בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכבי ת"א בגמר הפיינל פור: ואיזה כיף לאוהדים

אלפי צהובים שוב הוכיחו כי במעמדים כאלו, עם אווירה ביתית כזו, פשוט אין כמו הקהל של מכבי ת"א

תגובות

נכון, זאת קלישאה, אבל לפעמים אין מנוס אלא להיעזר בכזו. ובכן, לא ניתן לתאר במלים את האווירה שלשום בפלאו סנט ג'ורדי. אלפי צהובים שוב הוכיחו כי במעמדים כאלו, עם אווירה ביתית כזו, פשוט אין כמו הקהל של מכבי. את האיטלקים איש לא שמע, את הספרדים בקושי ראו ביציעים והיוונים אמנם עודדו, אבל למען האמת ממש לא בעוצמות ובדציבלים אליהם הורגלנו. בקיצור, אם למישהו היה ספק מדוע ביורוליג היו כה נחושים ללכת לקראת מכבי ולהקדים את שעת הגמר, הוא קיבל בברצלונה תשובה חד משמעית.

הקהל הצהוב שאי אפשר לפספס, בחצי הגמר נגד ריאל מדריד (תצלום: גטי אימג'ס)

זהו הפיינל-פור השמיני שלי. כל אחד היה שונה ומרגש מקודמו, חלקם מוצלחים וחלקם פחות, אבל בכולם הורגשו האהדה והאהבה לקבוצה, לסמל. לא רק סיסמאות ושירים ריקים מתוכן, אלא תמיכה ועידוד בלתי פוסקים, ללא פשרות. גם אם מחיר החבילה שערורייתי, אפילו אם נדרשים ויתורים והקרבות - תמיד היינו שם, כמו שנהיה שם גם היום, כדי להחזיר את הגביע הביתה, לתל אביב. מהצהוב הזה, ששוטף את ברצלונה בימים האחרונים, בלתי אפשרי להתעלם. תיירים מכל העולם פשוט לא מבינים כיצד בעירו של מסי שולט דווקא הצבע הזה. תופעה מוזרה, וכל כך נהדרת.

העונה הזו מזכירה את שהתחולל ב-2000, בעונת סלוניקי. גם אז איש לא האמין שנגיע לפיינל-פור, גם אז היתה תחושה שהשחקנים כבודדים הם טובים, אבל ביחד שווים הרבה יותר, וגם אז נגזר עלינו לפגוש את פנאתינייקוס בגמר. איך זה נגמר? כולם יודעים. אבל הפעם הדברים נראים אחרת. לדייויד בלאט יש סיכוי לגבור על השועל הוותיק והמאמן הטוב באירופה זה שנים, להוכיח שיש לו מקום בצמרת המאמנים ביבשת. השחקנים שלו פשוט רוצים יותר ומשחקים למען הקבוצה, האוהדים יודעים שההיסטוריה מונחת לפניהם וכל שעליהם לעשות הוא מאמץ אחרון כדי שמכבי הזו תיחקק בספר הזהב של המועדון.

כמה מתוק יהיה לראות הערב את דריק שארפ מניף גביע אירופה ראשון כקפטן, כמה עצום יהיה המחזה של אלפי אוהדים בצהוב ברגע שינצרו לעד, כמה בלתי נשכחת תהיה השירה שלהם: "הנה זה מגיע, תנו לדריק להניף את הגביע!". וכמה שכל זה אפשרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#