בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיניים של אלי גוטמן

הפועל סברה שמדובר ביריבה קטנה שהצליחה להפריע מעט. גוטמן עצמו שוב השתכנע שהוא יודע הכל. אז מה גרם באמת לשער השוויון של נתניה?

תגובות

בהפועל תל אביב מחליפים עתה את המלים. נאיביות, כך הם מגדירים את מה שקרה אתמול. לא התנשאות, לא זלזול, לא יהירות. כמובן, ברור שלא, בהפועל בוחרים עכשיו לדבר על נאיביות, ומתברר שלמכבסת המלים ניתן להכניס הכל: מלכת ההכרעות בדקת האחרונות - המפלצת שברקורד שלה מופיעים שלל שערים קריטיים - מכנה עצמה כעת נאיבית.

המאצ'ו גוטמן, אתמול (תצלום: שרון בוקוב)

המכבסה הזו היא כנראה הפינה הכי מודחקת בחדר ההלבשה של הפועל. התכחשות ובריחה מאחריות: אם אף אחד לא מזיז את הישבן לפני שנתניה מוציאה כדור עונשין, אם כולם מחפפים ומפנים גב לכדור, אם אף אחד לא מאמין שהתקפה כזו יכולה להיגמר בשער שוויון, אם כולם כבר משוכנעים שהיתרון שלהם סופי, כי נגדם הרי בלתי אפשרי לחזור - אז איך עדיף לכנות מחדל שכזה? יהירות? התנשאות? עודף ביטחון? כך נולד לו אתמול בהפועל המונח הלבן, נאיביות.

שניות לאחר השער הראשון של נתניה, אלי גוטמן סימן לגילי ורמוט הפצוע להיכנס. ידיו של גוטמן נעו בביטול מוחצן, גם המבט המכווץ שלו העביר מסר ברור: לגוטמן לכאורה נמאס, לכאורה עד עכשיו שיחקו פה מבחינתו משחקי ילדים, התחשבו בפציעות, נתנו לנתניה הקטנה הנחות. אבל עכשיו, הו עכשיו נתניה הקטנה ביתרון, וגוטמן - תחזיקו חזק - חטף קריזה. כעת, תמו משחקי הילדים. המאצ'ו הגדול יכניס את ורמוט, ותיכף תראו מה יקרה פה.

שחקני הפועל ת"א מנסים לעכל את אובדן הנקודות, אתמול (תצלום: שרון בוקוב)

ואכן, שתי פעולות גדולות עשו מהפך, מהגולים נדף ריח של אליפות. אלא שמכאן בדיוק החל המחדל: הפועל באמת סברה שמדובר ביריבה קטנה שהצליחה להפריע מעט, לדגדג, וכעת היא תתנדף. המאצ'ו עצמו שוב השתכנע שהוא יודע הכל. בשבוע שעבר הוא ביטל את הניתוח המקצועי של אלישע לוי לאחר משחק העונה, והפעם ראובן עטר היה זה שאולי הצליח קצת למתוח אותו - אבל עד כאן, עד לרגע ששחקניו החלו למלא אחר החזון הטקטי הבלתי מנוצח שלו.

אז מדוע בכל זאת נעו כולם בעצלות יהירה, בזמן שנתניה משחררת כדור עונשין מהיר ומשיגה שוויון? עד עכשיו גוטמן לא מבין מאיזה חלק בהוראות הטקטיות שלו, הבינו שחקניו שמותר להם להתנהל כאילו קיימת חסינות. ובכן, בדיוק: את זה הם ראו בעיניים שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#