ. תצלום: ניר קידר

ענקי המאמנים של אז - שפר, שפיגל האבא, שניאור, שמילוביץ, שוייצר - היו מסוכסכים במידה כזו שהשנאה כיום בין ברקוביץ-אוחנה נראית כמו קטע קטן בספר הילדים התמים פינוקיו. אבל את יוסל'ה אהבו כולם. ליוסל'ה היו רק חברים, שונאים לא היו לו. בשל כך גם נבחר לנשיא ארגון המאמנים ברוב מוחץ.

הוא היה מומחה ענק לכדורגל, בעל עין נץ חדה, מעיף מבט וחותך: זה יהיה כוכב, מההוא לא ייצא שום דבר. ולרוב צדק. השחקנים אהבו אותו, כי תמיד עודד, תמיד נתן עצה טובה, תמיד הפגין חיבה ואהבה והבנה לנפשו של כל אחד מהם.

הוא היה מעריץ של הכדורגל האנגלי וטס לאנגליה בתכיפות כאילו יצא למסעדה טובה. את כולם הכיר שם, כולם היו חברים שלו. כאשר נכנס למסעדה הלבנונית המפורסמת בלונדון או למסעדה המפוארת בקזינו פתחו לו שולחנות ונתנו לו כבוד של בן אצולה. ביג ג'ו הם קראו לו. מאלכס פרגוסון הצעיר ועד בובי מור, וכל כוכב אחר בממלכה שרק עולה על דעתכם. כולם היו מעריצים גלויים של ביג ג'ו. רובם החזירו לו ביקור אישי בישראל.

הוא היה אליל בתקופה שבה האלילים נהנו מהרבה אהבה אבל כמעט אפס פרסומת. כשהיה שחקן כוכב, אני הייתי נער, עיתון הספורט יצא רק פעמיים בשבוע, בעיתונים עוד לא היו מדורי ספורט, עוד לא היתה טלוויזיה, לא היו שידורי רדיו ישירים של משחקים ואת התוצאות שידרו בקול ישראל רק במוצאי שבת (והרי חדשות הספורט כפי שנמסרו על ידי אלכסנדר אלכסנדרוני). כדי לראות אותו בפעולה נאלצנו לחכות לקטע השבועי שהוקרן בבתי הקולנוע ביומן גבע. למרות זאת, כשיוסל'ה הלך ברחובות העיר כל אחד הכיר אותו והעריץ אותו.

שמם של הקנונים הלך לפניהם ויוסל'ה ניצל את ההצלחה ופתח יחד עם יענקל'ה חודורוב את חנות הספורט הראשונה בפסז' בדיזנגוף. מכל קצווי הארץ היו נוסעים בני נוער לתל אביב לקנות משהו בפסז' רק כדי לראות את יוסל'ה ויענקל'ה או לגעת בהם. מי יודע כמה שעות ארוכות בזבזתי, כמו מאות צעירים אחרים, בקצה המסדרון של הפסז' רק כדי לראות מקרוב את מירמוביץ ו/או חודורוב. אז עוד לא חלמתי שיבוא יום ואהיה עיתונאי צמוד לשניהם.

אחרי שפרש סופית מהכדורגל גילה יוסל'ה את כישרונותיו המיוחדים בעסקים. בזכות היותו מגנט של חברים ומכרים, כל הדלתות היו פתוחות בפניו. לא היה עלבון גדול יותר מאשר לא להיות מוזמן לאחד האירועים החברתיים שאהב לערוך בגן ביתו.

ותמיד המשיכו להתגלגל הסיפורים המשעשעים על צעמישטר, בלי שיוסל'ה ינסה לבטלם. הסיפור המשעשע מכולם החל מכך שבניהול ביתו עבדה צעירה יפהפיה ממוצא אוסטרלי. לימים הרתה הצעירה וחזרה לאוסטרליה. ואז החל להתגלגל הסיפור שגם שניים מחבריו הטובים ביותר של יוסל'ה אהבו את הצעירה אבל אף אחד לא ידע מי משלושתם אבי התינוק, ואז סיפרו בקריצה כאילו כל אחד מהשלושה הוא שליש אבא. גם סיפרו שהשלושה תמכו בגידול התינוק ושלחו כסף לאוסטרליה.

פעם אזרתי עוז ושאלתי אותו: תגיד את האמת יוסל'ה, גם אתה שליש אבא? יוסל'ה פרץ בצחוק מתגלגל: מה אתה מקשקש, איזה שליש אבא ואיזה נעליים? אמרתי לו: אז למה אתה לא מכחיש וסוגר את האגדה הזו פעם לתמיד? הוא חייך וענה: עזוב, זה סיפור כל כך הזוי אבל כל כך משעשע שפשוט חבל שיפסיקו לספר אותו. אז שידברו.

עוזי דן נפרד מהמכביסט האחרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#